מה למדנו ממקרה השרה מיכאלי? התשובה טמונה דווקא בכדורגל

רון ירון מרב מיכאלי | צילום מסך, צילום מסך

ההאשמה הכוזבת של השרה מרב מיכאלי לא נולדה בחלל ריק, אבל כדי להבין את מקורה לא צריך לנבור בנבכי הפוליטיקה. די אם נלך למשחק שכולנו מכירים ואוהבים

השרה מרב מיכאלי לא נסעה לחופשה בניגוד להמלצות הממשלה. את זה כולנו הבנו כבר במוצ"ש, כשהתברר כי טסה למטרה פרטית ומוצדקת לכל הדעות. הרשת החברתית והשיח סביב הסוגיה עלו על גדותיהם, הדרמה והסערה חרגו מהפרופורציות הרגילות. היו שהאשימו את העיתונאי ירון אברהם באי הצלבה של הידיעה והפרטים, בעוד אחרים האשימו את השרה על כך שלא הייתה מספיק ברורה ונשארה עמומה. היו שנהנו ממש לחזות במבוכה של התקשורת, אחרים חשבו שמיכאלי ניסתה להנחית נוק-אאוט.

מצאתי את עצמי לא מסכימה עם אף אחד מהצדדים, ובעיקר ניסיתי לא להאשים ולא לשפוט, אלא להסתכל על האירוע בצורה הרבה יותר רחבה, לנסות להבין מה הוא חושף מבחינה חברתית. ככל שהתרחקתי מהפרסונות המדוברות וראיתי את הרשת החברתית מגיבה למציאות נעשיתי עצובה, כי הבנתי שזה אחד האירועים שחושפים אותנו ברעתנו, רעה שהושרשה היטב פה לאחרונה. סערת הנסיעה חושפת בצורה ברורה ומדויקת את הנזק החברתי והפוליטי העמוק שעדין קיים בנו. לא החלמנו עדיין. בכל זאת, רק חודשיים לממשלה החדשה.

בסאגה הזאת אין מנצחים, רק מפסידים. היא מאירה באור ברור וכואב את היחסים הרעועים בין הפוליטיקה הישראלית לבין האזרחים. אחרי שנים שרק מרגילים אותנו לחשוב שפוליטיקאים הם שקרנים, נוכלים ומניפולטיביים, למה שנפרש נסיעה או נחשוב שהיא באמת למען מטרה אישית וחשובה? בין הפוליטיקאים לבין האזרחים בישראל יש משבר אמון של שנים, והעובדה שלכולם היה ברור שזה עוד אירוע של אי עמידה במילה, או הפרה בוטה של החלטה והמלצה, היא תעודת עניות לכולנו. בואו נגיד את זה בקול רם – אנחנו מחילים ידע קודם בפירוש שלנו למצבים עכשוויים.

לא בכדי השתמשתי בטרמינולוגיה של "מנצחים" ו"מפסידים". את הרעיון לפיו אנחנו לא מצליחים להבין את המציאות בצורה נקייה מהטיות ומשליכים את התפיסות שלנו בפרשנות, בדק צוות חוקרים בעזרת, לא תאמינו, משחק כדורגל.

בניסוי הוקרן בקרב סטודנטים משתי אוניברסיטאות אמריקניות יוקרתיות סרט של משחק הכדורגל פרוע ומרובה עבירות. קבוצת פרינסטון, שלא הפסידה עד אז, שיחקה מול דרטמות' וניצחה גם במשחק הזה. כמעט כל הסטודנטים בפרינסטון קבעו כי המשחק היה נוקשה ומלוכלך, מרביתם חשבו כי שחקני דרטמות' הם אלו שהתחילו במשחק המלוכלך. לעומתם , מרבית הסטודנטים בדרטמות' חשבו שהמשחק היה נוקשה כי שני הצדדים אשמים. כשצפו הסטודנטים מפרינסטון בסרט המשחק הם ראו את קבוצת דרטמות' מבצעת מספר כפול של עברות מזה של קבוצתם, ואילו הסטודנטים שמנגד לא חשבו כך. גם עיתוני שתי האוניברסיטאות ספקו דיווח מאוד שונה על המשחק בסיומו, כאילו ראו כל אחד משחק אחר לחלוטין. ממחקר זה עלתה המסקנה הברורה לחוקרים – אי אפשר לצפות באופן אובייקטיבי וחסר הטיות בהתרחשות חברתית מורכבת דוגמת משחק כדורגל. הסטודנטים צפו אולי באותה הפעילות, אבל ראו שני משחקים שונים.

זה ניכר בשיח ברשתות החברתיות. אוהד של קבוצה אחת ראה פנדל, בעוד אוהד של קבוצה אחרת לא זיהה אותו. כמובן שכל אחד מהצדדים "צודק" ולא תזיזו אותו מעמדותיו, גם אם המציאות ברורה, לכאורה.

כמו בכדורגל, גם באירועים פוליטיים קשה לנו להישאר אובייקטיביים. אחרי שנים שבהן הפוליטיקה הישראלית רק התאפיינה באירועי שחיתות ושקרים, האם אפשר בכלל לצפות מאתנו שהפרשנות שלנו לא תהיה מוטה? קשה מאוד לצפות מאיתנו להסתכל על אירוע פוליטי חברתי ולפרשו כנקי ממניעים שליליים. זה לא שראינו לאחרונה שלל פוליטיקאים שמשמשים דוגמא – נהפוך הוא. הרשת החברתית מיהרה לשפוט את הידיעה על השרה מיכאלי על בסיס ידע קודם. אל תכעסו על אלו שמיהרו לחשוב, לדווח או לצייץ כי שוב נציג פוליטי לא עומד במילותיו. המבוכה הזו היא של כולנו.

אוהדי הפועל תל אביב
אוהדים | קובי אליהו

בני האדם עורכים כל הזמן ניתוחי סיבתיות. אנחנו מחפשים את התשובה לכל אירוע ולמה הוא קרה כי אנחנו מנסים להבין את העולם החברתי טוב יותר. קוראים לזה "תיאוריית הייחוס" על פי פריץ היידר. בני האדם, טען, הם פסיכולוגים אינטואיטיביים המנסים להבין את הגורמים להתנהגותם ולאירועים. כשמנסים להסביר אירוע וסיבתו, אנו בוחנים האם הסיבות נובעות מהאדם עצמו או מגורמים חיצוניים. פסיכולוג חברתי אחר, לי רוס, קרא לזה "טעות הייחוס הבסיסית", שבה מעריכים הערכת יתר גורמים פנימיים (מאשימים את האדם או זוקפים לזכותו) ומעריכים הערכת חסר את הגורמים החיצוניים (להאשים או לזקוף לזכותה של הסביבה).

רוצים עוד דוגמה מעולם הכדורגל? איזה מזל שיש את ה-VAR. הרי אם שופט שורק לעבירה, מוציא כרטיס אדום ומתפתחת מהומה תחת הצעקות ש"לא היה", מה הסיכוי שאוהד הקבוצה שלחובתה נשלף הכרטיס יחשוב שזו האמת לאמיתה? סביר להניח שאותו אוהד יעשה ייחוס פנימי כשהוא חושב על האדם האחר – השופט. הוא, קרוב לוודאי, יחשוב שהשופט רוצה שהקבוצה שאותה הוא אוהד תפסיד. הוא בטח אוהד של הקבוצה השנייה, ולכן הוא שורק ללא סיבה. אבל מה הסיכוי שאותו אוהד יחשוב שהשופט שרק לעבירה בגלל המצב והסביבה (ייחוס חיצוני), כי שחקן הסתיר לו או כי השמש סנוורה אותו (סיבות מצביות)?

נקודת מוצא רעה

אז במקום לעשות ייחוס פנימי ולמהר ולהאשים את הנפשות הפועלות, אולי נסתכל על השפעת המצב ונבין שיש גם גורמים סביבתיים חיצוניים. רצוי לזכור שיש כאן משבר אמון ונקודת מוצא לא טובה, שגורמת לנו להחיל ידע קודם למציאות שונה וחדשה. זה נכון לא רק לגבי פוליטיקאים ולגבי הממשלה, זה נכון גם בספורט, בכדורגל ובכל תחום בחיים.

הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.