כשפול פוגבה התייצב בעמדת הראיונות אחרי ההפסד 4:2 של מנצ'סטר יונייטד בלסטר בשבת, הוא אמר הכל חוץ מלנקוב בשם של איש אחד. "בכנות, אנחנו נראים ככה כבר תקופה ולא מצאנו את הבעיה. צריך להבין למה אנחנו סופגים שערים קלים, שערים טיפשיים… אנחנו צריכים להיות יותר בוגרים, לשחק עם יותר ניסיון ושחצנות, בקטע טוב – לקחת את הכדור ולשחק את המשחק שלנו. אבל קודם להבין למה אנחנו מפסידים. אנחנו צריכים למצוא משהו, צריכים לשנות משהו… זה מסתכל כי זה משהו שאנחנו לא מבינים וצריכים למצוא תשובות ומהר אם אנחנו רוצים להתחרות".
אפשר בקלות לקרוא בין השורות ולהבין למי הכוונה. כולם רואים את זה וכולם מרגישים את זה. יונייטד לא טובה מספיק. התצוגה בקינג פאוור לא היוותה מעידה חד פעמית. זה הסטנדרט הנמוך של יכולת שיונייטד מציגה תחת אולה גונאר סולשיאר ולא רק העונה. חוץ מזה, בקבוצת כדורגל, יש כתובת אחת שאמורה לפתור את הבעיות מהסוג שמנה הקשר הצרפתי – המאמן. "זה אף פעם לא סימן טוב כשהשחקנים הכי טובים מתחילים לדבר בפתיחות על הצורך להשתפר", כתב מארק אוגדן ב-ESPN.
פוגבה הוא לא השחקן הבכיר הראשון לבקר בצורה מרומזת. ברונו פרננדש אמר דברים דומים אחרי ה-1:1 מול אברטון לפני פגרת הנבחרות: "אנחנו צריכים ללמוד וזה הזמן. אנחנו מאטים את המשחק כשאנחנו מובילים. עשינו את זה יותר מדי פעמים ואסור לנו לעשות את זה יותר". הפרשנים הבכירים באנגליה, ביניהם שחקני העבר האגדיים של יונייטד, מבקרים את המאמן על בסיס שבועי. הם עושים את זה בעדינות, הולכים על ביצים, אבל עדיין מבקרים. גם האוהדים מתחילים לאבד אמון. האם האדמה רועדת מתחת לרגליו של הנורבגי? אולי מוקדם לקבוע את זה, אבל באנגליה כולם מפסיקים להתבייש להגיד את המובן מאליו: ליונייטד יש בעיה של מאמן.
בדצמבר, סולשיאר יסגור שלוש שנים כמאמן יונייטד, שזה כמובן פרק הזמן הכי ארוך שקיבל מאמן באולד טראפורד מאז אלכס פרגוסון. הנורבגי מדבר על התקדמות הדרגתית ולכאורה, התוצאות מצדיקות אותו. מקום שישי בחצי העונה הראשונה אחרי מינוי (רובה כמאמן זמני), מקום שלישי (עם אותו מספר נקודות כמו בכל העונה הקודמת) ושלושה חצאי גמר בעונה המלאה הראשונה. מקום שני והפסד בגמר אירופי אשתקד. סולשיאר החזיר את יונייטד לליגת האלופות ואפשר להגיד שבניית הקבוצה היא תהליך שצבר תאוצה רק בקיץ האחרון. בכל זאת, יש כמה בעיות – היכולת כמו גם התחושה שמשהו כבר היה צריך לקרות עד עכשיו.
הקיץ האחרון היה נקודת זמן מכוננת. יונייטד שפכה 128 מיליון ליש"ט על רכש מרשים: אלוף עולם בדמות רפאל וראן, הצעיר האנגלי המבטיח ביותר, ג'יידן סאנצ'ו, וכמובן כריסטיאנו. לכולם היה ברור שלסולשיאר כבר אין תירוצים – לא ברמת ההשקעה הכספית, לא באיכות הסגל, לא בפער מהיריבות ולא בפציעות שבאו ויבואו. על הנייר, זו יונייטד הטובה ביותר מאז פרגוסון. כל שם שהגיע הקיץ מהווה חתיכת אמירה בפני עצמו ובראשם כמובן רונאלדו. אבל הנייר לא רלוונטי. מבחינת ההופעות, השדים האדומים רחוקים שנות אור מהיריבות שלה ולמען האמת, גם ברמת האיש שעל הקווים.
"אני אגיד את זה בצורה הכי ישירה שיש: ליונייטד אין זהות", קובע ניב דברת, כתב ספורט1 באנגליה ופרשן בערוץ הפרמיירליג הבינלאומי. "נכון שסולשיאר לקח אותה בתקופה הכי טראומתית מאז עזיבת סר אלכס וקידם אותה, אבל עם כמות הכסף שהושקעה שם בשנתיים האחרונות, הם היו חייבים כבר לזכות במשהו. ההפסד בגמר הליגה האירופית נתפס ככישלון וגם העונה לא רואים התקדמות. הבעיה הגדולה שם שאתה לא יודע מה לצפות כשאתה רואה את הקבוצה משחקת. הכל בנוי על גאונות אינדיבידואלית. וזהו".
המונח "אוסף של אינדיבידואלים" חוזר שוב ושוב בפאנלים ובפודקאסטים השונים. ג'יימי קראגר אמר לאחרונה ש"יונייטד נראית כמו מכלול של אינדיבידואלים מבריקים שצריכים להתגבש לכוח קולקטיבי". גארי נוויל התלונן ש"אין צורת משחק ואין דרך משחק. כשהם משחקים נגד קבוצה מאורגנת, הם מתפרקים", ואילו פול מרסון אמר אחרי ההפסד ללסטר: "הם אינדיבידואלים, לא קבוצה. לא מזיזים רגליים על המגרש. קבוצות לוחצות עליהם וזה אומר שפוגבה לא מקבל כדור. סולשיאר תחת לחץ גדול".
כל הביקורות הללו מסתכמות בעבודה של מאמן. חיבור קבוצה, שיטת משחק, שחקנים שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי. להסתכל על הנתונים ולא להאמין. ברונו הוא השחקן שמייצר הכי הרבה מצבי הבקעה בליגה, פוגבה מוביל את הליגה בבישולים ולוק שואו יודע לייצר יותר מכל שחקן אחר ממצבים נייחים. ליונייטד יש אוסף מדהים של שחקנים בכירים בכל עמדה ואיכשהו משהו לא מסתדר. לא מתחבר. לא שם. עם כל הכבוד לקידום בתוצאות, סולשיאר לא הצליח להביא את יונייטד למקום שבו היא מראה שהיא מסוגלת להיות מתחרה אמיתית על התואר.
הסיפור חוזר על עצמו כמעט לאורך כל הקדנציה. תקופות מדהימות ואז משברים תהומיים. קונצרטים נקודתיים לצד תצוגות נפל, אבל רוב הזמן יונייטד פשוט מתקשה. היא סופגת שערים קלים מדי, היא נלחצת אחרי יתרון, קל לפרק אותה באמצע וללחוץ אותה (רוי קין כבר קבע בתום העונה שעברה: "כל עוד פרד וסקוט מקטומיניי משחקים בקישור של מנצ'סטר יונייטד, היא לא תזכה בתארים גדולים) והיא בעיקר לא משחקת כמו קבוצה. החלקים עולים על השלם. יש בעיות מקצועיות נקודתיות כמו חסרונו של קשר אחורי דומיננטי, אבל התחושה היא שהפער בין גווארדיולה וקלופ לסולשיאר גדול מהפער בין רודרי ופאביניו לפרד.
Seeing Solskjaer sitting on the bench all game long like he is in his couch makes me even more furious #OleOut pic.twitter.com/qmTKJNAVrj
— PointGod🔰➐ #OLEOUT (@Point_God_11_) October 16, 2021
סולשיאר מקבל בינתיים את הקרדיט. הוא צוחק כששואלים אותו על עתידו. בעיקר כי הוא אחד שמבין את המשמעות של להיות מאמן מנצ'סטר יונייטד בעידן של אחרי פרגוסון. הוא שורד. מדבר בכנות די מעוררת כבוד על מסלול התקדמות, לא בורח ולא מסתתר. "הלחץ הוא פריבילגיה. כשאתה עובד בסביבה כזאת, אתה צריך לאמץ את הלחץ", אמר מוקדם יותר העונה. "כן, אני מקבל גיבוי והגיבוי אומר שאנחנו ממשיכים בתוכנית שלנו, אבל כן, זה עסק של תוצאות. במועדון הזה יש מחויבות לנצח ולעשות את זה בדרך מסוימת. אני משוכנע שנגיע לשם ובתקווה שלקראת סוף העונה, נהיה במאבק על תארים".
השבועות הקרובים יכולים להיות קריטיים עבור הנורבגי. המשחקים הבאים של יונייטד הם: אטאלנטה, ליברפול (ב), טוטנהאם (ח), שוב אטאלנטה, דרבי באולד טראפורד ולקינוח אחרי הפגרה הבינ"ל, ווטפורד, ויאריאל, צ'לסי וארסנל עד סוף נובמבר. לו"ז רצחני. אחרי שמונה מחזורי ליגה, יונייטד השישית רחוקה חמש נקודות מהפסגה, הודחה מגביע הליגה וסוחבת הפסד בליגת האלופות. כרגע, זה עדיין לא נורא, אבל אם בעוד החודש המצב יחמיר והחזון להתמודד יראה כמו חלום רחוק, ייתכן ותתעורר הבעיה.
לזכותו של סולשיאר עומד ניסיון העבר. אחרי פרגוסון, יונייטד ניסתה "תואם פרגוסון" (מויס), ניסתה את הבכיר הכי חם שהיה פנוי באותה תקופה (ואן חאל) ומכונת תארים (מוריניו). כולם נכשלו. אז הלכו על מישהו שטבוע בו ה-DNA של המועדון. מה הפרופיל הבא? "אם אולה היה המאמן מיד אחרי סר אלכס, הוא היה כבר מזמן בחוץ. אבל בגלל החוויות הרעות הקודמות, כשיונייטד העיפה מאמנים אחרי שנה, שנתיים או שמונה חודשים, ינסו לחיות איתו ולהאמין בפרויקט לזמן ממושך יותר", סבור נוויל. "אני חושב שזו הדרך הנכונה כי חילופי המאמנים לא עזרו לקבוצה. לפעמים, שינוי עולה יותר כסף. אני כן חושב שאחרי שלוש שנים, ההופעות צריכות להיות יותר טובות. גם הרמה לא טובה. הם לא שיחקו טוב גם במשחקים שניצחו".
דבר אחד בטוח. גם אם הכיסא אינו מתנדנד, גם אם כולם קצת יותר עדינים ומנומסים לידו, האוהדים לא "על הגדרות" וברור שמאמן עם פחות היסטוריה, היה חוטף פי כמה, שעון החול התהפך והזמן הולך ואוזל. "כשיש לך את רונאלדו, אתה חייב לזכות בתואר. הוא לא הגיע כדי לסיים במקום שני, שלישי או רביעי", ממשיך נוויל. רונאלדו הוא שובר שוויון של סולשיאר. לטוב ולרע. אם הוא לא ישבור את רצף שמונה השנים ללא התמודדות על תואר ביונייטד, יביאו מאמן אחר שינסה לעשות את זה במקום הנורבגי. הסטטוס קוו הנוכחי הוא יותר מדי עבור מועדון כזה להכיל. "אין ספק שאם המנג'ר לא היה אגדת מועדון הוא היה מפוטר", מסכם דברת. "גם האוהדים הנאמנים ביותר כבר מאבדים סבלנות".
עקבו אחר מנצ'סטר יונייטד בערוץ הקבוצה במסגרת שידורי ספורט1 (אפיק 66 ב-YES)
