ההתרגשות באנגליה הייתה בשיאה. בדיוק שלושה עשורים חלפו מאז הפעם הראשונה, והאחרונה עד לאותו רגע, בה המדינה אירחה טורניר כדורגל גדול. אז זה היה ב-1966 ונגמר כמובן עם זכייה היסטורית בגביע העולם והתכנית הייתה שיורו 1996 יסתיים באופן דומה. רק שנתיים קודם לכן נכשלה נבחרת שלושת האריות בצורה מחפירה ונשארה מחוץ למונדיאל בארצות הברית, אבל זה לא הפריע לציפיות להרקיע שחקים לקראת הטורניר, בו, על פי השיר המפורסם, הכדורגל אמור היה להגיע הביתה.
כיוון שלא השתתפה במוקדמות, אנגליה קיימה לקראת היורו שלל משחקי ידידות וב-18 במאי הביסה 0:3 מרשים את הונגריה בוומבלי. מיד לאחר מכן, עשתה הנבחרת את הדרך הארוכה למזרח הרחוק, למפגש הכנה מול סין, המשחק האחרון לפני שהדבר האמיתי יוצא לדרך. המסע הארוך והמתיש נתן את אותותיו והשחקנים, שהיו בלחץ אדיר, חיפשו את האפשרות להתפרק מעט. הם היו בטוחים שאי שם במועדון בהונג קונג, הרבה לפני ימי הסמארטפונים, איש לא ימצא אותם. ובכן, "הסאן" מצא אותם.
ב-31 במאי, שמונה ימים אחרי שאנגליה טיילה עם 0:3 מול סין ושמונה ימים לפני משחק הפתיחה של היורו, הכותרת הראשית של הצהובון צווחה את המילה "מחפיר". מתחתיה – תמונה של פול גאסקוין עם חולצה קרועה, בקבוק בירה בידו וחיוך מטופש על שפתיו. לצדו, שיכורים לא פחות, עמדו סטיב מקמנמן וטדי שרינגהאם, אבל האש הלכה לילד הרע של הכדורגל האנגלי: "תראו את גאזה… שיכור טיפש בלי שום גאווה", נכתב בצהובון, שהוסיף כי בטיסה חזרה לממלכה גאסקוין גם ניסה בכוח להיכנס לתא הטייס.
בהמשך האייטם, נכנסו בעיתון לפרטי אותו אירוע וידעו לספר שמלבד שלושת המצולמים היו עוד שישה שחקנים ואפילו עוזר המאמן בריאן רובסון, שיצאו לפרוק כל עול ושגאסקוין והחבר'ה קיבלו, בהובלתו של הכוכב, את מה שמכונה "טיפול רופא השיניים". מה זה אומר? אתה יושב על הכיסא ומטה את הראש לאחור, והברמן מוזג לך אלכוהול היישר לתוך הפה – בדיוק כמו ביקור אצל רופא השיניים (מינוס האלכוהול…). "אני הייתי ראשון על הכיסא", סיפר גאזה בגאווה בחלוף השנים. "זה פשוט נראה מצחיק ואחריי הצטרפו עוד כמה שחקנים. זה עשה טוב לרוח הקבוצתית שלנו. כמובן שבגלל שזה אני, ובגלל שצולמתי בחזית התמונה – חטפתי את רוב האש".
ואכן, בשעה שהתקשורת והאוהדים זעמו, הנבחרת התחברה באותו לילה שנראה כמו "בדרך לחתונה עוצרים בהונג קונג". שחקני הסגל של טרי ונבלס לאותו טורניר הגיעו מ-11 מועדונים שונים, חלקם עם יריבויות גדולות ביניהם, כמו ארסנל וטוטנהאם, או ליברפול ומנצ'סטר יונייטד. גאסקוין, אחד משני השחקנים היחידים בסגל שלא שיחק באנגליה (הוא היה בגלאזגו ריינג'רס ופול אינס באינטר), ואחד המנוסים ביותר (מי יכול לשכוח את הדמעות של חצי הגמר ב-1990?), חיבר בין כולם, בדרכו הפרועה והייחודית.
בהתחלה, החיבור הזה עוד נראה רעוע במיוחד. אנגליה ספגה משוויץ פנדל מאוחר במשחק הפתיחה והסתפקה בתיקו מאכזב. העצבים במדינה עלו מדרגה והנבחרת התייצבה למחזור השני מול השכנה והיריבה סקוטלנד, בידיעה שאסור לפשל שוב.
המשחק נערך ב-15 ביוני 1996, באצטדיון וומבלי, ממש השבוע לפני 25 שנים. והנה, ממש היום (שישי), שוב במסגרת המחזור השני של שלב הבתים ביורו, שוב בוומבלי, אנגליה וסקוטלנד נפגשות פעם נוספת ונבחרת שלושת האריות רק יכולה לחלום על רגע בלתי נשכח כפי שאירע לה בפעם הקודמת.
אז, בדקה ה-53 אלן שירר כבש את שערו השני בטורניר וקבע 0:1 שביר. הסקוטים חיפשו את השוויון ודייויד סימן אפילו הדף פנדל. הלחץ היה בשיאו, עד ש-11 דקות לסיום, דארן אנדרטון מצא בכדור מוקפץ ומבריק את גאסקוין כ-25 מטרים מהשער. גאזה נשמר היטב רוב המשחק, אבל לפתע התפנה לו שטח. הבלם קולין הנדרי יצא לעברו, אבל הגאון המטורף הקפיץ לו מעל הראש בשמאל ומהאוויר, הטיס עם רגל ימין את הכדור פנימה – אחד השערים היפים בתולדות היורו. אלא שזה לא נגמר שם.
גאסקוין הנרגש רץ ונשכב על הגב ליד הקורה השמאלית של השער והחברים ידעו מה לעשות. רדנאפ ומקמנמן נעמדו משני הצדדים ושירר לקח בקבוק (מים, הפעם) והשפריץ ממנו היישר לפיו הפתוח של הכובש. "חגיגת רופא השיניים" הפכה למיתולוגית באנגליה מאותו יום והייתה התשובה המוחצת של גאסקוין והנבחרת לתקשורת הצהובה.
"הרגע הגדול ביותר בקריירה של פול גאסקוין", כינה זאת השדר האנגלי האגדי ג'ון מוטסון בראיון שהעניק לטלגרף לפני כמה שנים. "גאסקוין היה השחקן הטוב ביותר ששידרתי בנבחרת אנגליה". באופן לא מפתיע, גם הטורניר ההוא הסתיים עם בכי אנגלי, אחרי הדחה בפנדלים בחצי הגמר מול גרמניה. הפעם, ביורו הזה, האדומים-לבנים, עם סגל איכותי וניצחון גדול על קרואטיה במחזור הפתיחה, רק יכולים לחלום על סיום אחר. בינתיים הם יסתפקו בעוד רגע קסם על חשבון סקוטלנד הערב, רבע מאה אחרי הקודם.
מה דעתך על הכתבה?