"זו הייתה ההחלטה הקשה בחיי", כתב סימונה אינזאגי לאוהדי לאציו כאשר בחר לסיים את הקדנציה הארוכה שלו במועדון ולהיענות להזמנה של אינטר. "לאציו תמיד תהיה הבית שלי", הוא הצהיר, וזו לא הגזמה. הוא אפילו התמהמה ימים לפני שהצליח להגיע למתקן האימונים ולקחת את חפציו. זה לא פשוט רגשית לסיים פרק של 22 שנה בחיים. יותר משני עשורים!
אינזאגי הגיע לשורות הנשרים בגיל 23, אחרי עונה אחת טובה בפיאצ'נזה, על תקן אחיו הצעיר של פיפו – הוא תמיד נשאר עם הדימוי הזה כשחקן, וגם לא ממש השתוקק להשתחרר ממנו. לאציו הייתה אז הקבוצה העשירה והשאפתנית באיטליה, וכבר בעונתו הראשונה ב-1999/00 התכבד סימונה לזכות באליפות, אבל רק כשחקן ספסל בקבוצה של סוון גוראן אריקסון בה כיכבו מרסלו סאלאס ואלן בוקשיץ'. את הופעותיו הטובות ביותר הוא שמר אז לליגת האלופות, והבקיע בין היתר רביעייה לרשת מארסיי, אבל לימים התברר שזו הייתה התקופה הפוריה שלו בקבוצה. ככל שחלפו השנים, חלקו הצטצמם יותר ויותר, בעיקר בשל פציעות, ואפשר היה לפרוש גם לפני גיל 34.
קורונה חיסלה סקודטו אפשרי
מיד אחרי שתלה את הנעליים, מונה אינזאגי למאמן הקבוצה הצעירה, ועבד בה בשקט תעשייתי במשך שש שנים עד שהוזעק לפתע למלא באפריל 2016 זמנית את מקומו של סטפנו פיולי המפוטר. כוונת המועדון הייתה להחתים מאמן מנוסה הרבה יותר, ומרסלו ביילסה אכן הגיע – אבל הוא לא אהב את אשר ראה וביטל את החוזה בחלוף יומיים. כך, באופן מקרי למדי, קיבל אינזאגי את המושכות במקום לנדוד לסלרניטנה, המועדון השני של הבעלים קלאודיו לוטיטו – ולאציו זכתה בשירותיו של אחד המאמנים הטובים בתולדותיה.
סימונה לא רק השיג תוצאות מעולות, אלא גם בנה קבוצה אטרקטיבית מאוד שמשכה צופים לאולימפיקו ונהנתה מפופולריות בקרב הקהל הנייטרלי. היא הלכה על כל הקופה גם נגד היריבות החזקות ביותר, הניפה את הגביע ב-2019, ולשיאה הגיעה דווקא בעיתוי אומלל למדי מבחינתה. באפריל 2020, לפני ההפסקה המאולצת בצל מגיפת הקורונה, צברה לאציו מומנטום פנומנלי עם 21 משחקי ליגה ללא הפסד, וחלמה על סקודטו סנסציוני. כאשר התחרות חודשה ביוני בתום יותר משלושה חודשים, לא נותר מהתנופה הזו דבר, אבל הנשרים בכל זאת סיימו במקום הרביעי והעפילו לליגת האלופות אחרי בצורת בת 13 שנה, והגיעה עד לשמינית הגמר, שם הוגרלה לרוע מזלה מול באיירן מינכן.
גם פיפו תמך במעבר
כן, היו אלה שנים עליזות. אינזאגי בנה תלכיד מגובש עם המון בטחון עצמי, שיקם את צ'ירו אימובילה, קידם את סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ', גרם ללואיס אלברטו לפרוח בתפקיד חופשי לחלוטין, והחיבור עם הקהל היה חזק מאוד. המועדון היה מעוניין, כמובן, בחידוש חוזהו של המנטור, ובשלב מסוים נדמה היה שזה עשוי לקרות, אבל העזיבה של אנטוניו קונטה מאינטר שינתה את הכיוון. בכל זאת, העונה הקודמת הייתה הרבה פחות מוצלחת, לאציו דורגה רק שישית במרחק עצום מנראזורי בפסגה, ואינזאגי הרגיש בתוך תוכו סוג של מיצוי. הוא היה מוכן לאתגר חדש בגיל 45, ולשם כך היה צורך לעזוב את הבית האהוב. "זו הייתה הבחירה הנכונה", אמר האח פיפו, וזה לא דבר של מה בכך מפיו של האיש שכה מזוהה עם היריבה מילאן.
האלופה הטרייה הימרה על אינזאגי ממספר סיבות. ראשית, דרישותיו הכספיות היו סבירות, וזה היה קריטי עבור מועדון שנמצא במשבר פיננסי. שנית, מעבר להיותו איש מקצוע מבריק, אינזאגי מעדיף את שיטת 2-5-3 עם שלושה בלמים, אשר דומה במהותה לזו שיישם קונטה, ולכן לא נדרש זעזוע טקטי גדול (כמו, למשל, זה שעוברת כיום לאציו עצמה כאשר מינתה את מאוריציו סארי שנעול אך ורק על 3-3-4). שלישית, ההנהלה האמינה כי אופיו הנוח של המאמן יאפשר לו להיקלט בקלות בחדר ההלבשה, וגם לא יעשה בעיות בכל הקשור לבניית הסגל. בלאציו, היה רגיל אינזאגי לעבוד עם מה שיש, ומעולם לא עשה בעיות למנהל הספורטיבי איגלי טארה.
מסתכן לראשונה לא לעמוד בציפיות
"אני כאן כדי להמשיך את ההצלחה של העונה שעברה", הצהיר אינזאגי עם הגעתו לסן סירו, והוא מבין היטב כי לראשונה בחייו הוא עלול להיתקל בביקורת נוקבת, ולא יזכה לטיפול בכפפות משי. כשחקן, מעולם לא היו ממנו ציפיות גבוהות במיוחד. כמאמן, הוא התעלה בלאציו על הציפיות מלכתחילה, ולכן גם מעידות התקבלו תמיד בעין יפה – הוא היה האליל האולטימטיבי. באינטר, המצב שונה בתכלית, ויהיה קל להדביק לו תווית של לוזר אם העסק לא ילך כמתוכנן. הוא נכנס לנעליים ענקיות של קונטה, ואמור לשמור על הכתר בליגה תחרויות מאוד, כאשר הנסיבות לא תמיד היו לטובתו.
אינזאגי ידע כי אשרף חכימי עשוי להימכר, אך רומלו לוקאקו הצהיר בתחילת הקיץ על כוונתו להישאר, ולכן המכירה של הסקורר הבלגי לצ'לסי שיבשה את ההכנות, ואילצה את הבאתו של אדין דז'קו הוותיק מרומא. פירוק הצוות המושלם של הבלגי עם לאוטרו מרטינס היה עלול, על הנייר, לפגוע בהתקפה בשלב הראשון כאשר הארגנטיני לומד לשחק עם הבוסני, אך בפועל האיזון נמצא במהרה. לוח המשחקים הנוח בפתיחת העונה סייע, ואינטר החדשה של אינזאגי הציגה כדורגל ראוותני ופורה מאוד.
דיאלוג, גמישות וחופש
מאז שנות ה-60' לא פתחו השחורים-כחולים את העונה עם 22 שערי זכות בשבעה מחזורים, ואינזאגי זכה לשבחים בין היתר על ניצול יעיל של הסגל ושימוש בחילופים. כאשר הלך קשה נגד ורונה במחזור השני, נכנס חואקין קוריאה – האיש שהובא מלאציו ביחד עם הבוס – והבקיע צמד שהביא ניצחון. כאשר הרוטציה לא ממש עבדה מול ססואולו במחזור האחרון, ביצע אינזאגי חילוף מרובע בדקה ה-57, דז'קו כבש מיד עם כניסתו, ואינטר הפכה פיגור לניצחון. באופן כללי, הקבוצה שואפת להחזיק בכדור יותר מאשר בעידן קונטה, ההתקפות מסודרות קצת יותר, ומספר ההזדמנויות גבוה כמעט בכל משחק. גם כאשר פיספסה את כולן נגד ריאל מדריד והפסידה בדקה האחרונה בפתיחת ליגת האלופות, טען אינזאגי במידה לא מבוטלת של צדק כי מדובר בחוסר מזל.
השיטה של אינזאגי מבוססת על חמישה עקרונות, שעבדו בלאציו והוסברו גם לשחקני אינטר לפני תחילת העונה. המאמן דוגל בדיאלוג, לא כופה את דעותיו ומשתדל ליצור מערכת יחסים פתוחה ככל הניתן עם חניכיו – הם מוזמנים להביע עמדות ולהציע הצעות שיפור. "הוא היה כמו אח גדול עבורנו", אמר על כך לואיס אלברטו בלאציו. הכלל השני הוא המשכיות – כלומר לא מנסים לשבור את המבנה הקיים ללא צורך, רק כי הגיע המאמן החדש. שלישית, אינזאגי מעודד גמישות, כלומר מתאים את עצמו ליריב תוך כדי תנועה, ומעודד שחקנים לבצע התאמות בעצמם. הכלל הרביעי הוא יוזמה – קבוצותיו של אינזאגי לא יורדות לבונקר. לבסוף, הכללי החמישי הוא חופש, וכאן יש שינוי לא מבוטל בהשוואה לקונטה שאוהב לגרום לשחקניו לבצע פעולות מסוימות באופן כמעט אוטומטי. באינטר החדשה, יש לכל השחקנים יד חופשית ליצור, וזה נכון במיוחד לגבי הקשרים ההתקפיים מסוגו של הקאן צ'לחנוילו.
ירגיש מוזר על הספסל האורח
ואולם, למרות ההתחלה המעודדת, לא הכול מושלם. אינטר אמנם צברה 17 נקודות בשבעה משחקים, וזה נפלא – אבל נאפולי ומילאן בכל זאת מקדימות אותה. בליגת האלופות, המצב נראה כבר עכשיו בעייתי אחרי שני משחקים ללא שער זכות, ולצמד המפגשים מול שריף טירספול המפתיעה חשיבות עליונה לגבי ההמשך. ובזירה המקומית, למעט הקרב הדרמטי והמרתק מול אטאלנטה שהסתיים בתיקו 2:2 טרם פגשו נראזורי יריבה מהצמרת הגבוהה, ולמרות זאת לא הצליחו לשמור על רשת נקייה מאז המחזור הראשון. קל להתלהב מאינטר החדשה, אבל סימני שאלה רבים מאוד מרחפים מעליה, ואינזאגי עשוי להיתקל באתגרים קשים בקרוב. משחקים מול יובנטוס ומילאן ממתינים מעבר לפינה, ובשבת הוא יוצא לביקור המרגש מכולם מבחינתו, אצל לאציו ברומא.
לא יהיה קל לאינזאגי להתיישב באולימפיקו על הספסל של הקבוצה האורחת. זכרונות יציפו אותו, והוא עדיין אוהב מאוד את הקהל בתכלת ואת כל מה שהמועדון הזה סיפק לו במשך יותר משני עשורים. הוא גם מכיר לעומק את האיכויות של הכוכבים שינסו להנחיל לו הפסד ליגה ראשון בקבוצתו החדשה – הם הרי בהחלט מסוגלים לכך. זה המשחק המרתק ביותר באירופה בסוף השבוע, והוא עומד במרכז. ואחריו, הוא יידע טוב יותר אם הצעד שעשה בקיץ באמת היה נכון לקידום הקריירה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
