בתחילת השבוע, הפכה ניוקאסל לקבוצת הפרמיירליג האחרונה לפרסם את הדו"ח הכספי לסיכום עונת 2019/20. המגפייז דיווחו על הפסדים בגובה 22.5 מיליון ליש"ט לפני מס והעלו את סך ההפסדים של כל הקבוצות יחד ל-979.3 מיליון ליש"ט. עונת הקורונה המקוללת נתנה את אותותיה. ההשפעות שלה עוד הורגשו מעט אשתקד (בעיקר ביציעים) ו… זהו נגמר. הקבוצות חזרו לבזבז בענק והליגה הנוצצת והיקרה בעולם רק הפכה להיות נוצצת יותר.
הפרמיירליג חוזרת. זוהרת מתמיד. אנגלית יותר מאי פעם הודות ליורו הפנטסטי של נבחרת שלושת האריות. מנצ'סטר סיטי פייבוריטית, מנצ'סטר יונייטד מסתערת, צ'לסי הפכה לחביבת הפרשנים, את ליברפול אף אחד לא מוכן להספיד, טוטנהאם תמיד שם, ועוד דברים מרתקים קורים גם אצל לסטר, ארסנל ואסטון וילה. אז מה היה לנו בקיץ שהשכיח את הקורונה? למה צריך לשים ומה יהיה עם הארי קיין? כמה נקודות לפני פתיחת העונה.
כסף. מיליארד ליש"ט הפסדים? משכורות מנופחות? אובדן הכנסות? מגיפה עולמית? כל כך 2020. קבוצות הפרמיירליג דוהרות בקצב מסחרר לעבר עוד קיץ בו יוציאו במשותף מעל מיליארד ליש"ט, אולי בדרך לשבירת השיא מ-2017 שעומד על 1.4 מיליארד. זה היה קיץ שבו נרשמו שתי העסקאות הגדולות בהיסטוריה של שחקנים נכנסים לליגה (ג'ק גריליש ורומלו לוקאקו). שלושה מארבעת האנגלים עם תג המחיר הגבוה ביותר עשו את המעבר בקיץ (מלבד גריליש, גם ג'יידון סאנצ'ו ובן ווייט). מנצ'סטר סיטי, צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד ואסטון וילה הוציאו מעל 100 מיליון ליש"ט. ארסנל ולסטר לא רחוקות משם.
הארי קיין. השאלה הגדולה של הקיץ עדיין לא קיבלה מענה. מלך שערי הליגה אשתקד פיזר יותר מרז עבה על רצונו לעזוב את טוטנהאם כדי לזכות בתארים. דניאל לוי הדביק לו תג מחיר של 150 מיליון ליש"ט, שעל פי דיווחים לא עושה רושם על מנצ'סטר סיטי למרות עסקת גריליש. פייר פליי זה לחלשים. עכשיו הזמן להשתולל. אפילו פפ גווארדיולה לא ניסה להסתיר את ההתעניינות. לדבריו, אם טוטנהאם תראה נכונות לפתוח במו"מ, סיטי תהיה שם.
קיין עובר קיץ הזוי. הוא הופך מסל למקצוענות שלא דבק בו רבב לסמל הקפיטליזם. אין פסול כמובן בלרצות להתקדם, אבל הידיעות (שהוכחשו על ידי השחקן) על כך שהבריז מאימונים במסגרת מלחמת השחרור הפרטית שלו הפכו אותו לפחות לגיטימי בעיני פרשנים מסוימים. הדעות נעות בין "קרה משהו מלוכלך מאחורי הקלעים שגרם לו להתנהג בחוסר כבוד", כמו שטוען גארי נוויל, לבין זו של רוי קין: "אני די משוכנע שטוטנהאם דואגת לקיין. הוא לא מרוויח 5,000 ליש"ט לשבוע… בחורים טובים ממשיכים להתאמן. להגיד 'בשנה שעברה הבטיחו לי'? לא שמעתי כאלה שטויות בחיים".
הגדולות. מעבר של קיין יגדיר את יחסי הכוחות. "אם קיין הולך לסיטי, זה שידוך מושלם ואני מהמר על סיטי כאלופה", טען חלוץ העבר כריס סאטון, המשמש היום כפרשן ב-BBC. "אם לא, זאת השנה של צ'לסי בזכות לוקאקו. סיטי לא תיקח אליפות בלי חלוץ. מה שקרה בעונה שעברה היה יוצא דופן. זה לא יקרה שוב". סאטון לא לבד. צ'לסי אחרי זכייה בליגת האלופות ובסופרקאפ פלוס מפלצת מוכרת בדמות לוקאקו מסומנת כטוענת העיקרית לכתר, אפילו יותר ממנצ'סטר יונייטד.
זה מפתיע כי למרות אליפות כל כך מרשימה וחד צדדית, פלוס התוספת של וירטואוז כמו גריליש לסגל מפלצתי, סיטי עדיין מסומנת כמי שצריכה להוכיח את ההרתעה שלה. אולי הסיבה היא שבזבזנות הפכה מילה נרדפת לכוח בפרמיירליג. צ'לסי, שוויתרה בעבר פעמיים על הבלגי, העמיקה את עוד יותר את הסגל המפחיד שלה בדיוק במקום בנקודה שהייתה החלשה שלה אשתקד. ולוקאקו הוא כידוע מפלצת שערים. 113 שערי פרמיירליג ב-252 הופעות. 47 שערי ליגה באינטר בשנתיים האחרונות והוא רק בן 28. מבחינת הבלוז, זה הימור בטוח יותר אפילו מארלינג הולאנד. הוא גם זול יותר.
מנצ'סטר יונייטד הרשימה בחלון עם ההחתמות של סאנצ'ו ושל רפאל וראן, שהגבירו את הלחץ על אולה גונאר סולשיאר. הנורבגי הוא המאמן שהחזיק הכי הרבה זמן בתפקיד מאז אלכס פרגוסון. אף אחד מקודמיו לא החזיק שלוש עונות מלאות. סולשיאר מתחיל את העונה השלישית תחת לחץ כבד להביא תואר. יונייטד סגרה בשנים האחרונות את הפער המקצועי בסגל מיריבותיה ועכשיו נגמרו התירוצים. סולשיאר מוגדר כ"מיני פרגוסון", אבל חסרה לו התכונה הכי משמעותית של הסר: הווינריות, אמנות הניצחון. כדי שיונייטד תהיה פקטור, סולשיאר יצטרך להראות שיש לו תוכניות משחק נוספות מלבד מתפרצות. הקבוצה שלו לא תוכל להרשות לעצמה לאבד כל כך הרבה נקודות מול יריבות נחותות על הנייר.
"צ'לסי הולכת להיות למעלה, אבל היא תהיה חייבת לפתוח טוב את העונה. יונייטד? היא רוצה להיות חלק מהשיח. כשאתה מחתים את וראן וסאנצ'ו זה אומר שאתה במשחק. ליברפול לא עשתה מספיק בחלון ההעברות", ניתח ריו פרדיננד וחזר שוב על אובססיית הרכש הכללית. ליברפול אכן הייתה רגועה הקיץ. שוב. היא משמעותית עמוקה פחות מיריבותיה, אבל חשוב לזכור שהיא התרעננה. וירג'יל ואן דייק חזר וגם מוחמד סלאח וסאדיו מאנה נחו הפעם כמו שצריך (אבל יעזבו באמצע העונה לאליפות אפריקה). קצת מצחיק להגיד את זה, אבל ליברפול מתחילה עונה מעמדת נחיתות מסוימת, מהמקום הרביעי במד הכוח. זה לאו דווקא ישחק לרעתה.
מי תשתחל לטופ 4. לסטר, עם התוספות הנהדרות של פטסון דאקה, בובקארי סומארה, ריאן ברטרנד וכנראה יאניק וסטרגור, נראית על הנייר כקבוצה שיכולה לקרוא תיגר על הרביעייה הראשונה, אחרי שכזכור פספסה את ליגת האלופות בשתי העונות האחרונות. ארסנל מפוצצת כישרון ותנסה לשחק על הצעירים בתוספת העובדה שאין לה אירופה על הראש. המכשול: מפגשים מול צ'לסי וסיטי בשלושת מחזורי הפתיחה.
טוטנהאם, מנגד, לקחה את הזמן שלה הקיץ והציפיות ממנה נמוכות משמעותית לעומת השנים האחרונות. היא חיכתה עם מינוי מאמן והלכה על נונו אספיריטו, שאמנם מגיע אחרי הצלחה גדולה בוולבס, אבל גם בתחושה שנבחר כברירת מחדל. היא לוקחת זמן עם הרכש והשאירה דברים לרגע האחרון, בין היתר ככל הנראה עד שתתבהר תמונת קיין. הזמן האבוד הזה עלול לשחק לרעתה. חובה לשים לב גם לווילה שתציג שלישייה התקפית חדשה בדמות אמי בואנדיה, לאון ביילי ודני אינגס – בהחלט ניצול טוב של הכסף שנכנס ממכירת גריליש.
הקהל. עם כל הכבוד לכסף, העברות גדולות והשחקן האנגלי שחוזר לאופנה במולדת הכדורגל, פתיחת העונה בפרמיירליג עומדת בסימן חזרה אמיתית של הקהל למגרשים לראשונה מאז פרוץ הקורונה. הקבוצות יוכלו לארח כמעט ללא מגבלות קהל וזה הופך את החגיגה לעוד יותר גדולה. "חזרת האוהדים היא הדבר המרכזי העונה", אמר מנכ"ל הפרמיירליג ריצ'רד מאסטרס. "הליגה תמיד מקבל בוסט אחרי טורניר גדול ואני חושב שיהיה אפילו יותר עניין בזכות ההופעה המבריקה של הנבחרת ביורו. בסוף השבוע הזה יהיו יותר מ-300 אלף צופים במגרשים וזה פשוט פנטסטי".
"איבדנו הכנסות של 1.5 מיליארד ליש"ט בשנה וחצי", המשיך מאסטרס. "זה יצר אתגר לקבוצות והן עמדו בו. לא היה קל, אבל עכשיו כשהאוהדים חוזרים ובזכות הסכמי זכויות השידור, אנחנו מרגישים בטוחים". קורונה אאוט. כדורגל אין. החיים בפרמיירליג חזרו למסלולם הנוצץ וזה הולך להיות פאקינג אדיר. תודו שהתגעגעתם.
מה דעתך על הכתבה?