מזוודת הנפץ
יום אחד, אולי בשנה הבאה, כשתציין 20 שנה להופעה מעוררת הכבוד בשלב הבתים של ליגת האלופות, תשחזר מכבי חיפה את ליל אמש (חמישי) בפראג. קבוצת הבית המצוינת בירוק, הנציחה אתמול את הופעותיה בשחור בכל פעם שהשחקנים ממריאים מנתב"ג או עולים לאוטובוס שמוביל אותם אל מחוץ לכפר גלים. למכבי חיפה הייתה אמש הזדמנות פז, צ'אנס של עונה, לפרק את מזוודת הנפץ שהיא לוקחת איתה בכל נסיעה מחוץ לבית. רק שני ניצחונות חוץ יש לקבוצה של ברק בכר העונה: בטביליסי ובטדי, מול הפועל ירושלים. אתמול היא הפסידה בפעם החמישית בעשרה משחקי חוץ, בין השאר באיי פארו, בקזחסטן, אפילו אצל פטריק ואן לוון. שלוש תוצאות התיקו שלה היו בבאקו, בחדרה ובאשדוד. זה מאזן של ה.י.ק הלסינקי, קבוצה שאפילו הנוער של מכבי חיפה מנצח בחוץ (ואף מילה על לה קורוניה).
אתמול, באורח פלא, שיחקה מכבי חיפה מול יריבה שהפסיקה לשחק בשלב מסוים וחיפשה לגמור ב-0:1 קטן, ולא סתם קבוצה – אלופת צ'כיה. יכול להיות שהשופט הנורבגי, זה שבלי VAR לא יכול לראות ממטר, זה שלא ראה מרפק ברור לפנים של סאן מנחם במהלך בו נכבש השער, שכנע אותם שאפשר להסתפק במה שיש, כי יותר מזה הם לא מסוגלים להשיג. מכבי חיפה יצאה להתקפות מעבר כשהיא ביתרון מספרי, אבל פעם אחר פעם התעקשה לבצע את הפעולה האחרונה הכי פחות נכונה.
לא דרכתי אתמול על המשטח באדן ארנה בפראג, אבל לפי תנועות השחקנים – משתי הקבוצות – בהשתלטות על הכדור, הוא הושפע מאוד ממזג האוויר והיה קשה לפתח עליו מהירות ודריבל ולהשיג מסירה איכותית. ובכל זאת, כשמצליחים להגיע למצבי כיבוש, רצוי שהשוער היריב יתאמץ לפחות כמו שג'וש כהן התאמץ אתמול, אבל מכבי חיפה לא הצליחה אפילו לדגדג אותו.
ברק בכר הלך – אני מניח שלא בכוונה – על שיטת סלבישה יוקאנוביץ' לפני שש שנים, בקצה אחר של צ'כיה, בפלזן. הוא מזמז את המשחק עד לדקות העייפות ואז זרק כלים כבדים למערכה וניסה להשיג משהו. לא ברור מה הכשירות של מוחמד אבו פאני, עומר אצילי או גודסוויי דוניו, אבל אם הם היו על המגרש מהפתיחה, ייתכן שגם התוצאה הייתה חיובית יותר.
מכבי חיפה פספסה הזדמנות להגיע לפחות לפלייאוף מבית שעל הנייר נחשב קשה מאוד, אך דווקא התברר כי במציאות הקונפרנס ליג הוא לא בשמיים. היא עדיין יכולה לעלות, אבל היא תצטרך לנצח את שני המשחקים הנותרים, שלאחד מהם היא תיאלץ, רחמנא ליצלן, להמריא שוב מנתב"ג.
בשולי המשחק, חבל על 3,200 ירוקים שהיו אתמול בפראג. ועדיין, לפעמים קשה להבין למה קומץ אנשים צעירים צריכים להיות עסוקים בעצמם ולא באהדה לקבוצה. מופע הפירוטכניקה והמעצרים אפילו לא הצטלם, כי לבמאים באירופה יש הוראה לצמצם ככל האפשר הקרנת מעשים אסורים ממשחקי כדורגל. ההתעקשות להיות כמו אוהדי הפועל תל אביב בפריז ובשירוקי ואוהדי בית"ר ירושלים בשרלרואה, לא מחמיאה לאוהדי מכבי חיפה. הם מוכיחים תמיד שזה הקהל הכי גדול במדינה, בבית ובחוץ. אין צורך להפר את הפסטורליה ואת אווירת המוזיאון שיש בפראג בשביל להוכיח את זה.
פיטורים בעיתוי מושלם
לפעמים, עיתוי של פיטורים חשוב לא פחות מהפיטורים עצמם. לכאורה, לפטר מאמן כמה ימים לאחר שניצח 0:5 במשחק חוץ באירופה, נראה מעט לא הוגן, אבל הזמן שנתנו הפיטורים של פטריק ואן לוון למציאת מאמן חדש סביר – ולא הטלאה כלשהי – מאפשר למכבי תל אביב להתאושש בהדרגה מהמורשת שלו. לא שברק יצחקי יהיה עכשיו ג'ורדי קרויף ויהפוך כמוהו למאמן, אבל יצחקי עושה במכבי תל אביב שינויים קטנים שמתאספים לתמונה כוללת: הוא מחליף דיסקט ומאוורר את הסגל.
עד כמה הבית של מכבי תל אביב חלש תעיד העובדה שלמרות שבטרם המשחק היא עוד לא הבטיחה את עלייתה לשלב הבא, לא היסס יצחקי לתת מנוחה לכמה שחקנים לקראת הדרבי ולהרחיב את הרוטציה, מול יריבה שלא רק שלא שווה ברמתה לכל קבוצה בליגת העל בישראל, היא אפילו לא הקבוצה הכי חלשה בבית.
בדיוק כמו במשחק הראשון, אלופת פינלנד הטרייה העדיפה להשתקע ברחבה שלה, מה שאפשר לצהובים להציב חמישה שחקנים ברחבה במצב של משחק עומד – כולל שרן ייני ששיחק לכאורה כקשר 50/50 – ושבעה שחקנים במצב נייח. וזה במצב רגיל של משחק, ולא בניסיון נואש ואובדני להשגת שער.
ולכן הפיטורים של ואן לוון היו בעיתוי מושלם, כי לצד פגרות הנבחרת והשזרוע, סידור המשחקים היה יחסית נוח, אם מתעלמים מהדרבי, שיותר הגיוני לפטר מאמן אחריו ולא לפניו. יצחקי קיבל את הסמכות ואת הזמן לשחרר את הקבוצה מהטראומה, ואת טביעות האצבע הגסות שלו במורשת ואן לוון ניתן היה לראות אתמול: לא זו בלבד שגבי קניקובסקי הוסט מעמדת הקיצוני השמאלי – וסליחה על הביטוי הארכאי, זה בגלל ואן לוון – לעמדת הקשר הקדמי, הרי שבמקומו הוצב תחילה טל בן חיים ואחריו אילון אלמוג, שני שחקנים שההולנדי דאג להעלים. יצחקי ויתר על גולסה – אולי בגלל הדרבי – וקיבל את שרן ייני קשישא, שהזכיר לנו באיזה תפקיד התחיל את הקריירה ונתן למתן חוזז, עוד שחקן שנמחק, את זמן המסך שלו שהסתיים בבעיטה נפלאה לחיבורים. המעבר מוואן לוון למי שזה לא יהיה, בחסות הפגרות, העמיק את הסגל של מכבי תל אביב מבלי להוציא סנט קנדי שחוק אחד. פייננשל פייר-פליי עצמוני.
מכבי תל אביב מוכנה לדרבי יותר משהייתה לפני 10 ימים. נכון, במרכז ההגנה שלה מצטופפים עדיין שני שחקנים איטיים – אתמול לואיס הרננדס שוב עסק בבושידו כששחקן פיני ברח לו, כי אין לו רגליים קלילות להדביק אותו – ואושר דוידה זו דוגמה חיה לשחקן שמפרק הגנות במהירות שלו, אבל חשוב להריץ הגנה קבועה כדי לקבל ממנה יציבות בסוף. האם יצחקי ישתמש בבן חיים גם בדרבי, או שיחזיר לשם את קניקובסקי, או שיעביר לשם את קובאס (למרות שהוא מעדיף בכל כנף שחקן שיכול לחתוך לאמצע)? זו שאלה טובה. ההרכב אתמול היה טוב, יותר טוב מההרכב לקרית שמונה.
מכבי ת"א קיבלה אתמול נקודת בונוס על העפלתה לפחות לשלב הפלייאוף של הקונפרנס ליג. אם תסיים לפני לאסק לינץ היא תקבל עוד נקודה כזו, ואם תעבור שלב אחד נוסף היא תקבל עוד שתי נקודות וכן הלאה. אופ"א מתחילה לפנק ואחרי בית כמו שמכבי תל אביב קיבלה, פראייר מי שלא מלקט נקודות.
זה גם שווה כרגע עוד רבע נקודה לישראל שהעונה הזו באירופה היא אחת מחמש הגדולות שלה ב-30 השנים שהיא משחקת בגביעי אירופה, לצד העונה שעברה, עונת 32 הגדולות של הפועל באר שבע והעונות של הפועל תל אביב בגביע אופ"א ב-2000/01 ובליגה האירופית ב-2009/10. ברגע שיש שתי עונות רצופות כאלה, ולקבוצות הישראליות מחכה הקונפרנס ליג, שכמו שמתברר הוא אוגר נקודות, היא יכולה להגיע רחוק. כמה רחוק? במאזן השנתיים האחרונות היא מדורגת 8 (כללית היא מדורגת 22). כרגע אוסטריה נמצאת במקום ה-8. כן, אוסטריה של לאסק לינץ. ומה מקנה מקום 8? תרשמו: חמש נציגות באירופה במקום 4 כיום; אלופה בשלב הבתים של ליגת האלופות, וסגניתה החל מהסיבוב השלישי של המוקדמות – כלומר שתי יריבות בדרך לשלב הבתים; מחזיקת גביע היישר בפלייאוף הליגה האירופית ועוד שתי נציגות בקונפרנס. יש לאן לשאוף.
