השוער שאותו תנסה נבחרת ישראל להכניע במשחק הקריטי במוקדמות המונדיאל בגלאזגו בשבת, כבר פרש מעשית מכדורגל לפני כמעט עשור. בתחילת 2013, הודה קרייג גורדון כי סיכוייו לחזור לדשא לא נראים מזהירים בלשון המעטה. הוא סבל מפציעה כרונית בברכו במשך שנתיים קודם לכן, הניתוחים לא הועילו, והוא הלך לנסות את מזלו כעוזר מאמן דאמברטון בליגת המשנה. "אני רוצה להישאר במשחק, וזה הפתרון נכון לעכשיו, כי אני ממש לא בטוח שאוכל להמשיך את הקריירה. המטרה היא להחלים כדי לשוב לפעילות, אבל החדשות שאני מקבל מהרופאים בסוגיה הזו לא מעודדים", הוא אמר אז בעצב.
מבחינת הכדורגל הסקוטי היתה זו אבידה גדולה, כי גורדון – יליד אדינבורו ואוהד שרוף של הארטס מאז שהוא זוכר את עצמו – הוגדר כעילוי כאשר זהר במדי קבוצתו האהובה בתחילת המילניום והיה באנקר בין הקורות של הנבחרת. שמו קושר בשלב מסוים למנצ'סטר יונייטד, וארסנל שקלה ברצינות להחתימו ב-2007 כמחליפו של יינס להמאן הפורש. בסופו של דבר, דווקא סנדרלנד זכתה בשירותיו, אך היא שילמה הרבה בשביל התענוג. הארטס קיבלה 9 מיליון ליש"ט, וגורדון הפך לשוער היקר ביותר שהוחתם על ידי מועדון אנגלי כלשהו. רק בחלוף ארבע שנים נשבר השיא כאשר דויד דה חאה הגיע לאולד טראפורד מאתלטיקו מדריד, וזה קרה כאשר הסקוטי כבר היה מחוץ למשחק.
הקדנציה שלו במדי החתולים השחורים היתה מצוינת, אולם היא נקטעה פעם אחר פעם בשל בעיות רפואיות, וב-2011 זה כבר נראה אבוד. סימון מיניולה תפס את מקומו, והוא עצמו הפך למובטל כאשר חוזהו הסתיים. זו היתה תקופה קשה במיוחד, אבל עמוק בפנים לא איבד גורדון תקווה. גם כאשר הברך סירבה להחלים, הוא האמין שאולי מתישהו תגיע גם בשורה חיובית, וסירב לתלות את הכפפות באופן רשמי. והנה לכם – ההתמדה הביאה לו נס. אחרי 3 שנים ארוכות בלי כדורגל, הוא חתם בקיץ 2014 בסלטיק, ומאז לא הסתכל לאחור.
החיים חייכו אליו בסלטיק, והוא השלים את החסר מלפני הפציעה. חמש אליפויות רצופות, הופעות רבות בליגת האלופות (כולל הסיוע בהדחת הפועל באר שבע במוקדמות ב-2016), חזרה לנבחרת בה נטל חלק ברוב המשחקים במוקדמות המונדיאל ברוסיה. לפתע, גורדון שוב היה השוער המוביל בסקוטלנד, ואחרי היעדרות כה ארוכה הוא אף יודע להעריך הרבה יותר כל משחק ומשחק. לכן, כאשר היתה לסלטיק הזדמנות להחתים את פרייזר פורסטר האנגלי ב-2019, והסקוטי איבד את מקומו בהרכב, הוא העדיף לוותר על חוזה חדש שהבטיח לו שכר נאה בגין ישיבה על הספסל, וחזר לקבוצת נעוריו. הארטס קיבלה אותו לפני שנה בזרועות פתוחות, העניקה לו את סרט הקפטן, והרומן הזה פורח אפילו יותר מאשר בקדנציה הראשונה.
כיום, יש הגורסים כי דווקא ההפסקה המאולצת עוזרת לו להאריך ימים על המגרש. בדצמבר יחגוג גורדון יום הולדת 39, והוא ממש לא מתכוון לעצור. "אמשיך כל עוד אני מסוגל, ואם הפציעות לא יפריעו זה יקח עוד הרבה זמן. ג'יג'י בופון משחק בגיל 43, טום בריידי עדיין קווטרבק מצוין בגיל 44. אני שואב מהם השראה. אם הם יכולים, אז למה שאני לא אנסה?", הוא הצהיר אחרי פגרת הנבחרות הקודמת לפני חודש, במהלכה עשה חיים משוגעים ותפס את הכותרות הראשיות.
כי הרי בשנים האחרונות הועדפו על פניו ותיקים אחרים. אלן מקגרגור מריינג'רס, היום כבר כמעט בן 40, היה בין הקורות כאשר סקוטלנד פגשה את ישראל בליגת האומות בשלהי 2018. דייויד מרשל, "רק" בן 36, הצטיין ב-4 המפגשים האחרונים מול כחול-לבן, כולל בתיקו המאופס בפלייאוף ההעפלה ליורו בסיומו הדף את הבעיטה הגורלית של ערן זהבי בדו קרב הפנדלים. גם באליפות אירופה עצמה בקיץ היה מרשל השוער הראשון (וספג בין היתר את השער ההוא של פטריק שיק), אבל העונה נקלע למשבר אישי עם וויין רוני בדרבי קאונטי, נדחק העונה ליציע, ולכן בחר המאמן הלאומי סטיב קלארק לא לזמנו יותר. גורדון היה מאושר לחזור למרכז הבמה, ובהחלט הוכיח את עצמו.
זה התחיל עם הפסד 2:0 בדנמרק ובניצחון 0:1 על מולדובה, אבל המשחק הגדול באמת היה באוסטריה, שם שמר גורדון על רשת נקיה בדרך ל-0:1 והסקוטים נמצאים בעמדה פנטסטית בקרב על המקום השני. אם לא יפסידו לישראל, הם יהיו קרובים מאוד להבטיח את הכרטיס לפלייאוף, ושוער הארטס הוא הדמות המרכזית. גם הוא, כמו מרשל, רוצה לגרום לזהבי לבכות כדי לעמוד במשימה הלאומית.
מבחינתו, המומנטום פשוט לא יכול להיות טוב יותר. הוא לא רק מככב בנבחרת, אלא גם מצעיד את הארטס לעונה מזהירה, עם ההגנה הטובה ביותר בליגה הסקוטית כיום – רק 5 שערי חובה ב-8 מחזורים. היא הקבוצה היחידה שטרם הפסידה, ונקודה אחת מפרידה בינה לבין המובילה ריינג'רס, בעוד סלטיק נמצאת הרחק מאחור. את האקסית כבר ניצח גורדון במחזור הראשון, עם 1:2 נגד ליאל עבדה וניר ביטון, וכל האוהדים בצד הבורדו של אדינבורו מהללים את האיש שנבחר להיכל התהילה של המועדון עוד אי שם ב-2007, כאשר היה בן 24.
עוזר המאמן לי מקולוק מתפייט: "קרייג נפלא בכל היבט של תפקיד השוער. הוא מנהיג, מנווט, בעל אינסטינקטים על קו השער, לוקח כדורי גובה, יש לו משחק רגל טוב, הוא מקרין בטחון על חבריו. לאורך כל הקריירה, הביצועים שלו היו יוצאים מהכלל. הוא פשוט פנומן, ובחדר ההלבשה הוא סוג של דמות אבהית עבור השחקנים הצעירים. אנחנו מאושרים שהוא איתנו, ואין לי ספק שהוא יכול להתמיד עוד שנים ארוכות".
לא רע בשביל מישהו שהקריירה שלו חוסלה לפני עשור. עכשיו גורדון רוצה גם ליטול חלק בגביע העולם בגיל 40. האם ישראל תהרוס לו את השאיפה הזו?
