חוזרים בשאלה: העונה שתשפיע על כוכבי דנבר, יוטה ופורטלנד

מפוצלת NBA | מערכת וואלה! NEWS, דורון שיינר

יוקיץ' עדיין זקוק לאישור שהנאגטס קבוצה מספיק גדולה, לילארד עדיין מחפש סיבות להישאר בבלייזרס, גובר חייב להוכיח שהקונספציה של הג'אז עדיין לא קרסה. פרויקט פתיחת ה-NBA מגיע לבית הצפון מערבי, בו חובת ההוכחה של הקבוצות גדולה משל הכוכבים

דנבר נאגטס: בנוכחותה של גדולה

העונה החולפת של דנבר עמדה בסימן קלף מנצח אחד – הג'וקר. ניקולה יוקיץ' היה הנשק ההתקפי המושלם לאורך העונה, סנטר שיכול לנהל משחק מכל מקום ולקלוע בכל דרך, MVP שנבחר במקום ה-41 בדראפט. שאר הקלפים הסתדרו סביב הג'וקר כמו שצריך: ג'מאל מארי, שפרץ בבועה, המשיך להיראות כמו הפרטנר המושלם לפיק נ' רול עם יוקיץ'; מייקל פורטר ג'וניור, בעונה השנייה שלו, התפתח להיות סקורר איכותי מאוד; ארון גורדון הצטרף במהלך העונה כדי לחזק את ההגנה. דנבר הרגישה כמו מועמדת חזקה לאליפות, עד שג'מאל מארי קרע את הרצועה הצולבת וסיפור העונה הזו נגמר.

הפציעה של מארי היא גם נקודת המוצא לעונה הנוכחית, כי הוא צפוי להשתלב רק בשלב מאוחר שלה. שחקנים שחוזרים מפציעה ארוכה בדרך כלל זקוקים לזמן התאקלמות רב, בכלל לא בטוח שמארי יצליח להיות אפקטיבי מספיק כבר השנה. מייק מאלון יתנחם בכך שיש לו סגל התקפי איכותי גם בלי מספר 2 שלו. פורטר ימשיך להתפתח כסקורר, וויל בארטון ייקח על עצמו יותר, מונטה מוריס ופקונדו קמפאסו יבואו לידי ביטוי ואולי אפילו הרוקי בונז היילנד, סקורר נטול בעיית טווח, יקבל הזדמנות. הסגל מספיק מוכשר ועמוק (אפילו בול בול מראה ניצוצות של שחקן רוטציה, וזאת אחת הבשורות הטובות של העונה) כדי להשאיר את הנאגטס בתמונת הפלייאוף, אבל בלי מארי בשיאו אי אפשר לחשוב על ללכת עד הסוף.

גם אם העונה הזו תתברר כאבודה, בדנבר יכולים להמשיך להיות מאוד מעודדים. יוקיץ' הוא רשמית שחקן שמשנה גורלות של מועדונים, תופעה שגורמת לכל מי שסביבה להבין שהוא נמצא בנוכחותה של גדולה. הבשורה החשובה ביותר הקיץ הייתה שאפילו הבעלים, משפחת קרונקי, חשים בנוכחות הזו, ובאופן נדיר עבורם פתחו את הכיס כדי לשמור על הסגל הנוכחי. פורטר קיבל חוזה מקסימום וגורדון קיבל חוזה גדול כדי להישאר, החלטות לא מובנות מאליהן בהינתן שגם מארי קיבל חוזה מקסימום ויוקיץ' יוכל לחתום בקרוב על חוזה סופר-מקס. הקרונקיס מזהים הזדמנות לבנות קבוצה גדולה ומאותתים על כך לשאר אנשי המועדון. בהקשר הזה, אולי הבעיה הגדולה ביותר עם הפציעה של מארי היא שהיא מעכבת את היכולת של המועדון להבין אם ניתן לבנות קונטנדרית סביב שלושה כוכבים התקפיים שאף אחד מהם הוא לא שומר גדול. ההגנה של הנאגטס הייתה סבירה בעונה הרגילה, אבל התרסקה בפלייאוף כשספגה 122.1 נקודות ל-100 פוזשנים. יכול להיות שדנבר תבין, בסופו של דבר, שהיא זקוקה לאס הגנתי לצד הג'וקר, ודווקא היה יכול להתאים לה להבין את זה עכשיו, כשאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה מבקש טרייד.

שחקן דנבר נאגטס ניקולה יוקיץ'
שחקן שמשנה גורלות, גם בלי לרוץ לאליפות. יוקיץ' | אימג'בנק GettyImages, C. Morgan Engel

יוטה ג'אז: להתראות באפריל

יוטה השתלטה בשנה שעברה על העונה הרגילה. קווין סניידר בנה מכונה משומנת, שההתקפה שלה התבססה על חדירות והוצאות מרובות לקלעי שלשות מצוינים, וההגנה התבססה על הנוכחות האימתנית של רודי גובר בצבע. בפלייאוף יוטה טיילה לסיבוב השני, בו הודחה ע"י הקליפרס. על פניו, זו הייתה עונה נהדרת עבור הג'אז, קבוצה צנועה שלא נחשבה לפייבוריטית להגיע רחוק בפתיחת העונה, אבל התחושה בסופה הייתה של אכזבה גדולה, אפילו סוג של שבר.

הסיבה לכך היא הדרך בה יוטה הודחה מהפלייאוף. קודם כל, היא הפסידה את שני המשחקים האחרונים לקליפרס ללא קוואי לאונרד, תוך כדי קריסה מקצועית ומנטאלית. אך הרבה יותר מכך, הסדרה הזו הותירה תחושה שמי שקרסה זו הקונספציה של הקבוצה. כמו בשנים קודמות, מה שעבד בעונה הרגילה לא עבד בפלייאוף, עם דגש על רודי גובר. ברגע שהקליפרס עברו להרכב נמוך, עם חמישה קלעי חוץ, הסנטר הצרפתי לא מצא את עצמו. הוא הפך משחקן ההגנה הטוב בליגה לנטל גדול שההתקפה מנצלת פעם אחרי פעם, ולא הצליח לנצל את המיס-מאץ' בצד השני. הג'אז ספגו 127.7 נקודות ל-100 פוזשנים מול הקליפרס, נתון גרוע במידה כמעט בלתי נתפסת, בטח מההגנה השלישית בליגה בעונה הרגילה, עם יעילות הגנתית של 107.5. בימינו אי אפשר לעבור פלייאוף שלם בלי לפגוש קבוצה שיכולה להעמיד הרכב סמול בול אפקטיבי, ואם יוטה לא מסוגלת להתמודד עם הסגנון הזה היא לא יכולה להיחשב לקבוצה בכירה.

השנה, שום דבר שיקרה בעונה הרגילה לא יעניין את יוטה, אולי פרט לעונה ברמת MVP של דונובן מיטשל. הסגל הבכיר נשמר והמכונה של סניידר אמורה להמשיך מהיכן שהפסיקה, אבל המבחן היחיד של הג'אז יהיה בפלייאוף, העונה האמיתית תתחיל באפריל. מה יכול לאפשר שינוי? אולי שינוי בגישה של רודי גובר עצמו, במוכנות וביכולת שלו לפתח משחק פוסט כלשהו כדי לנצל מיס-מאצ'ים. אך הפתרון האמיתי עשוי להיות רודי השני – רודי גיי שהצטרף הקיץ. הפורוורד הוותיק הוא עוד שחקן חוץ יעיל לרוטציה, אך יש לו גם יכולת לתפקד כסנטר בהרכב סמול בול, זאת אולי הסיבה העיקרית בגללה הוא הוחתם. סניידר יהיה חייב לנסות הרכבים נמוכים במהלך העונה, מתוך הנחה שהוא יזדקק להם בפלייאוף. זה לא אידיאלי להתבסס על הרכב שלא כולל את אחד משני כוכבי הקבוצה, אבל במקרה של יוטה הכרחי שתהיה לה האופציה הזו.

ג'ה מוראנט, ממפיס גריזליס, מול רודי גובר, יוטה ג'אז
בפלייאוף שוב הוכח: לא חשוב מה קורה בעונה הסדירה, הג'אז עדיין לא קבוצה בכירה. רודי גובר | רויטרס

פורטלנד טריילבלייזרס: ההזדמנות האחרונה, כנראה

יוטה היא לא הקבוצה היחידה בבית הצפון מערבי שיצאה מהפלייאוף מאוכזבת מאוד לאחר הפסד ליריבה עם כוכב פצוע. פורטלנד הודחה בסיבוב הראשון ע"י דנבר נטולת מארי, וזה התברר כקו השבר מבחינת דמיאן לילארד. לאחר ההפסד דיים הביע תסכול פומבי, בצעד מאוד לא שגרתי עבורו, ולהנהלה לא הייתה ברירה אלא להגיב. המאמן הוותיק טרי סטוטס הוחלף בצ'ונסי בילאפס, שיכולותיו כמאמן ראשי מאוד מסקרנות. החילוף על הקווים היה המהלך המשמעותי ביותר של ניל אולשיי הקיץ, וכרגע בו המועדון תולה את רוב התקווה לשינוי שישכנע את דיים להישאר. זו בהחלט עשויה להיות ההזדמנות האחרונה, לפני שהסופרסטאר בן ה-31 יבקש לעבור לסיטואציה בה יוכל להתמודד על התואר.

ברמה המקצועית, הסיפור של פורטלנד בעונה שעברה היה סיפור של פערים קיצוניים. ההתקפה הייתה השנייה בליגה, ההגנה לפני אחרונה; החמישייה הראשונה, לאחר הצטרפות נורמן פאוול והחזרה של סי ג'יי מקולום ויוסוף נורקיץ' מפציעות, הייתה אחת החזקות בליגה, הספסל היה אחד החלשים. בפלייאוף, לחמישייה הראשונה של הבלייזרס היה נט רייטינג של 21.7, כמעט בלתי אפשרי להפסיד סדרה עם נתון כזה, אבל פורטלנד הצליחה. ההגנה קרסה לחלוטין כל פעם שכרמלו אנתוני ו/או אנס קאנטר דרכו על הפרקט. לשמחתו של בילאפס, אולשיי הצליח להוסיף לסגל את לארי נאנס ג'וניור, שחקן פנים הגנתי איכותי עם קליעה מבחוץ ויכולת מסירה. נאנס צפוי לקבל את רוב דקות המנוחה של עמדות 3-5 בעונה הקרובה, ותוך כדי כך יספק אופציה לחמישייה נמוכה מעניינת. המעבר מחמישה לשישה שחקנים בכירים הוא משמעותי במיוחד ויכול לכסות חלק ניכר מהדקות האבודות.

מתקופת ההכנה ניתן להסיק שבילאפס מתכנן להתוות סגנון חדש בהגנה, ומשום מה גם בהתקפה. הוא רוצה שהמשחק יתבסס על יותר תנועה ומשחק קבוצתי, מה שלא בטוח שיתאים לסגל של שני סקוררים ורול פליירס. הספסל, פרט לאנפרני סימונס ונאסיר ליטל שגדלים כל שנה ואמורים לקבל תפקיד משמעותי מתמיד הפעם, מורכב מוותיקים סולידיים שתפקידם העיקרי יהיה לסתום חורים בעונה הרגילה. בשביל הפלייאוף אולי כדאי לאולשיי לנסות להשיג עוד שחקן חוץ משמעותי יותר, אבל במקרה של הבלייזרס לעונה הרגילה יכולה להיות משמעות גדולה. פתיחה לא טובה לעונה יכולה לעורר מחדש את התסכול של לילארד ולהאיץ את בקשת הטרייד, שעשויה להיות רק עניין של זמן.

שחקן פורטלנד טריילבלייזרס דמיאן לילארד
שעון החול אוזל. לילארד | אימג'בנק GettyImages, Abbie Parr

מינסוטה טימברוולבס: סוג של אופטימיות. זהירה

הזאבים לא מסוגלים לעבור קיץ נטול בלגאן. הפעם, שבוע לפני פתיחת האימונים, פוטר הנשיא לענייני כדורסל גרסון רוסאס, בעקבות יחסים בעייתיים עם אנשים שונים במועדון, כולל סגנו סאצ'ין גופטה שהחליף אותו. הפיטורים הגיעו בעיצומו של תהליך מכירה ממושך וכנראה התקבלו ע"י הבעלים החדשים: היזם יוצא הדופן מארק לורי ושחקן הבייסבול לשעבר אלכס רודריגז. הצמד החדש ינסה להביא אבק כוכבים ויצירתיות למועדון תקוע בעיר מקפיאה, אך בינתיים תהליך המכירה רק מוסיף לתחושת חוסר היציבות במועדון הכושל, שהגיע לפלייאוף רק פעם אחת מאז 2004.

אבל עושה רושם שהפעם העניינים החיצוניים לא חלחלו לגזרת השחקנים והצוות המקצועי. מינסוטה נראית כמו קבוצה שהגיעה לעונה הזו ברמת מוכנות גבוהה במיוחד, וזה מתחיל בכוכבים. קארל אנתוני טאונס, לאחר שנתיים קשות בהרבה מובנים, הוריד במשקל ונראה בשל לקפיצת המדרגה שכל הליגה מחכה לה מאחד הגבוהים המוכשרים בעולם. אנתוני אדוארדס, הבחירה הראשונה בדראפט 2020, מקבל הייפ רציני סביב השדרוג ההגנתי שעשה בקיץ. אדוארדס הוא אתלט על, הדאנקים שלו הם המרהיבים בליגה, והוא יודע להשתמש באתלטיות שלו כדי להשיג נקודות. את עונת הרוקי הוא סיים עם 40 משחקים בהם קלע 23.5 נקודות למשחק, אבל באחוזים לא מדהימים. כשמוסיפים להם את דיאנג'לו ראסל ומאליק ביזלי, מקבלים ארבעה סקוררים מוכחים.

המאמן כריס פינץ', שהגיע לקבוצה באמצע העונה שעברה, ינסה לחבר את הכוכבים האלה לקבוצה. הוא צפוי להעלות את ביזלי מהספסל, ויוכל לחלק את הדקות של טאונס וראסל כך שאף פעם לא יחסר כישרון על הפרקט. פינץ' שינה את השיטה ההגנתית כך שטאונס יישאר קרוב יותר למהלך בפיק נ' רול, זו שיטה שנראית מתאימה לו יותר מאשר לנסות להתייחס אליו כסנטר קלאסי שנשאר קרוב לטבעת. שאר הסגל עמוס בפורוורדים הגנתיים ששניים מהם יפתחו בחמישייה, כנראה ג'יידן מקדניאלס המבטיח וג'ארד וונדרבליט. יחד עם פטריק בברלי, שהגיע על תקן המנהיג הוותיק שאמור לסחוף את הצעירים ברוח הלחימה שלו, והסנטר המחליף המוכשר נאז ריד, מדובר בסגל עמוק מהנדמה. יש כאן פוטנציאל לקבוצה ששווה מקום בטורניר הפליי-אין, לא עניין של מה בכך במערב, אבל אחרי שנים של תקוות מנופצות חובת ההוכחה היא עליה.

קארל אנתוני טאונס מינסוטה
שווים מקום בפליי אין? קארל אנתוני טאונס | אימג'בנק GettyImages

אוקלהומה סיטי ת'אנדר: כאן צוברים נכסים

גרסת סם פרסטי לתהליך נכנסת לעונה השנייה שלה, ועדיין אין הוכחות חד משמעיות לכך שפרסטי זוכר שהוא לא חי במשחק מחשב שהמטרה שלו היא לצבור כמה שיותר בחירות דראפט. ל-OKC יהיו בשנים הקרובות 12 בחירות סיבוב ראשון בנוסף לבחירות שלה עצמה, לצד תוספת גם בבחירות סיבוב שני ואפשרות להחליף בחירות. אף מנג'ר לא החזיק מעולם בכל כך הרבה נכסים עתידיים, ופרסטי צובר אותם כדי שיוכל לבנות חבילות אטרקטיביות עבור כל שחקן שירצה בעתיד. אבל בינתיים המטרה היא להשיג סופרסטאר או שניים בעזרת בחירות גבוהות. בשנה שעברה לא היה לת'אנדר מזל בלוטורי והם הסתפקו בבחירה השישית, אז הם ינסו את מזלם שוב השנה.

עד להגרלה הבאה יהיה המטרד הזה, שפרסטי לא הצליח לקבל פטור ממנו, בו צריך להעמיד חמישה שחקנים שישחקו נגד חמישה שחקנים של יריבות משתנות 82 פעמים בשנה. אם בשנה שעברה עוד היה אל הורפורד שעזר לנצח כמה משחקים לפני שהושבת, הפעם OKC נפטרה משחקנים כאלה לפני פתיחת העונה. המטרה היחידה של המשחקים תהיה לתת במה לאוסף ילדים שרובם לא יהיו חלק מעתיד המועדון. חבל שלסיטואציה הזאת נקלעו שני צעירים שבשלים להיות שחקנים משמעותיים בקבוצות טובות כבר עכשיו. שיי גילג'ס אלכסנדר הוא סופרסטאר בהתהוות שחתום לטווח ארוך ב-OKC ויכול רק לקוות שתהיה סביבו קבוצה אמיתית עד אמצע העשור. לו דורט הוא מומחה הגנה, שבסדרת הפלייאוף היחידה שלו נכנס לוורידים של ג'יימס הארדן. חבל על כל שנה בה דורט לא משמש כטוני אלן של קבוצה גדולה, אבל לפחות הוא משתמש בתקופה הזאת כדי לעבוד על היכולות ההתקפיות שלו ולהפוך לגרסה של טוני אלן שהיא לא חור בהתקפה.

על מי מהילדים כדאי לשים עין? על אלכסיי פוקושבסקי, כמובן, סבן פוטר דקיק שמשחק כדורסל קצת אחרת משאר בני האנוש, עדיף פשוט לראות אותו מלנסות להסביר איך זה עובד. על הבחירה השישית ג'וש גידי, מוביל כדור גבוה עם יכולת מסירה נפלאה שבקרוב נדע אם הוא מסוגל לקלוע ולשמור ברמת NBA כרגע. אולי גם על דריוס בייזלי ותאו מלדון, שני שחקנים מוכשרים מאוד שעדיין צעירים מספיק כדי לבצע קפיצת גדילה משמעותית. הגנן ימשיך להיות מארק דייגנולט בן ה-36, שאם יום אחד הוא יהיה מאמן גדול העונות האלה יעיבו על אחוזי ההצלחה שלו.