אם מוציאים את כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מהמשוואה, רוברט לבנדובסקי הוא גדול הכובשים בליגות הגדולות בעשור האחרון. לא פחות מ-277 שערי בונדסליגה כבש החלוץ הפולני המחונן מאז הצטרף לבורוסיה דורטמונד בקיץ 2010 וגם בליגת האלופות הוא מופיע במקום השלישי והמכובד בטבלת הכובשים עם 73 שערים, אבל בכל הקשור לזירה הבינלאומית, לבנדובסקי מתקשה לספק את אותה תוצרת.
המספרים היבשים עלולים להטעות במעט, כי לסקורר של באיירן מינכן לא פחות מ-66 שערים בנבחרת פולין אשר מציבים אותו במקום החמישי בטבלת השחקנים הפעילים, ועדיין שחקן ברמתו נמדד רק על פי הטורנירים הגדולים. זה נכון שיש לו סיבות מקלות, לעומת הנבחרות של שאר החלוצים הגדולים ביבשת, פולין של לבנדובסקי לא מועמדת לזכייה בתואר ואפילו לא קרובה לכך, אבל זה לא מצדיק מאזן דל של שני כיבושים ב-12 משחקי יורו ומונדיאל.
מה שכן אפשר לומר לזכותו של לבנדובסקי זה שהוא ממש לא היחיד שמתקשה לספק תוצרת התקפית בבמת הנבחרות המרכזית. במרוצת השנים כמה משחקני ההתקפה הטובים בעולם לא הצליחו לענות על הציפיות ומחזיקים בסטטיסטיקה עגומה הרבה יותר משל הפולני. כעת נציג בפניכם את השמות הבולטים ברשימה הלא ממש מחמיאה של שחקנים שכיכבו בליגות המקומיות, במפעלים האירופיים וחלקם גם במונדיאלים – אבל פשוט לא הצליחו לספק את הסחורה ביורו.
ראול (ספרד)
סטטיסטיקה: שער אחד ב-7 במשחקים
טורנירים: יורו 2000, יורו 2004
את מוקדמות יורו 2000 סיים ראול כמלך שערי הקמפיין עם 11 גולים והפך לשחקן היחיד (עד שהגיע ערן זהבי ב-2019) שמבקיע לפחות שלושה שערים בשני משחקי מוקדמות רצופים. גם בריאל מדריד סיפק עונה אישית נפלאה עם 29 שערים בכל המסגרות וזכייה שנייה בליגת האלופות בסטאד דה פראנס. אי לכך, כל הסימנים הצביעו על כך שהספרדי יתפוצץ גם בטורניר בבלגיה והולנד וגם בסוכנויות ההימורים נתנו את היחס השני הכי גבוה במירוץ למלכות השערים (אחרי פטריק קלייברט ולצד תיירי הנרי).
את שלב הבתים פתח דווקא לא רע, ראול כבש בניצחון 1:2 על סלובניה ובישל לאלפונסו פרס ב-3:4 המטורף על יוגוסלביה, אך ברבע הגמר נגד צרפת, אלופת העולם ואלופת אירופה הנכנסת, החלוץ פישל ברגע האמת. בדקה ה-90 ובמצב של פיגור 2:1, ספרד קיבלה פנדל שהיה יכול לכפות הארכה – ראול ניגש לנקודה הלבנה והפך לגיבור הטראגי של הטורניר כאשר בעט מעל המשקוף ושלח את נבחרתו הביתה.
ביורו 2004 הקמפיין היה חלש אפילו יותר. ראול לא כבש וספרד אפילו לא עלתה מהבית המוקדם, שכלל את שתי הפיינליסטיות יוון ופורטוגל. למרות כל זאת, ניתן היה להבין את גודל הפספוס של ראול בנבחרת רק בדיעבד, לאור העובדה שרצף הזכויות של ספרד ביורו ובמונדיאל, החל דווקא בטורניר הראשון ממנו נעדר.
אלסנדרו דל פיירו (איטליה)
סטטיסטיקה: שער אחד ב-13 במשחקים
טורנירים: יורו 1996, יורו 2000, יורו 2004, יורו 2008
דל פיירו נמצא ברשימה יחסית מצומצמת בת 22 שחקנים ששיחקו בלפחות ארבעה טורנירי יורו שונים ואף שותף בגמר נגד צרפת בשנת 2000 – דווקא מסיבות אלו האכזבה ממנו היא כה גדולה. הנסיך של הכדורגל האיטלקי קיבל את ההזדמנות כמעט בכל המשחקים של נבחרתו מאז זומן לראשונה, אך לזכותו בסך הכל גול ובישול, אותם רשם ב-1:2 על שבדיה אשר הבטיח לאיטליה את ראשות הבית בטורניר בבלגיה ובהולנד.
יש לציין כי איטליה היא ללא ספק הנבחרת הגדולה ההומוגנית ביותר בכדורגל האירופי – מלך שעריה בכל הזמנים הוא לואיג'י ריבה עם 35 גולים ואולי תופתעו עוד יותר לגלות שהכובש האיטלקי המצטיין ביורו הוא בכלל אנטוניו קסאנו שהבקיע שלושה שערים בלבד. לכן, הציפיות מדל פיירו או מכל שחקן איטלקי אחר לכבוש בצרורות, לא ממש ריאליות. יחד עם זאת, בשלבי הנוקאאוט הוא כלל לא סיפק את הסחורה והחלק שלו בעלייתה של איטליה לגמר לפני כ-21 שנים, קטן מאוד. התיקון של דל פיירו הגיע במונדיאל בגרמניה, כאשר העלה את נבחרתו לגמר על חשבונה של המארחת עם אחד השערים החשובים של איטליה ב-30 השנים האחרונות.
לואיס פיגו (פורטוגל)
סטטיסטיקה: 2 שערים ב-14 במשחקים
טורנירים: יורו 1996, יורו 2000, יורו 2004
הצבתו של פיגו ברשימה עושה לו עוול לא קטן. הוא אף פעם לא היה סקורר גדול (לא כבש יותר מ-10 שערי ליגה בעונה) והמומחיות שלו היא בכלל בתחום הבישולים, לראייה הוא מופיע במקום השלישי בטבלת מבשלי כל הזמנים של היורו. אז מדוע כן החשבנו את הפורטוגלי? כי מדובר בשחקן היחיד בעל אוריינטציה התקפית שכבש כל כך מעט בכמות כה גדולה של הופעות.
שני שעריו של פיגו נכבשו בשלב הבתים – ביורו 1996 פרץ את הסכר ב-0:3 המרשים על קרואטיה ובמשחק הפתיחה נגד אנגליה ביורו 2000 שלח פצצה לחיבור של דייוויד סימן ועזר לפורטוגל למחוק פיגור של 2:0 ל-2:3 מדהים באצטדיון פיליפס שבאיינדהובן. כאמור מאז לא מצא את הרשת, אך ביורו הביתי ב-2004 הוביל את פורטוגל עד לגמר ונכנס פעמיים לנבחרת הטורניר.
תומאס מולר (גרמניה)
סטטיסטיקה: ללא שער ב-12 משחקים
טורנירים: יורו 2012, יורו 2016, יורו 2020
שני השחקנים שמחזיקים בממוצע השערים הגבוה ביותר בתולדות היורו הם גרד מולר ודיטר מולר (שניהם כבשו ארבע פעמים בשתי הופעות), לכן קשה למצוא אבסורד יותר גדול מהצבתו של תומאס מולר בראש הטבלה ההפוכה. לא היה ביורו אף שחקן התקפה ששיחק בתדירות גבוהה כמו מולר (996 דקות) ועדיין לא כבש. אך זה לא הכל – הסיפור הופך למוזר עוד יותר כשמבינים שמדובר באחד הכובשים המצטיינים בתולדות המונדיאל.
10 שערים ושישה בישולים יש למולר בגביע העולמי וזה עוד לאחר מונדיאל דל בכיבושים ובבישולים ברוסיה. למעשה, חוץ משחקן ההתקפה של באיירן מינכן, רק גארי ליניקר הבקיע בכמות זהה במונדיאל ולא מצא את הרשת ביורו, אבל האחרון שותף רק בשישה משחקים ובהם הספיק לבשל פעמיים. מולר, שחזר ברגע האחרון לסגל של יואכים לב לאחר היעדרות בת 19 חודשים מהמאנשפט, עשוי שלא לקבל את הזימון ליורו ביתי של גרמניה ב-2024 – המשמעות היא שכעת זו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה עבורו לכבוש בטורניר הגמר, אחרת התואר "שחקן ההתקפה הגרוע בתולדות היורו" יירשם על שמו באופן סופי.
מה דעתך על הכתבה?