זו תקופה שהתקווה מנוגנת כמעט על אוטומט בספורט הישראלי. הספורטאים הפראלימפיים השתלטו על הפודיום בטוקיו עם מדליות זהב בקצב מסחרר. זו הייתה תוספת מרגשת בבירת יפן לספורטאים האולימפיים מישראל, שעשו היסטוריה מרשימה כמה שבועות קודם. אם עד המשחקים האולימפיים שהסתיימו לפני חודש בדיוק ידעה ישראל להביא הביתה מקסימום שתי מדליות אולימפיות, וגם זה לא דרך קבע, המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 קבעו גם שיא כמותי של ארבע מדליות, שתיים מתוכן מזהב, וגם כניסה לענף אחד שהוא מיסודות המשחקים האולימפיים. אין זה סוד שאתלטיקה, שחייה והתעמלות הם ענפי הליבה של האולימפיאדה, וישראל לא ידעה עד טוקיו להכניס אתלט אחד לפודיום בענפים האלה. ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם עמדו במשימה ועכשיו התיאבון נפתח.
באריאקה ג'ימנאסטיקס ארנה בטוקיו, היכל ההתעמלות שהגשים עבור ישראל הרבה חלומות, ניהלה סו יאן את מערך הסדרנים המקומיים. היציעים היו ברובם ריקים, כי קהל מקומי ובטח תיירים לא יכלו להיכנס לצפות בתחרויות. זה לא מנע מסו יאן לנהל ביד רמה את הסדר ביציעים שכן היו פתוחים. אלה המרכזיים, ממש מול המשטח עליו השיגו אשרם ודולגופיאט את מדליות הזהב, היו לטובת המשפחה האולימפית. כן, כך נקראים חברי הוועד האולימפי ומלווי המשלחות. הם ישבו תמיד ביציעים המרכזיים. יותר בצד אלה היו היציעים של התקשורת, של העיתונאים מכל המדינות. כשאשרם וגם דולגופיט התחרו היה הרבה רעש באולם. "זה כמעט מרגיש שיש קהל כאן", היא אמרה בחיוך. "ישראל נותנת צבע לתחרות".
ואכן, דומה שבכל בוקר שהישראלים עלו לתרגילים שלהם כל מי שבא מישראל, כולל עיתונאים, היה בסוג של אקסטזה. לא ברור אם זה האופי הישראלי והטמפרמנט הים תיכוני, העובדה שכולם כאן רוצים להרגיש חלק מההצלחה או פשוט כי אין לנו מספיק מדליות. כל אחת שנקטפה בטוקיו הפכה להיות חגיגה לאומית, רחוק מאוד מאיך שמתייחסים במדינות אחרות למדליה אולימפית. כסף וכבוד נותנים בכל מקום בעולם, אבל בישראל הרבה יותר. שר האוצר אפילו מיהר להריץ תיקון, מוצדק לטעמי, שהספורטאי האולימפי לא ישלם מס עבור הזכייה שלו. עד כדי כך מתייחסים כאן בחרדת קודש למי שמביא את ההישג והשאלה שנשאלת היא האם זה רק כי אין לנו מספיק מדליות בארסנל.
"אני חושבת שהעם בישראל תמיד יתרגש מהצלחות יוצאות דופן של אזרחיו", קובעת יעל ארד, "ולא משנה אם זה בספורט, באקזיט עסקי מטורף או בפרס נובל. אנחנו מדינה קטנה על הגלובוס ויש לנו גאוות יחידה מטורפת. הצלחות אצלנו הן לא דבר מובן מאליו כי אנחנו כל הזמן בהתמודדות הישרדותית כזו. אולי בגלל מלחמת העצמאות, אולי בגלל השואה ואולי כי אנחנו קטנים שתמיד מוקפים באויבים. כל הצלחה שלנו תמיד תרגש מאוד. תמיד נהיה קטנים ומתוחכמים ותמיד העם הזה יתרגש מאוד כשאחד מבניו או בנותיו יהיו הכי טובים בעולם ולהיות הכי טובים בעולם זה מדליה ולא משנה מה הצבע".
ארד, הראשונה שהביאה מדליה לישראל, תתמודד בקרוב על תפקיד יושב ראש הוועד האולימפי והיא צפויה להחליף את יגאל כרמי, שמילא את התפקיד למשך שתי קדנציות. בכל הקשור לשאלת ההמשכיות, היכולת להביא גם מפריז 2024 ארבע מדליות ולהפוך את הזכיות האלה למשהו די קבוע, יש לה דעה מוצקה: "הכי חשוב להסתכל על מגמה, האם ההצלחות הן הבלחה או שהן קשורות לתהליכים. אני רואה התפתחות בכמה פרמטרים. גם במדליות של מחזור אולימפי, גם בגידול הענפים שמשתתפים, גידול בכמות הנשים. יש עקביות במגמה ולכן אני נוטה להאמין שמחוללי ההצלחה נמצאים כאן. לא בטוח שתמיד נהיה עם אותה כמות ועם אותם צבעים, אבל אנחנו שם. אנחנו גם יודעים היטב אילו מנועי צמיחה יש לנו. אם נמשיך לעבוד על החולשות שלנו ולחזק את מה שאנחנו חזקים בהם, אנחנו נמשיך להיות באותה המגמה שבה אנחנו נמצאים כעת".
מה המסקנות מטוקיו כדי להצליח כך גם בהמשך?
"אנחנו עדיין בשלב גיבוש המסקנות מטוקיו. רק אחרי שנגמור את התחקיר, נוכל להסיק את המסקנות. הכוח של ארגון הוא בתחקיר. יש לנו מחזור קצר מאוד של שלוש שנים. אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו צריכים להשקיע באותו כיוון. אני חושבת שהושקע הרבה כסף בענפים המועדפים שנקבעו ב-2013. 83 אחוז מההצלחות שלנו במחזור הזה הם מהענפים המועדפים ואתה רואה שזה עבד נכון. התכניות בצד המנטלי, עתודת מאמני הישג היא אחד הפרויקטים הכי מוצלחים שלנו. ההסתכלות מה חסר בספורט הישראלי רוחבי כדי להצליח אסטרטגית היא דבר שהצליח.
"אם תיקח את פרויקט היום שאחרי, שנותן סוג של שקט לספורטאי, או העובדה שהוועד האולימפי מסייע לספורטאים למצוא ספונסרים, דבר מאוד חשוב, זה הבסיס. נעשתה עבודה אסטרטגית, אבל אנחנו לגמרי רוצים וחושבים שצריך להשקיע הרבה מאוד כסף בנוער. זה לא כסף גדול ביחס לתקציב הספורט בישראל שהוא מיליארד שקל. אין ספק שאם הנוער בישראל, בני 14 עד 18, יקבל יותר ניסיון בינלאומי, יותר מעטפת, יותר תמיכה אנחנו נקבל יותר ספורטאים. נמנע פרישה בגיל צעיר, נמנע את התחושה שספורט אולימפי הוא רק לעשירים ונביא להם הרבה יותר ניסיון בינלאומי".
מיד לאחר המשחקים האולימפיים בטוקיו נערכה אליפות העולם עד גיל 20 באתלטיקה בניירובי שבקניה. הקופץ לגובה יונתן קפיטולניק זכה במדלית הזהב עם שיא אישי של 2.26 מטר. התקווה נוגנה גם באפריקה. קפיטולניק היה אחד משלושה ישראלים צעירים שטסו לאליפות העולם. בלסינג אפריפה בריצה ל-200 מטר היה שם גם עם תוצאה שהיתה יכולה להיחשב לשיא ישראל, אלמלא רוח מעל המותר.
"אני מעריך שיש לנו סיכוי למדליה באתלטיקה או בשחייה בפריז 2024", קובע מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג ומסמן את שני הענפים הכה פופולריים כמטרה. "הספורט הישראלי עשה קפיצה של כמה מדרגות. אלה לא רק המדליות בטוקיו, אנחנו עשינו פי ארבעה גמרים מאשר בריו. הספורטאים הגיעו להישגי שיא. בפעם הראשונה היו באותה אולימפיאדה גמרים בשלושת הענפים החשובים שחייה, אתלטיקה והתעמלות. בהרבה תחומים יש לישראל היום עומק. יש היום בסיס הרבה יותר איתן לספורט ההישגי והוא צריך להביא תוצאות לאורך שנים".
אז הכול ורוד?
"עדיין לא. אבן הנגף היא הטיפול בעתודה הישגית. המדינה צריכה להשקיע בדור העתיד, זו הנקודה הכי כואבת שיש לנו".
"צריך להסביר לציבור מה זה מקום 20 בטריאתלון"
מי לא הביא מדליה בטוקיו ויכול לעשות זאת בפריז?
"עדיין מוקדם להעריך, אבל קח את השחייה. רוב השחיינים צעירים והם לא מתביישים לסמן לעצמם מטרה מדליה בפריז. אתה רואה ענפים שמתקדמים כל הזמן, כמו הטריאתלון, האופניים".
אבל אני רואה גם משהו אחר. נבחרת ג'ודו ותיקה, לינוי אשרם שאולי תפרוש.
"אני בכוונה לא מדבר על מדליות. לזכות בשתי מדליות זהב בפריז זה הישג שיהיה מאוד קשה לשחזור. אני מדבר על גמרים, על ענפים שמצליחים. בשחייה בשליחים, בהתעמלות האמנותית נבחרת שכבר ארבע פעמים הגיעה לגמר. ההצלחה של הג'ודו בקבוצתי מראה שיש עומק. תראה מרתון. היו לנו שלושה רצי מרתון. אנחנו מדגדגים את הצמרת העולמית".
אתה מדבר על גמרים, אבל הציבור מתחבר אליכם דרך המדליות.
"אני מסכים, אבל כולנו, גם באמצעות התקשורת, צריכים להסביר לציבור מה זה מקום 20 בטריאתלון. אני מסכים שצריך לייצב את כמות המדליות כי קפצנו משתיים לארבע וחשוב שנישאר שם, אבל הציבור צריך לדעת שמקום 13 במרתון של מאורו טפרי, זה דבר עצום".
המדליות יובילו לעוד ילדים שיעדיפו לבוא לספורט האולימפי?
"אין בכלל ספק. ההצלחה היא היחצ"ן הכי טוב. הבעיה היא שבפריפריה אין מספיק מתקנים ואין מספיק מאמנים. הדבר המרכזי שאנחנו רוצים לשפר זו העתודה ההישגית. צריך לאפשר לצעירים יותר תחרויות בחו"ל ורמת אימון גבוהה בארץ. אסור שהספורט האולימפי יהיה רק לעשירים. הורים שידם משגת יכולים להוציא את הילדים שלהם לתחרויות ולקדם אותם. צריך להעביר 15 מיליון שקל בשנה ליחידה לספורט הישגי לטובת הנוער שמסומן כפוטנציאל. כמו שהחברים שלהם באירופה עוברים ממקום למקום ומתחרים, כך צריך לאפשר גם לצעירים כאן מישראל את התנאים הטובים ביותר".
עתודה הישגית, תקציבים גבוהים יותר, מתקנים ומאמנים הם פרמטרים שנמצאים על השולחן של שר התרבות והספורט חילי טרופר. ראש המטה שלו גיא גוטמן יושב על זה מהיום שהסתיימו המשחקים האולימפיים. גוטמן היה בטוקיו וראה את הקסם האולימפי מקרוב. הוא חזר עם כמה תובנות ועם הרבה תכניות. "אנחנו לקראת מהפיכה של ממש בתשתיות, במתקנים, במגרשים, בתנאי האימון", הוא אומר. "יש כסף. האמן לי שהבעיה היא לא כסף. יש משאבים להקים יותר אולמות ויותר מגרשים לטובת הספורטאים ואנחנו לגמרי על זה".
נראה את התוצאות כבר בפריז 2024?
"זה בעוד שלוש שנים, כך שאת התוצאות של מה שאנחנו הולכים להוציא לפועל כעת נראה בלוס אנג'לס 2028. אני משוכנע שבעוד שבע שנים, בלוס אנג'לס, יהיו לישראל שמונה מדליות".
חתיכת הצהרה.
"אני רואה עד כמה החבר'ה שעובדים בוועד האולימפי רציניים ואנחנו נסייע להם כדי שיהיו להם תנאים עוד יותר טובים לעבוד ואני משוכנע שאת התוצאות נראה בלוס אנג'לס עם משלחת אפילו יותר גדולה ממה שהיה בטוקיו ועם הישגים יותר גדולים".
מדלית הזהב הראשונה שהגיעה מהפראלימפי היתה של השחיין איאד שלבי משפרעם, ובמשלחת האולימפית לטוקיו לא היה אפילו ספורטאי אחד מהמגזר בין 90 הספורטאים.
"אתה לגמרי צודק ונוגע בנקודה מאוד חשובה לנו, בטח בממשלה הזו ולאור כל מה שקורה באחרונה במגזר הערבי. אנחנו מאוד רוצים לקדם את הספורט האולימפי ביישובים הערבים. זה משהו שעומד לנגד העיניים שלנו באופן מוחלט ואת זה אני מקווה לראות כבר בפריס 2024".
לפני שהספורטאים המצטיינים מגיעים לחיות תחת הוועד האולימפי, עם המלגות והספונסרים, הם נאלצים להתמודד עם תנאים לא קלים ביום יום. חלק פורשים בגיל צעיר, אחרים מנסים להיאבק עד שלפעמים הצבא מכריע אותם. הרבה נופלים בדרך. נאור גלילי מנכ"ל מרכז מכבי צריך להיות שם עבורם דרך האגודות השונות ברחבי המדינה.
"אני חושב שביחס לגודל המדינה, כמות הספורטאים, היצע המתקנים והתקציבים, מה שעשינו בטוקיו היה כמעט לגעת בתקרה", אומר גלילי. "ארבע מדליות לישראל זה דבר אדיר. אנשים לא תופסים, אבל עצם ההשתתפות באולימפיאדה. העמידה בקריטריונים הנוקשים היא הישג בפני עצמו".
נוכל לשחזר את כמות המדליות בפריז?
"מדליות הזהב שזכינו בהן בהתעמלות הן הישג עולמי. בהתעמלות אמנותית ההערכה שלי שלינוי לא תמשיך והיורשת שלה לא תוכל לבוא כבר בעוד שלוש שנים, כי היא צעירה מדי. אני חושב שתהיה התמקדות בנבחרת הקבוצתית בהתעמלות. ארטיום יהיה באזור המדליות, אבל יהיה לו קשה לשחזר את הזהב. אני חושב שבג'ודו יהיה רענון כי יש תשתית טובה. בשאר הענפים נהיה באותו המצב. מבחינת מדליות הזהב אני מתקשה להאמין שנעשה שוב שתיים, אבל אני מעריך שכן נהיה סביב שלוש מדליות בפריס, אולי אפילו ארבע".
אז אתה אופטימי.
"בג'ודו יש מסורת. אני חושב שישקיעו הרבה במדליה הקבוצתית כי זה תפס. ארטיום אולי יכוון גם למקצועות אחרים חוץ מהקרקע. בגלישה יש לנו תמיד פוטנציאל טוב".
אתה רואה את הנערים שיהיו שם עוד שלוש שנים?
"שלוש שנים זה מעט. אתה צריך להבין, כדי להגיע לפריז הם צריכים לעמוד בקריטריונים ואת הקריטריונים קשה להשיג כשאתה בן 17. אתה באמת צריך להיות עילוי. גם המעבר מגיל הנוער לגיל הבוגרים הוא מעבר מאוד קריטי. קפיטולניק שעשה הישג מעולה באליפות העולם עד גיל 20 יהיה צריך להתמודד עם מעבר לבוגרים שזה כבר אתגר גדול כך שיש הרבה סימני שאלה, אבל אנסטסיה גורבנקו יכולה לעשות מדליה בפריס בשחייה ויש עוד אחרים".
מה תעשה נחיתה לאפס מדליות בפריז 2024?
"זה לא יהיה נעים בהחלט. לא רוצה לומר כישלון מוחלט, אבל בהחלט חוסר הצלחה משווע. אנחנו צריכים לשאוף לשלוש מדליות לפחות ולדחוף לכך שהבסיס שיש היום יוביל להישגים יותר גדולים בלוס אנג'לס".
