הערב (שני) יעזוב ארטיום דולגופיאט את טוקיו בחזרה לישראל לעולם שונה מזה שהוא הכיר עד כה. חייו לפני הנחיתה כאן ביפן יהיו שונים מחייו מעתה. הוא יהיה מוכר בקניון, ילדים יעצרו אותו לצילום וחתימה, אולי אפילו יעשה פרסומות לטלוויזיה והלוואי שכך. אולי גם סוף סוף השכנים יידעו שבדירה לידם, מתגורר אלוף אולימפי. אני משוכנע שדולגופיאט יאהב את זה. אף שהיה תמיד צנוע וכך גם ישאר קרוב לוודאי, הוא חיפש את ההכרה הזו.
כשזכה במדליות זהב בתחרויות קטנות באירופה, לא עשו לו יותר מדי הנחות בצבא ואיש לא זיהה אותו ברחוב. פעם סיפר שכאשר זכה במדליית הכסף באליפות העולם במונטריאול בשנת 2017, אפילו אחיו שגר איתו לא ידע את זה ולא הבין עד כמה הוא, ארטיום, כל כך טוב בהתעמלות. האחרון שיצא למסעות התרברבות עם ההישגים שלו, היה ארטיום דולגופיאט. מספיק היה לראות את אביו שיצא אתמול לעוד יום עבודה בבית הדפוס וקיבל 'אפטר' של כמה שעות כדי לצפות בבנו בבית הקטן בראשון לציון, כדי להבין שזו לא משפחה שמגוייסת נפשית, חברתית וכלכלית לטובת ההצלחה של הילד. אם יצליחו בארץ לעשות את הדבר הנכון ולבטל את המיסוי על המענק שהוא צריך לקבל מהמדינה על המדליה, לא יהיה יותר ראוי מהמקרה של ארטיום דולגופיאט כדי לפתוח את הסכר.
ספורטאים אולימפיים, בטח כאלה שהגיעו לטוקיו, לא רעבים ללחם. יש להם מלגות ולחלקם יש גם ספונסרים. אבל די להכיר את הסיפור הקטן הבא כדי להבין שאם אין תמיכה משמעותית מההורים, קשה לגמור את החודש. לא לכל הספורטאים שהגיעו לכאן הייתה חבילת גלישה ושיחות. כן, אותה חבילה שעולה בדרך כלל 299 שקל לא הייתה לכולם וזו רק דוגמה אחת. היכן שאפשר לחסוך, חוסכים ומחשבים את הכסף כדי שלא יהיה חסר למשהו אחר. לא פעם אתה רוצה לשוחח עם ספורטאי אחרי תחרות בחו"ל ונאמר לך שהוא יהיה זמין בוואטסאפ רק כשיגיע לחדרו במלון, אז יוכל לגלוש על הוויי פיי בחדר.
בזמן ששחקני כדורגל שעדיין לא סיימו צבא, נהנים ממענקים שמשולמים להם מהקבוצות בארץ בכל מיני דרכים, ספורטאים שרוצים לעסוק ב"ענפים האחרים" יכולים גם להגיע לגיל 25 בלי שיוכלו לשלם שכירות על דירה קטנה בראשון לציון ולא לדאוג שלא יהיה להם כיסוי לצ'ק שנתנו לבעל הדירה.
סרגיי וייסבורג, המאמן של דולגופיאט ושל אלכס שטילוב, הוא אדם מאוד חכם. וגם בעל נסיון חיים עשיר. הוא העריך אתמול שבתוך חודש מקסימום ההמולה הזו סביב מדלית הזהב, תישכח וארטיום ולבטח ספורטאים רבים אחרים שלא עשו מדלית זהב, יחזרו לאנונימיות שלהם ולאותה שגרת חיים די אפורה, יש לומר. האולימפיאדה הזו בטוקיו, שהתקיימה כנגד כל היגיון הקורונה, יכולה וצריכה להביא לשינוי בתפיסה הישראלית כלפי הספורטאים האולימפיים, אלה שמסומנים על ידי המומחים בגיל צעיר כמי שיכולים להיות הארטיומים הבאים.
מעבר לבעיית המתקנים, התחרויות והתקציבים לנסיעות לחו"ל, הבסיס היומי צריך להיות מספיק איתן כדי שספורטאי שיכול לרגש מדינה שלמה כפי שדולגופיאט עשה אתמול, יוכל להתאמן ולהשתפר בראש נקי ובלי חשש להגדיל את המינוס בבנק.
מה דעתך על הכתבה?