שובו של קארים בנזמה לנבחרת צרפת הוא אחד הסיפורים המרתקים והמפתיעים ביותר של יורו 2020. הבחירה של דידייה דשאן להחזיר את החלוץ הגולה אחרי כמעט שש שנים הדהימה, כי איש כבר לא ציפה לתסריט הזה.
בנזמה, שהושעה במקור בגלל מעורבות בפרשת סחיטה הזויה של מתיו ולבואנה, איבד לא רק שאיפות אלא גם תקוות ללבוש שוב את החולצה הכחולה כל עוד המאמן הלאומי נותר בתפקידו. הוא האשים כבר בתחילת המשבר את דשאן בכך שהוא "נכנע לגזענים" כדבריו, ובהמשך השמיע דברים לפיהם הבוס עצמו עלול להיות גזען בעיניו. במשך תקופה ארוכה נדרש דשאן להסביר שוב ושוב מדוע הוא מוותר מרצון על החלוץ הצרפתי הטוב בדורו. בסוף לכולם נמאס מהסאגה, והעיתונאים והאוהדים השלימו עם העובדה המוגמרת.
בפעם האחרונה התייחס דשאן לסוגיה ברצינות במהלך מונדיאל 2018. "ההחלטה החשובה ביותר מתקבלת לפני הטורניר ולא במהלכו. הסגל הוא קריטי. וכאשר בוחרים אותו, לא מלקטים את 23 השחקנים הטובים ביותר, אלא את הקבוצה הטובה ביותר. נדרש התלכיד הטוב ביותר שיילך עד הסוף. כישורים בכדורגל הם לא השיקול היחיד. לאופי ויכולת להסתדר ביחד יש השפעה עצומה. האווירה היא הדבר החשוב ביותר", אמר הבוס. וכאשר נשאל, אולי בפעם האחרונה, אם זו הסיבה להיעדרותו של בנזמה, השיב: "התשובה היא בבחירה שלי. אחרת הייתי מקבלת החלטה שונה".
וזהו. האם חל שינוי קיצוני באופיו של בנזמה בשלוש השנים שחלפו מאז? ברור שלא. מבחינה מקצועית, יש שיטענו שהוא השתדרג ופרח בריאל מדריד בעקבות עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו, אשר הפכה אותו לשחקן דומיננטי הרבה יותר במערך, אבל האישיות נותרה ללא שינוי. זה אותו בנזמה שעובד קשה מאוד למען חבריו על הדשא, אבל זה גם אותו בנזמה שהעיר על אוליבייה ז'ירו: "אי אפשר להשוות פורמולה1 לקרטינג". הוא מעולם לא חזר בו מדבריו אודות אלוף העולם ששיחק במשבצת שלו במשך כל השנים האלה. ועכשיו, על אף שז'ירו עדיין שם, גם בנזמה צורף כנגד כל הסיכויים.
מה גרם לדשאן לערער את היציבות? כאשר מתבוננים על התבטאויותיו, גם הוא עצמו נדהם מהשינוי. רק לפני חודשיים, כאשר דסקס על הסגל המסתמן, הצהיר המאמן: "אני לא סנטה קלאוס. לא יהיו הפתעות". ואז בכל זאת באה הפתעה. "נפגשנו, דיברנו באריכות, חשבתי המון והגעתי למסקנה הזו. הייתי זקוק לשיחה הזו, וגם הוא היה זקוק לה", הסביר דשאן.
כן, לפעמים כדאי לדבר. תקשורת היא אמצעי חשוב, ונראה כי היא הייתה הרוסה לחלוטין בסוגיה המוזרה הזו מאז 2015. ובכל זאת, הדינמיקה בתוך הסגל כבר לא תזכיר את זו שהובילה לזכייה במדליות הזהב בלוז'ניקי. בימים האחרונים אנו עדים לדיווחים על מתיחות במחנה הצרפתי. ז'ירו האשים את קיליאן אמבפה בכך שהוא לא מוסר, אמבפה נעלב, והחגיגה בצהובונים גדולה. זה בדיוק מה שנמנע עד כה, אבל עכשיו הסכסוכים הישנים והחדשים עלולים לצוף בתדירות גבוהה. וזו לא בהכרח אשמתו של בנזמה, זה עניין של מומנטום.
מבחינה מקצועית נטו, זו הולכת להיות הרפתקה מרהיבה. "אנטואן גריזמן אוהב את הכדור לרגל, קיליאן אמבפה אוהב אותו תוך כדי תנועה. אני יודע איך הם משחקים, וזה כיף", אמר בנזמה. כשחקן קבוצתי להפליא, הוא לא ימשוך את המשחק לכיוונו. ובכל זאת, הלחץ קיים – כי הוא החמיץ את ההישגים הגדולים של הנבחרת, והזמן אוזל. בגיל 33, זה הצ'אנס שלו לקבל פיצוי על ההיעדרות מיורו 2016, ובמיוחד ממונדיאל 2018. הוא משתוקק לתפקיד מרכזי, וגם אם ההדורים עם דשאן יושרו לכאורה, עדיין יהיה כיף להראות לו עד כמה שגה. והדחף העוצמתי הזה עלול להיות בעוכריו בסופו של דבר. עובדה – במשחק הידידות מול וויילס הוחלט לתת לו לבעוט את הפנדל כדי להסיר את סוגיית השער הראשון מסדר היום, והוא החמיץ. כיצד ירגיש אחרי החטאות במעמדים חשובים יותר?
שיתופו במשחק הראשון בשלב הבתים הוטל בספק בגלל פציעה קלה עד לא מכבר, אך החשש הוסר – ועכשיו בנזמה חוזר לקרב מול היריבה האחרונה שלו בטורניר גדול. ברבע גמר מונדיאל 2014, הוא פספס פעמיים ממצבים קורצים מאוד כאשר הפסיד לגרמניה, ולא דמיין שיצטרך להמתין עוד שבע שנים תמימות כדי לחזור לבמה הגדולה. והנה לכם האירוניה – את שער הניצחון של הגרמנים כבש באותו יום שטוף שמש באצטדיון המרקאנה דווקא מאטס הומלס, אשר גם הוא יציין הערב (שלישי, החל מ-21:50, שידור ישיר בספורט4) קאמבק משלו לנבחרת, בצוותא עם תומאס מולר.
כאן הנסיבות שונות בתכלית, וגם תקופת ההיעדרות הייתה קצרה הרבה יותר – רק שנתיים. במרץ 2019 הודיע לפתע מאמן גרמניה יוגי לב, ללא התרעה מוקדמת, כי מולר, הומלס וג'רום בואטנג לא יזומנו עוד. המטרה הייתה להצעיר את הסגל אחרי הפיאסקו במונדיאל וההופעה הכושלת בליגת האומות, אך המהלך בוצע באופן בזוי, ושידר חוסר כבוד מינימלי כלפי המנהיגים החשובים שהפגינו התנהלות אישית ללא דופי במשך שנות שירות ארוכות במדי הנבחרת. ואמנם אפשר היה להבין את ההחלטה עצמה, כי בתקופה המדוברת מולר, הומלס ובואטנג באמת לא היו בשיא כושרם, אך לא היה כל צורך להשפיל אותם – וגם לא לנדות אותם באופן מוחלט. ניתן היה פשוט להפסיק לזמן אותם, ולתת לעניינים להתגלגל, במקום לחרוץ גורלות.
הביקורת על לב מצד התקשורת והאוהדים הייתה עצומה, וזו הסיבה המרכזית לכך שהמהלך לא הביא לתוצאות המיוחלות. בניגוד למקרה בנזמה, שחקנים מסוגם של מולר והומלס דווקא תורמים להרמוניה בסגל. חסרונם ערער את היסודות, והדרך בה הגיבו לבשורה הייתה מופתית. איש מהם לא פרש מתוך תסכול, והתבטאויותיהם הפומביות היו מתונות לנוכח הנסיבות. הם הקפידו לא לטרוק את הדלת וחיכו בסבלנות עד שתיפתח שוב.
ההמתנה הייתה ארוכה מדי, והיה ברור כשמש שחייבים להחזיר את מולר כבר בעונה שעברה, כאשר חזר לזהור במדי באיירן מינכן בהדרכת האנזי פליק והיה אחד השחקנים הטובים בתבל. גם מצבו של הומלס השתפר אחרי השיבה "הביתה" לדורטמונד. אלא שלב בחר להתעקש, ורק כאשר הודיע במרץ כי יעזוב בתום אליפות אירופה, היה לו האומץ לזנוח את הפרויקט העתידי, להתמקד בהווה ולעשות את הדבר המתבקש.
מבחינה מקצועית נטו, חזרתם של מולר והומלס חשובה לא פחות משובו של בנזמה. מבחינה חברתית, היא קלה פי מיליון, ולא מעלה תהיות. הם משתלבים באופן טבעי בסגל, תופסים את מקומם כמנהיגים, ותורמים מנסיונם העצום גם לשחקנים הצעירים והחדשים. חיכוכים לא יכולים להיות כאן, וגם הסכסוך עם לב לא רלוונטי – הוא הרי עוזב, וכולם רוצים להעניק לו את מתנת הפרידה המושלמת.
ולכן, על פניו, סיכויי ההצלחה של מולר והומלס בנבחרת גרמניה גדולים יותר מאלה של בנזמה בנבחרת צרפת. האם זה יתבטא על הדשא בשחזור הקרב ההוא מיולי 2014? את התשובה נגלה הערב באליאנץ ארנה שבמינכן.
מה דעתך על הכתבה?