ג'ורג'יניו ווינאלדום סגר את המעגל בסטייל. 2528 ימים אחרי שהרשית את השער הקודם של הולנד בטורניר גדול, הוא היה גם זה שהחזיר את הכתומים ללוח עם כיבוש ראשון ביורו 2020. אז, ביולי 2014, כאשר חתם בזמן פציעות את הניצחון המפואר 0:3 על ברזיל במשחק על המקום השלישי במונדיאל, נדמה היה כי ההולנדים עלו על הגל הנכון. זו הייתה אשליה. בפועל, נאלץ ווינאלדום להמתין שבע שנים כדי לחזור עם הנבחרת לטורניר גדול, כשהוא כבר בן 30, עם סרט הקפטן על זרועו. והוא הפגין אתמול (ראשון), כהרגלו, איכויות של מנהיג שניווט בתבונה את המהלכים במרכז המגרש, והיה במקום הנכון בזמן הנכון בחלק הקדמי. הוא מצא את התזמון המושלם להגיע לכדור שהתגלגל במקריות לשפת הרחבה כדי לשלוח אותו לחיבורים.
את השער הזה הוא הקדיש לקפטן האמיתי – וירג'יל ואן דייק, חברו הטוב לליברפול. כי עבור ווינאלדום, לחסרונו של הבלם הפצוע יש אספקט לא רצוי אחד נוסף. "יש שחקנים שמרגישים נוח ממני בכל הקשור לתפקיד הקפטן. זה כבוד גדול, כמובן, אבל יש לי רגשות מעורבים לגביו. לא רק וירג'יל, אלא גם קווין סטרוטמן היה יכול להיות קפטן הרבה יותר טוב ממני. הוא מנהיג מלידה, וחבל לי שהוא לא נכלל בסגל", הוא הצהיר. אבל אם צריך לענוד את הסרט, ווינאלדום לא יסרב.
באופן כללי, הוא לא מסרב לכלום. במהלך חייו, על אף שתמיד שאף להיות קשר, הוא מילא את כל התפקידים האפשריים במגרש. באקדמיה של ספרטה רוטרדם ראו בו בעיקר חלוץ מרכזי. כאשר עבר לבית הספר של פיינורד, התעקשו המאמנים שהוא צריך להיות קיצוני ימני. והיו גם כאלה שהשתמשו בו כבלם וכמגן. הוא עשה הכל ופילס את דרכו כדי להגשים את החלומות, גם כאשר זה לא היה טריוויאלי.
ווינאלדום יודע להתגבר על מכשולים ומפלות כדי להפיק מהם ניסיון חיים חשוב ולהמשיך לטפס למעלה. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות פיינורד בגיל 16, כאשר המאמן ארווין קומאן שלח אותו למערכה באפריל 2007, אבל מאמן בית"ר ירושלים התפטר שבועות ספורים לאחר מכן, וההמשכיות לא הגיעה. לאחר מכן, באוקטובר 2010, היה ווינאלדום שותף בצד הלא נכון לתבוסה ההיסטורית של פיינורד, 10:0 בידי פ.ס.וו איינדהובן. בדיעבד, זה לא היה כזה נורא מבחינת הצעירים, כי שלושה שחקנים תוך זמן קצר את הדרך לסגל הנבחרת. כמו ווינאלדום, גם סטפן דה פריי עדיין שם, והוא אחד הבלמים הטובים בליגה האיטלקית במדי לאציו.
המעבר המתוקשרת לאיינדהובן הגיע בקיץ 2011, והנער התקשה תחילה להתמודד עם הציפיות, קל וחומר כאשר החלו להשוות אותו לרוד חוליט שעשה את הדרך הזו ב-1985. במהרה, התברר לפרשנים כי ווינאלדום הוא לא בדיוק חוליט, והטורים הארסיים החלו להופיע בתדירות מדאיגה. אל מול סוללת המבקרים, היה זה וים ואן האנחם, כוכב העבר הדגול של פיינורד, שהגן על הכשרון הצעיר בטורו בעיתון. ווינאלדום לא שכח זאת. לפני שנתיים הוא הזמין מטוס פרטי כדי להגיע מליברפול במיוחד לחגיגות יום הולדת 75 של ואן האנחם ולספר לו עד כמה תרומתו היתה חשובה כדי להישאר על המסלול.
ווינאלדום תמיד ידע להעריך את אלה שתמכו בו. הנהלת איינדהובן עמדה לצידו ברגעים הקשים, ולכן – כאשר הפך לכוכב מפתיע בגביע העולם ב-2014 – הוא סירב לעזוב את הקבוצה לפני שהוא מביא לה אליפות. "יש לנו עסק לא גמור כאן", הצהירו ווינאלדום וחברו ממפיס דפאי, ואכן סיימו את העבודה עם מדליות הזהב המיוחלות ב-2015.
דפאי הצטרף אז למנצ'סטר יונייטד, וגם ווינאלדום השתוקק לעבוד שוב בהדרכתו של לואי ואן חאל. אחרי הכל, זה היה המאמן שלקח אותו למונדיאל בברזיל על אף שהחמיץ כמעט את כל עונת 2013/14 בגלל פציעה, ומעטים מאוד האמינו שיהיה בהרכב. ואן חאל שילב אותו כמחליף ב-1:5 המכונן על ספרד במשחק הראשון, ותוך זמן קצר הוא הפך לבאנקר במרכז המגרש. כאשר שלח את הכדור האחרון לרשתה של המארחת כאקורד הסיום של ההרפתקה הכתומה בטורניר, התפייטו הפרשנים והדגישו עד כמה היה ראוי להתכבד בקינוח הזה. ובאופן טבעי, ואן חאל ממש לא התנגד להדריך אותו גם באולד טראפורד, אבל הנהלת השדים האדומים העדיפה להביא אז את מורגן שניידרלין מאברטון.
אז ווינאלדום הלך לניוקאסל, חווה ירידת ליגה למרות עונה אישית טובה מאוד, ואז הפך לאחד השחקנים החשובים והמוערכים ביותר בליברפול. אוהדי יונייטד יכלו רק לדמיין מה היה קורה לו השחקן המחונן הזה היה משחק בשורותיהם ולא אצל היריבה הגדולה. בעוד כוכבים זוהרים יותר עשו את הכותרות, עשה ההולנדי את המשימות בשקט תעשייתי, בדרך כלל בעמדה נסוגה יחסית. המשחק הגדול בחייו היה הגומלין מול ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות ב-2019, עם צמד בלתי נשכח בדרך ל-0:4 ההיסטורי, אבל ווינאלדום היה האיש עליו סמך יורגן קלופ בכל מצב ובכל תנאי גם כאשר התוצר הסופי היה בעיקר הנעת כדור וסגירת שטחים.
וכה אמר עליו קלופו: "ג'יני הוא אגדה נצחית באנפילד. אי אפשר לתאר במילים את מה שהבחור הנהדר, השמח והצנוע הזה עשה עבור המועדון ועבור הקבוצה. הוא האדריכל של ההצלחה שלנו. בנינו את ליברפול על רגליו, ריאותיו, מוחו וליבו הגדול והאמיץ". כן, המנג'ר הגרמני אוהב להגזים קצת בתיאורים ציוריים, אבל במהות זה נכון. ולכן מתקשים באנפילד להשלים עם העובדה כי ווינאלדום עוזב כעת את ליברפול ללא תמורה בתום חוזהו, למרות שכל הצדדים היו מעוניינים לכאורה להמשיך בשיתוף הפעולה.
"אנשי ליברפול יחסרו לי, וקשה לי לא לבכות", אמר ההולנדי ברגע הפרידה, וסירב להסביר בשלב זה את הסיבות לה: "קיוויתי להישאר כאן עוד הרבה שנים, אבל למרבה הצער הדברים התפתחו אחרת. אני יוצא לדרך חדשה. האוהדים צריכים לדעת את האמת, ואספר אותה אחרי אליפות אירופה".
ההכנות לירו היו קריטיות עבורו, והוא גם רצה לסגור את החוזה החדש לפני שריקת הפתיחה על מנת לפנות את הראש לכדורגל בלבד. ברצלונה הסתמנה במשך שבועות כיעד האולטימטיבי, אבל אז חל המפנה – ודווקא פריז סן ז'רמן זכתה בשירותיו במהלך בזק, עם חוזה לשלוש שנים ושכר של כ-10 מיליון יורו. מבחינה כלכלית, מדובר בשדרוג, אם כי סביר שזה לא השיקול המרכזי ביותר בבחירתו של הקשר. הזמן יגיד אם בחירתו באימפריה הקטארית ובליגה הצרפתית היתה מוצדקת, ואם זו באמת הקבוצה בה עדיף לסיים את הקריירה.
בינתיים, אוהדי ליברפול וברצלונה יכולים להסתכל בצער על ביצועיו ביורו 2020. אתמול, בתפקיד קדמי מעט יותר בהשוואה למיקומו הרגיל באנפילד, ועם יד חופשית ליצור ליד פרנקי דה יונג, היה ויינאלדום אחד השחקנים הבולטים בקרב מול אוקראינה, ויש לקפטן תרומה גדולה לניצחון 2:3 במשחק הראשון. יש לו כבר 15 שערים ב-26 ההופעות האחרונות עבור הולנד, וכך הגיע ל-23 בסיכום הכללי כדי להשתוות לדירק קאוט. כאשר יבקיע את השער הבא, הוא ישתווה גם למרקו ואן באסטן. חוליט נשאר הרחק מאחור, אגב. היסודות שהוקנו לג'יני עוד בספרטה רוטרדם לא נשכחו, ומי יודע – אולי ווינאלדום ייכנס בסופו של דבר לעשרת הכובשים הפוריים בתולדות הנבחרת הכתומה. וסלי סניידר ממוקם עשירי עם 31 שערים, והיעד הזה אפשרי עבור האיש שכבר הכניע את גרמניה, צרפת, וגם ברזיל אי שם ב-2014.
למעקב אחרי יוכין בפייסבוק לחצו כאן
מה דעתך על הכתבה?