הצגה של איש אחד: לסטרלינג לא מגיע להיזכר כנבל הראשי של היורו

השריקה לפנדל מול דנמרק קיפחה מאוד את ראחים סטרלינג. הוא רואה את זה אחרת, כמובן – וגם הביע בטחון מלא כי הייתה עבירה שהצדיקה נפילה ברחבה, אבל בשורה התחתונה הוא הקורבן הגדול ביותר בשערורייה הזו. כי הרי מה יישאר בתודעה הקולקטיבית מהתרומה שלו מהמסע של נבחרת אנגליה לגמר יורו 2020, ואולי גם לזכייה? האם שלושת השערים שהבקיע בדרך לשם? האם המשחק הקבוצתי הפנטסטי? האם העובדה כי התגבר על תקופה בעייתית בקבוצתו כדי להגיע בכושר שיא לנבחרת בדיוק בזמן ולקבל את המקום בהרכב כנגד כל הסיכויים? לא ולא. האסוציאציה הראשונה עם שמו של סטרלינג בקיץ 2021 תמיד תהיה הצלילה ההיא.

יש בזה היבט טראגי, כי את סטרלינג תמיד ניסו להציג באור שלילי. יש הטוענים שהסיבה לכך נעוצה בגזענות טהורה, יש שתולים את האשמה בהתנהלותו שלא בהכרח הייתה מושלמת, אבל ראחים מעולם לא זכה ליחס הוגן בתקשורת – במיוחד בצהובונים שחיפשו אותו ללא הפסקה. כאשר קנה לעצמו רכבים, הוא הוגדר כראוותן. כאשר קנה בית לאימו, הוא הוצג כבזבזן. כאשר כפה את המעבר מליברפול מנצ'סטר סיטי, הוא הוצג כרודף בצע. כאשר הבקיע פעמיים בלבד ב-45 המשחקים הראשונים בנבחרת, וגם זה מול ליטא ואסטוניה, הוא הוגדר כפלופ שלא מתאמץ חזק מספיק עבור האומה. על הבחירה לקעקע ציור של רובה על רגלו הימנית מיותר להרחיב את הדיבור – זה נתפס כפשע של ממש, כעידוד לאלימות. פעילים נגד שימוש בנשק אפילו דרשו פומבית להסירו.

סטרלינג הסביר כי ההיפך הוא הנכון. "כאשר הייתי בן שנתיים, אבא שלי נרצח ביריות. הבטחתי לעצמי שלא אגע בנשק במהלך חיי. אני יורה ברגלי הימנית. זו המשמעות העמוקה של הקעקוע", הוא כתב. וזה, על קצה המזלג, הסיפור כולו. גם מסרים חיוביים של עוצמה פנימית ואבל, מתפרשים באופן לא נאות ציבורית כאשר מדובר בסטרלינג. בחוגים מסוימים, התרגלו להפוך אותו לכבשה השחורה ולהשתדל להרוס את תדמיתו בכל דרך. שום דבר שיעשה לעולם לא יהיה טוב מספיק עבורם. ככל שהכוכב התברג, הוא למד לחיות עם התופעה. בעיניו, היא בהחלט קשורה לצבע עורו ולמוצאו.

כי אפשר להתמקד בקעקוע של רובה ולהוציא אותו מהקשרו, אבל יש לסטרלינג הרבה מאוד קעקועים, ומאחורי כל אחד סיפור משלו. הקיץ, הכי חשוב להפנות את אור הזרקורים לציור של ילד שלובש חולצה מספר 10 ומביט על וומבלי. הילד הזה הוא סטרלינג עצמו, כמובן, והוא מסתכל לעבר החלום הגדול ביותר שלו – לייצג את המדינה באיצטדיון הלאומי שנבנה ממש לנגד עיניו.

כן, סטרלינג הוא אולי הכוכב היחיד שעקב אחרי בנייתו של וומבלי החדש ממש מחלון ביתו. הוא גר במרחק דקות הליכה ספורות ממנו, וכל העבודות התבצעו שם בדיוק אחרי שהיגר מג'מייקה עם אימו, אחיו ואחיותיו כאשר היה בן 7, אי שם ב-2001. וומבלי הישן נהרס ב-2002, החדש פתח את שעריו ב-2007. ובכל התקופה הזו, נסע ראחים הקטן בשלושה אוטובוסים לכל כיוון, בכל יום ויום, על מנת לשחק כדורגל, במטרה להגשים את השאיפות הכמוסות ביותר. הוא יצא מהבית עם אחותו ב-3 בצהריים, חזר ב-11 בערב, וידע שזו הדרך היחידה שלו להצליח בחיים.

הקיץ, זו העלילה שהיה כדאי להתמקד בה יותר מכל. זה אחד הסיפורים היפים ביותר של אליפות אירופה, אותה מעיר סטרלינג בכל משחק ומשחק בביצועיו. זה סיפור על בן מהגרים שגדל ללא אב בשכונת עוני, אבל מעולם לא חשב בכיוון של עולם הפשע. רק וומבלי היה לנגד עיניו, ועכשיו הוא זוהר בו, עם החולצה מספר 10 על גבו, כמו בציור שעל ידו. הכשרון הגדול וההתמדה באימונים הובילו אותו לפריצה מוקדמת מאוד. את הבכורה בליברפול הוא ערך לפני כמעט עשור, ולכן בתת-מודע של האוהדים הוא מרגיש כמו שחקן ותיק מאוד. בפועל, ראחים בסך הכל בן 26. קלווין פיליפס, שעושה את הצעדים הראשונים בנבחרת ונחשב לאחת התגליות של הטורניר, צעיר ממנו בשנה אחת בלבד!

תפיסתו כשחקן "מזדקן" אף הובילו לטענות שהוא הרחק מעבר לשיאו. כוכבים צעירים שנולדו בשנת 2000, ג'יידון סאנצ'ו ופיל פודן, נצצו יותר ממנו בעונה שעברה, וכך גם חביב הקהל ג'ק גריליש. סטרלינג סיים את העונה החולפת עם 14 שערים בלבד בכל המסגרות במדי מנצ'סטר סיטי, לעומת 31 בעונה הקודמת. בחודשים האחרונים, הוא אף איבד את המקום בהרכב, ופפ גווארדיולה ספג ביקורת כאשר נתן לו לפתוח בגמר ליגת האלופות והפסיד. אם תסתכלו על ההרכבים הצפויים של אנגליה שהתפרסמו בממלכה בגליונות העיתונים השונים לקראת פתיחת היורו, תגלו כי סטרלינג לא שם. לדעת רוב הפרשנים, הוא היה אמור להיות בקצה הספסל. גארת' סאות'גייט חשב אחרת.

כי סאות'גייט זכר היטב את המפנה הגדול שחל אצל סטרלינג במדים הלאומיים מאז המונדיאל. האיש שכמעט ולא הצליח למצוא את הרשת ב-45 ההופעות הראשונות, החל לפתע להפציץ בצרורות, והבקיע 8 פעמים במוקדמות יורו 2020. לדעתו של הבוס, לנסיגה ביכולתו בסיטי דווקא היו היבטים חיוביים, כי סטרלינג לא הגיע לקיץ מותש. הוא היה רענן יחסית, וגם רעב מאוד לכדור. מוטיבציה תמיד הייתה לו – יעיד על כך הקעקוע. וכך הפך הציור הזה למציאות.

סטרלינג הבקיע את שער הניצחון על קרואטיה. סטרלינג הבקיע את שער הניצחון על צ'כיה. סטרלינג הבקיע את שער היתרון היקר מול גרמניה בשמינית הגמר. ואמנם הוא גם שגה כאשר איבד את הכדור שכמעט הוביל לשער השוויון של תומאס מולר, ותפס את ראשו בזעזוע לפני שכוכב באיירן מינכן בעט החוצה, אבל חבריו מיד באו לנחם ולעודד אותו. סטרלינג הוא דמות אהודה מאוד בסגל, והשפעתו ניכרת גם בחדר ההלבשה. הוא התאושש במהירות מהמעידה הקטנה, וחזר לזהור. ברבע הגמר מול אוקראינה הוא בישל את השער הראשון של הארי קיין, ואת חצי הגמר מול דנמרק הוא פתח במחצית ראשונה נהדרת, במהלכה גרם לסימון קר לכבוש שער עצמי, לפני שכדור הרוחב של בוקאיו סאקה הגיע אליו.

אז כן, סטרלינג הוא השחקן מספר אחת של אנגליה ביורו הזה, וכולם צריכים להריע לו ולשבח אותו. במקום זאת, אוהדים ברחבי העולם זועמים עליו בגלל הצלילה בהארכה, והוא שוב עושה כותרות שליליות. זה מצער, וזה לא ממש מגיע לו, אבל זה הרגע שיזכרו לו מהקיץ. אלא אם כן, הוא יעשה כותרות חיוביות גדולות בגמר ביום ראשון. והוא מסוגל לכך.