ביום שישי ייצא לדרך יורו 2020, והטירוף בעולם רק עולה ועולה. הכדורגל חווה שנה קשה, כאשר כמעט בכל אירופה לא נכחו אוהדים במשחקים, ואי אפשר להסביר את הלהט הגובר לקראת הטורניר שנדחה בשנה שלמה בשל התפרצות נגיף הקורונה. כולם מסתכלים על הנבחרות הגדולות – צרפת, גרמניה, אנגליה, פורטוגל, בלגיה, איטליה, ספרד ואפילו הולנד, אבל מי הנבחרות שעשויות להפתיע? יש לא מעט כאלה, והן חזקות מאוד. אלה הנבחרות שיהוו את "הסוסים השחורים" של היורו המתקרב.
טורקיה
הטורקים הם הנבחרת הצעירה ביותר בטורניר – הגיל הממוצע של כל שחקני הסגל עומד על 25 בלבד. זה נובע בין היתר מכך שצמח שם דור נדיר של שחקני הגנה צעירים. עם מריח דמיראל בן ה-23 מיובנטוס, אוזן קבאק בן ה-21 שבילה את חצי העונה האחרונה בהשאלה בליברפול, צ'גלאר סויונג'ו בן ה-25 מלסטר, המגן הימני זקי צ'ליק בן ה-24 שזכה באליפות צרפת עם ליל, והמגן השמאלי מרט מולדור בן ה-22 מססואולו, יש למאמן שנול גונש עורף יוצא מהכלל – עד כדי כך שהוא ספג שלושה שערים בלבד בכל קמפיין המוקדמות, ושמר על רשת נקייה בכל משחקי הבית, כולל בניצחון 0:2 על צרפת.
ואולם, גונש, האיש שהצעיד את הטורקים למקום השלישי במונדיאל 2002, הוא מאמן התקפי מאוד שידוע כמטפח חלוצים בחסד. למעשה, הוא זה שהזניק קדימה את הקריירה של בוראק יילמאז לפני עשור בטרבזונספור. והנה לכם התפנית – כעת בוראק הוא הקפטן בן ה-35 של הנבחרת, שאף מושך את ממוצע הגילאים הנמוך כלפי מעלה. הוא תרם לאליפות של ליל עוד יותר מצ'ליק, ובטחונו העצמי לפני אליפות אירופה לא יכול להיות טוב יותר.
תוסיפו למשוואה גם חוליית קישור איכותית, ובראשה אשף הכדורים הנייחים של מילאן, הקאן צ'להאנולו, ותקבלו סוס שחור אמיתי. טורקיה העפילה לחצי הגמר באליפות אירופה ב-2008, והימור על שחזור ההישג לא יהיה מופרך. היא אפילו מסוגלת ללכת רחוק יותר אם הכל יסתדר לטובתה.
דנמרק
הדנים אף פעם לא יהיו שוב מבריקים כמו בשנות ה-80 העליזות, אבל הם יכולים להיות גם יעילים כמו ביורו 1992, כאשר ריצ'רד מולר נילסן הוביל אותם לזכייה בטורניר כנגד כל הסיכויים. הנבחרת הנוכחית, אשר רוב הסגל שלה שותף לקמפיין מוצלח במונדיאל האחרון שם הודחו הדנים בשמינית הגמר מול קרואטיה רק בגלל חוסר מזל בדו קרב פנדלים, מזכירה קצת את המודל מלפני 29 שנה.
למעט כריסטיאן אריקסן, ששב בחודשים האחרונים לחיים באינטר אחרי תקופה לא קלה, אין לדנים כוכבים גדולים, אבל יש הרבה שחקנים יציבים שמרכיבים נבחרת מגובשת ומאוזנת. קספר שמייכל הוא אחד השוערים האיכותיים בפרמיירליג. פייר-אמיל הויביירג הוא לוחם אימתני במרכז המגרש שכל מאמן היה רוצה, ויש לו גם יכולות טכניות משובחות. הקפטן סימון קיאר נהנה מעונה טובה במילאן, ולצדו יזהר במרכז ההגנה אנדראס אנדראס כריסטנסן הצעיר מצ'לסי.
הם לא מפחידים ולא מושכים תשומת לב, אבל ביום נתון הם יעשו חיים קשים לכל יריבה – במיוחד אם המאמן חסר הנסיון קאספר יולמאנד יוכיח את עצמו מבחינה טקטית על הבמה הגדולה. התוצאות האחרונות מעודדות, והדנים מקווים שהכל יתחבר להם, אולי כמו ביורו 1992.
שבדיה
השבדים העפילו לרבע גמר המונדיאל האחרון בזכות משחק מאורגן מאוד, גם אם נטול ברק. הפעם, הסגל שלהם דומה, בתוספת שני שחקני חוד צעירים מלהיבים מאוד. אלכסנדר איסאק הוכיח את עצמו כסקורר מחונן במדי ריאל סוסיאדד, בעוד דיאן קולוסבסקי הוא אחד הכוכבים הצעירים העולים בליגה האיטלקית במדי יובנטוס. אם שיתוף הפעולה ביניהם יפרח, החבורה בצהוב תהיה איכותית הרבה יותר בחלק הקדמי בהשוואה ל-2018, וזה בהחלט הופך אותה לסוס שחור פוטנציאלי.
כי הרי הבסיס כבר קיים – יש חוליית הגנה מסודרת בראשות ויקטור לינדלוף ממנצ'סטר יונייטד, יש קישור טוב בהנהגת כוכב לייפציג אמיל פורסברג אשר עשוי לעבור לבאיירן מינכן, ויש את המאמן יאנה אנדרסון שמדריך אותם כבר מ-2016. חזרתו הסנסציונית של זלאטן איברהימוביץ' הכניסה המון רעש למערכת, אבל הכוכב הוותיק נפצע ופרש מהסגל – וכעת הבמה שייכת שוב לשחקנים צנועים יותר עם אגו בקנה מידה שפוי. זה בדיוק מה ששבדיה צריכה כדי להצליח.
אוקראינה
יש משהו מרגיע מבחינת השחקנים כאשר הם יודעים שהמאמן יעמוד בכל מקרה במוקד תשומת הלב התקשורתית. אנדריי שבצ'נקו הוא הכוכב הגדול של אוקראינה, והוא הצליח לבנות בהתמדה נבחרת מאורגנת עם אופי חזק. יש בה הרבה שחקנים צעירים, וחלקם הגדול משחקים בשתי הגדולות בליגה המקומית – שחטאר דונייצק ודינמו קייב – אבל הם עשו מעל ומעבר במוקדמות וסיימו בראש הבית שלהם מעל פורטוגל, עם ארבעה שערי חובה בלבד.
ייתכן שהמומנטום של האוקראינים היה טוב יותר לפני שנה, במועד המקורי של הטורניר, אבל מצד שני צמד הכוכבים החשובים ביותר של הנבחרת דווקא השתדרג בעונה האחרונה. אלכסנדר זינצ'נקו הפך לשחקן משמעותי מאוד בהרכב מנצ'סטר סיטי, גם אם פפ גווארדיולה משתמש בו כמגן שמאלי בעוד בנבחרת הוא הקשר המרכזי שמרכז את כל המהלכים.
בנוסף אליו, רוסלן מלינובסקי חווה עונה פנומנלית באטאלנטה, והיה אחד הטובים בליגה האיטלקית כולה בחודשים הראשונים של 2021. אם הם יתעלו על עצמם ברגע האמת, וההגנה תשמור על היציבות שהפגינה במוקדמות, הרי שאוקראינה מסוגלת לחולל כמה הפתעות – קל וחומר לאור ההגרלה הנוחה יחסית בשלב הבתים.
מה דעתך על הכתבה?