1. אפשר להיות רגועים, לברק יצחקי אין שום פרטנזיות להיות מאמן כדורגל, טוב לו איפה שהוא. במכבי תל אביב אפילו הגדירו לו את התפקיד – הוא מנהל ספורטיבי – עם מילים שיש בהן פחות הגדרות מקצועיות. קוראים לזה שם "מנהל מחלקת הכדורגל", שזה שם קצת פקידותי, פחות מקצועי.
איך יודעים שאין לו כוונות להיות פטריק ואן לוון בעתיד – כלומר, מנהל ביצועים שהחליט להיות מאמן – בלי לדבר איתו? רואים מה הוא עושה.
ברק ממלא מקום, עד שיגיע איביץ', או כל מישהו שמסתדר טוב עם משרוקית, סטופר ומשחקונים. ולכן ברק לא עשה יותר מדי: אותו מערך של ואן לוון, אותו הרכב, אותו מערך, אותן טעויות (קניקובסקי לא יעיל כשחקן כנף, גם אם זה משקר והוא נכנס לאמצע כדי לדרוך לדן ביטון על הבלטה), רק שלברק יצחקי – שהוא חמד של אדם – היו בקריירה את הגולים האלה שהיו בניגוד למהלכו של משחק, אז הם הגיעו איתו גם כמאמן, או כממלא מקום, או כמנהל מחלקת כדורגל שחוזר לקפוץ בגולים.
מה כן היה שונה? שאי הדיוק במסירות ברבע שעת השליטה של מכבי תל אביב בפתיחה, או הטעות הקבועה של לואיס הרננדס (עזב את שבירו תוך כדי ריצה והשאיר אותו לבד), גובו בשתי בומבות שנכנסו לרשת, חלקן בעזרתו של ברטקוס ואת השער השלישי ביים וצילם סטפן אקה, בלמה של קרית שמונה.
לא מזלזלים בניצחון 1:3 בקרית שמונה, גם אם היריבה חוגגת העונה עשור לאליפות ההיסטורית שלה – בלעשות הכל בדיוק הפוך – וכמובן שלא מפקפקים במזל של מתחילים, אבל אם הערב היה דרבי, ולא בשבוע הבא, זה לא היה באנקר כמו בכל השנים האחרונות, אבל ממש-לא-באנקר.
מכבי תל אביב חייבת לשנות מערך ולהשתמש בכוח האש שלה (פריצה וקובאס), בחדוות המסירה (ביטון וקניקובסקי) ובמהירות שלה (חוזז ובן חיים) בדרך מושכלת ויעילה יותר. אבל זה כבר עניין למאמן.
2. בפיפ"א שוקלים להשאיר את חוק חמשת החילופים גם לאחר שהקורונה תהפוך לסוג של מחלה עונתית ולא מגפה עולמית. אתמול החוק הזה הציל את ברק בכר (ועל הדרך בייש את יובל אשכנזי) מברוך אמיתי באשדוד.
שני חילופים מאולצים במחצית הראשונה (מסתבר שהנוכחות של מוחמד ג'אבר יותר קריטית ממה שחשבנו) בעידן 3 החילופים היה מאלץ את ברק בכר להכניס את צ'ארון שרי מוקדם או מאוחר יותר, אבל הוא הצליח גם לעשות שני חילופים במחצית הראשונה וגם להחליף את המחליף בהפסקה ולצאת עם נקודה, שבכושר הנוכחי של אשדוד, זה גם ברכה. ותודה לעטלפים של מחוז וואהן.
השמנת של הכדורגל הישראלי מורכבת מקבוצות על, שגם במשבר הקהל שלהן הוא פקטור משמעותי; קבוצות עם מסורת שמסתכלות בלבן של העיניים לכל קבוצה, וקבוצות קטנות שמשחקות כדורגל. את האחרונות כדאי לפגוש כשהן עוד לא אפויות, למשל קרית שמונה של אתמול. קבוצות קטנות שמאומנות על ידי מאמנים טובים, הן הסכנה הכי גדולה, כי הן משחקות כדורגל חסר פחדים. את אשדוד הזו היה טוב לפגוש בפתיחת העונה, לא בשבוע שעבר (מכבי תל אביב), לא עכשיו. לתשומת לבה של הפועל באר שבע שתארח את אשדוד במחזור הבא.
וגם: איך פספס הכדורגל הישראלי את קני סייף, שחקן עם פחות מ-50 הופעות בליגת העל והחל מאתמול כבר עם 10 שערים. סייף – לא רפאלוב – הוא השחקן הישראלי הראשון ששיחק באנדרלכט, אבל ברזומה שלו יש 4 מועדוני נוער ישראליים שידעו לפספס אותו, כולל מכבי חיפה. אם לא הפועל רמת השרון ספק אם היה פורץ פה, והדרך שבה התייחסו אליו בנבחרת ישראל גרמה לו גם לממש את האזרחות הנוספת שהוא מחזיק בה, כיליד ארה"ב, ולחסל את הקריירה העתידית בנבחרת ישראל. העובדה שהוא מושאל מאנדרלכט לאשדוד ולא לקבוצת צמרת, היא שיחוק של רן בן שמעון שיודע למצוא שחקנים שהם מתחת לרדאר. במקרה של סייף, הרדאר של הקבוצות הגדולות היה מלא שיבושי קליטה.
נ.ב
מכבי חיפה מובילה העונה בשבע קטגוריות שונות, ביניהן החזקת כדור, מסירות מפתח והתקפות מהאגפים. גם בעונה שעברה היא הובילה בחלק מהקטגוריות האלה. היא גם הייתה שנייה במשחקי חוץ עם 63 אחוזי הצלחה ויש לה עכשיו 42 אחוזי הצלחה ואנחנו לא אומרים מילה על כך שבאירופה היא לא ניצחה העונה אף משחק חוץ. בלי תרגום של הקטגוריות המקצועיות גם במשחקי החוץ, הסיכויים לזכייה באליפות רק יפחתו.
3. ביום שריימונד אטפלד פוטר ממכבי נתניה היה באחת מתוכניות הספורט דיון על כך שהמאמן הבא – אז השם בני לם רק היה עדיין אופציה – מגיע בלי לחץ על הכתפיים, כי מצפה לו סדרת האימים מול מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע ואין גם כך שום סיכוי להוציא מהן משהו. אחרי 4 נקודות מ-9 בסדרה הזו, אפשר לומר שבני לם לא התחשב בדעתם של הפרשנים, וגם לא מתחשב בהיגיון הבריא, ומשחק את הכדורגל של מכבי נתניה כמו שמכבי נתניה הגדירה אותו לרשם הד.נ.א. אם זיו אריה חוזר שבוע שני על המשפט "אני מוכן למות בשביל הקבוצה שלי", אז בני לם מיישם את זה. אף מאמן ישראלי לא היה לוחץ ככה על מוליכת הטבלה, כשהוא עם עשרה שחקנים מאמצע המחצית הראשונה.
אי אפשר שלא לאהוב את זה, אם כי זה יימדד מול הסדרות הבאות, או כבר בשבוע הבא בטדי מול זיו אריה, בדרבי המתאבדים עבור הסמל. החוכמה בכדורגל הזה שהוא ייתן מספיק אוויר בטבלה כדי שיהיה אפשר גם ליהנות ממנו מבלי לחשוש.
העובדה שאתמול קמו המלפפונים (אשדוד ונתניה) והיכו את הגנן (הפרשנים), היא המשך מבורך למה שהיה בעונה שעברה עם קרית שמונה, מכבי פתח תקוה ואותה אשדוד. ככל שיהיו יותר קבוצות שמשחקות כדורגל שמח, הרעיון האווילי לצמצום הליגה יתמסמס. ככל שיהיו פחות קבוצות בליגה, יותר קבוצות מהסוג של נתניה ייעלמו וינשרו לליגות נמוכות. ליגה מכווצת היא ליגה מפוחדת, הגנתית, מדכאת את העין. 8,000 צופים במשחק בין מכבי נתניה להפועל באר שבע לפני 10 שנים היה נשמע כמו המצאה, אבל היום משחק כזה מביא קהל.
ומילה להפועל באר שבע ובעיקר לחלק מאוהדיה שמנהלים מערכת יחסים עכורה עם רוני לוי (לא שזה חדש לו): גם הבוקר מובילה הפועל באר שבע בהפרש של 4 נקודות על השנייה בטבלה וגם היום פתיחת העונה שלה טובה יותר מאשר שתיים משלוש האליפויות הרצופות שהשיגה הקבוצה בעשור הקודם. תיקו בנתניה, זה עדיין יותר ממה שהשיגה שם מכבי תל אביב.
4. 70 שנה לא זכתה מכבי פתח תקוה בתואר משמעותי ועוד 70 שנה היא לא תזכה באחד כזה, כל עוד היא תשחק רק מול הקבוצות הגדולות ותזלזל בקטנות. קבוצה זוכה בתואר כשהיא מתמידה. מכבי פתח תקוה מייצרת שחקנים, מוכרת אותם, חיה מבוננזות, ועדיין שום דבר לא זז אצלה: לא ביציע ולא בטבלה. הגיע הזמן לחשבון נפש במתחם על שם שמואל בן דרור.
