מגדל קלפים: משבר הנדל"ן יוביל לנפילת מועדון הפאר?

"האם אברגרנד גדולה מדי כדי ליפול?"

זו השאלה שמעסיקה מומחים פיננסיים בכל רחבי העולם. חשש להתמוטטות של חברה נדל"נית בסדר גודל כזה מכניסה בורסות, כלכלנים ומשקיעים לכוננות, כשברקע השוואות לקריסת לימן ברדרס שהובילה למשבר הסאבפריים ב-2008. בהיבט הספורטיבי, החובות של חברת הענק הסינית מאיימים לחסל את המועדון המעוטר ביותר במדינה, גוואנגז'ו אברגרנד, ולשנות לחלוטין את פני הליגה הסינית. לא סתם רצה בטוויטר בדיחה – אם תקנו חולצה של ג'וואנגז'ו אברגרנד, תוכלו להציל את הכלכלה העולמית.

הוי קא-יאן (ידוע גם בשם צ'ו ג'יאין), 62, הקים את אברגרנד ב-1996. העיסוק העיקרי של הקבוצה הוא נדל"ן והיא מחזיקה במעל 1,300 פרויקטים ביותר מ-280 ערים בסין. מלבד פיתוחי נדל"ן, אברגרנד עוסקת בתכנון פיננסי, פיתוח מכוניות חשמליות ובעבר גם ייצרה בקבוקי מים ואפילו הייתה פעילה בשוק גידול חזירים לתקופה מסוימת. היא כמובן גם הבעלים של מועדון הכדורגל הגדול בסין. הוי, אגב, דורג בחודש אוגוסט במקום ה-253 בקרב עשירי העולם עם הון עצמי שמוערך בכ-10 מיליארד דולר.

כדי לממן את השקעותיה, החברה, שב-2016 נכנסה לפורצ'ן 500, לוותה סכומי עתק. "כשעול החוב מכביד, כך גם הריביות על החוב. זה בסדר כל עוד אפשר, באמצעות הכנסות ורווחים, לעמוד בתשלומים, אבל כשיש האטה בצמיחה או ברווחיות (או שהממשלה מגבילה הלוואות), זה כבר פחות בסדר", צייץ היועץ הפיננסי סאהיל בלום, "דמיינו נחש גדול שמהדק את האחיזה על הטרף שלו. אפשר לנסות להמשיך ללוות כספים כדי לעמוד בתשלומים, אבל זה רק מתדלק את הנחש… במקרה של אברגרנד, הנחש הידק את האחיזה שלו ב-2020".

אברגרנד חייבת מעל 300 מיליארד דולר, האחיזה מתהדקת והאוויר נגמר. הנחש המטאפורי יושב בבייג'ינג. מגבלות חדשות מצד הממשל הכניסו את אברגרנד לצרות. "ב־2020 נקבעה מדיניות שלושת הקווים האדומים (או TLR)", נכתב השבוע ב"כלכליסט". "מטרת המדיניות הייתה להקטין את המינוף, לשפר את כיסוי החוב ולהגדיל את נזילות החברות. המדיניות קבעה שלוש אמות מידה שבהן צריכים לעמוד יזמי נדל"ן כדי להיות זכאים לגישה לשוק ההלוואות: ההתחייבויות לא יכולות להוות יותר מ־70 אחוז מהנכסים, יחס החוב להון העצמי צריך להיות נמוך מ־100 אחוז ויחס המזומנים לחוב קצר מועד, נמוך ממכפיל של אחד".

במילים פשוטות, מישהו בממשל החליט לשים סוף לחגיגה. אברגרנד, שנפגעה כמובן גם ממשבר הקורונה, שיגרה לממשל מכתב בה הזהירה שלא תוכל לעמוד בתשלומי הריביות כבר ב-2020. האקט הזה יצר אפקט פסיכולוגי של פחד. העסק החל להסתחרר. מחיר המנייה צנח בשנה האחרונה ב-85 אחוז וגם שווי אגרות החוב צנח. כדי לעמוד בתשלומים, אברגרנד נקטה במספר צעדים דרסטיים. היא הציעה את נכסיה, כולל פרויקטים שלמים של נדל"ן במחיר מוזל כדי להבטיח תזרים מזומנים. היא אפילו ביקשה ללוות כסף מהעובדים תוך איום לבטל להם את הבונוס. למרות כל הפעולות הללו, היא עדיין מתקשה לעמוד בתשלומי הריבית על החוב.

מועדון הכדורגל שבבעלות הקבוצה הוא אחד הנפגעים הפחות מדוברים, למרות שאפשר לראות בו כפרויקט ראוותני ומוגזם שמשקף את ההתנהלות הכללית בחברה. אברגרנד רכשה את מועדון הכדורגל מהעיר גוואנגז'ו בדרום סין ב-2010 תמורת סכום פעוט של 15.5 מיליון דולר. המועדון הורד בדיוק לליגה השנייה לאחר שערוריית מכירת משחקים, אך בזכות הכסף שהוזרם חזר תוך שנה אחת. בעשור הקודם, זכתה גוואנגז'ו אברגרנד בשמונה אליפויות ועוד פעמיים בליגת האלופות של אסיה.

לצד התארים, מדובר היה בפרויקט בזבזני. אברגרנד שילמה סכומי העברה פרועים על ג'קסון מרטינס, אלכס טשיירה, הולק, פאוליניו, אוסקר ואחרים. דריו קונקה, שחקן ארגנטינאי לא זוהר במיוחד, הפך כשהגיע לאברגרנד ב-2011 למשתכר השלישי בגובהו בעולם. גם המאמנים הנוצצים שעבדו במועדון – מרצ'לו ליפי, לואיז פליפה סקולארי ופאביו קנבארו – נכנסו מיד לטופ רשימת המשתכרים בעולם. בנוסף, אברגרנד הקימה את בית הספר לכדורגל הגדול באסיה בהשקעה מטורפת והכריזה על בניית אצטדיון הכדורגל הגדול והמפואר בעולם שלא ממש ברור מה יקרה איתו עכשיו.

ב-2014, טאו-באו, פלטפורמת האי-קומרס השייכת לענקית עליבאבא, קנתה מחצית מהמניות של המועדון, אך נאלצה כעבור תקופה קצרה יחסית לצמצם את האחזקות שלה בשל הפסדי ענק. גם זה לא מנע את המשך מסע הבזבזנות הפראי. גוואנגז'ו אברגרנד היוותה בעשור הקודם את אחד הכוחות המשפיעים בשוק ההעברות העולמי. אברגרנד הובילה את החזון הגרנדיוזי של הסינים להפוך למעצמת כדורגל, מה שגרם לנהירה ההמונית לליגה במהלך העשור הקודם.

לבעלים של אברגרנד היה חזון משלו – להעמיד קבוצה כל סינית. הוא הגשים אותו ב-2020 כמובן בזכות העובדה שאברגרנד קיבלה אישור לאזרח ארבעה מכוכביה הברזילאים. כל הבועה הזאת התפוצצה בבום. פאסט פורוורד לשבוע הנוכחי, כל מי שעוד נשאר באברגרנד עומד למכירה, חוזהו של קנבארו הותר, השחקנים נאלצו לוותר על פרמיות, החזרה לאימונים נדחתה ולא ברור אם הקבוצה בכלל תחזור לחלק השני של העונה בסין. הקבוצה, אגב, דיווחה על הפסדים של 274 מיליון דולר ב-2020.

זה לא מפתיע שהקריסה הכלכלית של מועדון הכדורגל מגיעה בדיוק בזמן שהממשל הסיני שינה גישה. בבייג'ינג הרגישו שרוכבים עליהם. בעלי ההון המקומיים שהשקיעו מאות מיליונים בכדורגל המקומי ובמועדונים שונים באירופה קיבלו הוראה לסגת. "הבעיה היא שהממשלה הסינית הבינה שלא יהיה החזר על כלכלי על ההשקעה וגם לא החזר ספורטיבי", טען סיימון צ'דוויק, כלכלן ספורט בריטי. "סין מנסה לעשות שרירים ולשנות את מאזן הכוחות בין, נגיד, הפרמיירליג וסין כי עד עכשיו, סין היא פרה חולבת עבור הפרמיירליג".

כחלק מהשינוי, הנחילה הליגה תקרת שכר (עד שלושה מיליון יורו לשחקן זר), מה שכמובן הפך את הליגה ליעד פרישה פחות אטרקטיבי עבור שמות גדולים. בנוסף, הקבוצות הורו להסיר את שם הבעלים/ספונסר משם המועדון. כך הפכה ג'וואנגז'ו אברגרנד לגוואנגז'ו FC ואילו RF של ערן זהבי הפכה לגוואנגז'ו סיטי. לא כולם אהבו את ההנחיה החדשה. כתוצאה מההוראה, חמש מקצועניות איבדו את רישיונן, כולל האלופה ג'יאנגסו סונינג שהתפרקה.

קבוצת סונינג, בבעלות משפחת זא'נג, שמחזיקה בבעלות באינטר, צמצמה משמעותית את ההשקעה באלופת איטליה. רומלו לוקאקו נמכר, אנטוניו קונטה עזב והנראזורי מתנהלים לפי תקציב רזה יותר. טוני צ'יה מכר את המניות שלו באסטון וילה ב-2018 ובכלל, בארבע השנים האחרונות, מספר המועדונים באירופה תחת בעלות סינית נחתך מ-20 ל-10. וואנג ג'יאנלין מכר את המניות באתלטיקו מדריד ו-יה ג'ינמאינג אולץ למכור את סלביה פראג לפני שהורשע ונשלח למאסר על עבירות כלכליות.

"כולם מכירים את מקרה ג'ק מא (ממקימי עליבאבא) שנעלם לתקופה", המשיך צ'דוויק. "זאת תבנית נפוצה. אם המדינה לא אוהבת משהו, היא מתערבת ואז האינדיבידואל נעלם לתקופה, חוזר ואומר שהוא מבין את הטעות ומה הוא אמר לעשות". במילים אחרות, ברגע שהבינו שהסכומים המופרזים לא מקדמים את הכדורגל הסיני, יצאה הוראה לקחת צעד אחורה. אם אין רווח, אין אישור לפזרנות. הבועה הסינית התפוצצה.

הליגה הסינית לא תחזור להיות מה שהייתה, למורת רוחם של האוהדים המקומיים. עדויות ראשונות לבעיות כלכליות אפשר היה למצוא השבוע גם אצל ענקית הנדל"ן, RF, המחזיקה בגוואנגז'ו סיטי וזו כנראה רק ההתחלה. מה לגבי אברגרנד? הכול מתנקז בשאלה בה פתחנו את הכתבה. האם הממשל ישלח חבל הצלה לחברת הענק, מה שיעזור גם להשאיר בחיים את מועדון הכדורגל המעוטר, או שישאיר אותה לנסות להתמודד לבד עם המצב אליו נקלעה, ולהסתכן בפגיעה כלכלית עצומה בואך משבר של ממש.

החשש הוא מנשורת כלכלית. ראשית, כלפי אזרחים שרכשו נכסים בפרויקטים שעדיין לא החלו להיבנות, שנית בכל הקשור לחברות שעושות עסקים עם אברגרנד ועלולות לספוג הפסדים קשים ושלישית, השפעה כללית כל המערכת הפיננסית בסין. "אברגרנד חייבת כסף ל-171 בנקים ו-121 גופים פיננסיים אחרים", אמר מאטי בקינק, מומחה פיננסי ל-BBC. "אם אברגרנד נופלת, הבנקים יחויבו להלוות פחות כספים. זה מצב של מצוקת אשראי".