ההפסד כולו שלהם

עד ינואר, כשהוא כבר בן 27, פארליי רוזה לא שיחק בימי חייו במועדון גדול. אקדמיות בקרוזיירו או בספורטינג ליסבון נותנות לך את הבסיס ומטמיעות בך מקצוענות, אבל לשחק במועדונים בינוניים או חלשים שם עליך טיקט. גם היום עדיין אין לפארליי רוזה שום תואר, ובארון יש לו יותר מגיני עצם שבורים ממגיני הוקרה.

ובכל זאת, יש שני מועדונים גדולים בישראל שמזילים ריר כשהם מדברים על פארליי רוזה, גם כי הוא "שחקן" וגם כי טרם מיצה חצי מהפוטנציאל שבו. בהתעלם מחלקו של פטריק ואן לוון בנסיבות, הפועל תל אביב מגיעה לדרבי ביום ראשון כשהיא מדורגת מעל מכבי תל אביב, גם בגלל שיש לה את רוזה. עד כה מאזנו כולל שני שערים ובישול, אבל הרבה מאוד דברים שלא כתובים בטבלאות המוכרות.

האנליסטים מצקצקים כשהם מדברים על רוזה, שחקן התקפה של 26 שערים ו-21 בישולים בקריירה. איך מתיישב הצקצוק עם המספרים הבינוניים האלה? תנשמו עמוק, יגיע הסבר.

רוזה מוביל את הליגה במסירות מפתח לשערים (מסירה שמסדרת מצב כיבוש). אתה יכול למסור מסירת מפתח שתוביל לשער, ויש מסירות מפתח שלא מובילות לכלום. רוזה ממלא את חלקו: 13 מסירות מפתח לשערים, 13 מוצלחות. 100 אחוזי הצלחה. ויש נתון נוסף: כמה בישולים נוספים היו אמורים להיות לשחקן אם כל מסירה למצב ודאי הייתה הופכת גם לשער. לרוזה יש בקטגוריה הזו 2.28 בישולים נוספים, והשני אחריו, דן ביטון ממכבי ת"א, רק עם 1.91.

הוא מדורג רביעי באיומים לשער, 3 פחות ממלך השערים אלון תורג'מן (מה שאומר שהוא מנסה ולא יוצא), והוא שני באיומים מחוץ לרחבה (רק דן ביטון מנסה יותר), ובינתיים רק מחסל עטלפים בשדרות ירושלים. הוא רביעי בדריבלים, ושלישי בדריבלים מוצלחים. בבאר שבע מזכירים שבעונה שעברה היו לו שני שערים ב-355 דקות, אלה מספרים של שי הולצמן. אז למה לעזאזל פארליי רוזה עבר מתחת לרדאר של הכדורגל העולמי?

לא פשוט לגדול בעיירה כמו סנטו אנטוניו דו ז'קינטו, עיירה ענייה בעמק ירוק ורחב ידיים, על אם הדרך בין סלבדור לבלו הוריזונטה בברזיל, מקום שקשה בו אפילו להשיג קליטה סלולארית. זו עיירה שהיא פאבלה אחת גדולה, כך שלגדול עם כדור זו לא סתם קלישאה, זו דרך חיים, ולכן מהר מאוד לוקחים את רוזה לבית הספר לכדורגל של קרוזיירו, קבוצת הדגל של בלו הוריזונטה. בגיל 14 הוא כבר מעבר לים, באקדמיה של ספורטינג ליסבון. זה לא מסדר לו כרטיס לבוגרים, אבל זה מסדר לו אזרחות פורטוגלית, כרטיס כניסה חופשי לליגות של האיחוד האירופי.

ובכל זאת הוא חותם על החוזה המקצועני הראשון שלו, בליגה האוקראינית, בגאווה המקומית של חצי האי קרים, סבסטופול. שנה בדיוק מחזיק הרומן הזה, אבל לא בגלל רוזה, חלילה, אלא כיוון שהצבא הרוסי פולש לקרים ומספח אותה. סבסטופול מתפרקת כלאחר יד ורוזה בלי קבוצה.

הילד בן 20. אין לו הרבה ברירות והוא חוזר לברזיל, חותם באתלטיקו מונטה אזול, מהליגה האזורית של סאו פאולו. הוא אפילו לא משחק שם ומושאל מיידית לאפולון לימסול, קבוצה קפריסאית שמעפילה בקיץ 2014 לשלב הבתים של הליגה האירופית ומחפשת חיזוק כדי להתמודד על האליפות ולהשיג ניקוד בליגה האירופית.

המאמן חריסטאקיס כריסטופורו לא סופר את רוזה בהתחלה. הוא נכנס בזמן פציעות מול איה נאפה, במשחק לאחר מכן – דרבי מול א.א.ל – הוא נשאר על הספסל. 10 דקות לאחר שהמאמן מכניס אותו בחגיגת שערים מול אות'לוס החלשה, הוא מקבל כדור משמאל בפינת הרחבה, ובלי לעצור נותן פס חזק לפינה כדי לקבוע 0:4.

זה לא מסייע לו לתקוע מקום בהרכב, וגם חילופי המאמנים כעבור מספר שבועות, עם הגעתו של הרומני יון אנדונה, לא מסייעת לו. הקבוצה מנצחת ללא הפסקה בליגה וחוטפת בצרורות בליגה האירופית, כך שאת ההזדמנויות שלו מקבל רוזה בזירה הבינלאומית. שער שני בקבוצה – שער יתרון – בהפסד 3:1 מול פ.צ ציריך, לא מסייע לו אפילו לקום מהספסל בשני משחקי העונה מול אומוניה ניקוסיה ואפואל ניקוסיה שבאים לאחר מכן. רוזה מתחיל לשחק באופן קבוע רק בסיבוב השני, שבו אפולון ממשיכה בעונה הקסומה שלה ומסיימת את הליגה הסדירה במקום הראשון. בפלייאוף קורסת הקבוצה, מפסידה 5 מ-10 המשחקים ולמרות שרוזה כבר חלק מהרוטציה, הקבוצה מסיימת את העונה במקום השלישי. בכל ארבעת המשחקים בהם פותח רוזה בפלייאוף, אפולון מפסידה. ועד לעונה הנוכחית, זה הכי קרוב שבו רוזה היה קרוב לתואר.

את אנדונה מחליף בקיץ 2015 המאמן הפורטוגלי פדרו עמנואל. השפה המשותפת נותנת לרוזה כמה הזדמנויות, לפחות כמחליף, במוקדמות הליגה האירופית. הוא אף כובש שער מול קבוצה מליטא, אבל מפה הוא מאבד את מקומו ובינואר 2016, הוא עובר למוליכת הטבלה, א.א.ק לרנקה, אותה מאמן הנורבגי, תומאס כריסטיאנסן. רוזה יושב בעיקר על הספסל ומקבל דקות ספורות פה ושם. למזלו הרע שותף רוזה לאיבוד המקום הראשון ולקריסה השנייה שהוא חווה בפלייאוף, שמובילה לארבעה הפסדים של א.א.ק, לפיטוריו של כריסטיאנסן, ולמעשה לסוף דרכו בקפריסין.

בגיל 22 וחצי מגיע רוזה לעיר אגריניו, במערב יוון, לא רחוק מפטראס, כדי לחתום לשנתיים בקבוצת מרכז הטבלה פנאיטוליקוס. לקבוצה מאמן מבוגר בשם יאניס מצוראקיס, שכרגיל אצל רוזה לא סופר אותו, וכמו מאמניו הקודמים של הברזילאים, מכניס אותו בגארבג' טיים, כך שכבר במשחקו הראשון בקבוצה – דפוס שחוזר על עצמו לכל אורך הקריירה שלו – הוא כובש לאחר רבע שעה ראשונה בליגה היוונית. בתוך מספר חודשים הופך רוזה – סוף סוף – לשחקן מפתח, דווקא בתפקיד זר לו: קשר התקפי. מצוראקיס לא מחזיק מעמד ואחרי תבוסה קשה לאסטראס, הוא מפוטר. את התפקיד מקבל זמנית יאניס דלקוראס, שזורק את רוזה למערכה בדקה ה-80 מול א.א.ק אתונה של הוגו אלמיידה. המגרש ספוג מים, חולפות שתי דקות ורוזה מעלה כדור מעל הגנת א.א.ק, השוער וסיליס ברקאס, תופס שלולית, וגרגורי מרקוס כובש שער ניצחון דרמטי לפנאיטוליקוס.

לתפקיד המאמן מוצנח מאקיס חאבוס, שהכיר את רוזה עוד מלימאסול, ומרגע זה הקריירה שלו מקבלת תפנית. הוא הופך להיות הג'וקר של פנאיטוליקוס וסוף סוף מתחיל להראות מספרים. עד לסיום העונה הוא כובש עוד 4 שערים ומבשל 3, והוא הופך להיות שחקן מפתח. העונה השנייה שלו בקבוצה הופכת להיות העונה הטובה בקריירה שלו, ועל אף שהקבוצה סופגת עונש הפחתת 8 נקודות, היא נשארת בליגה ורוזה מסיים אותה עם 7 שערים ו-3 בישולים, מעורב בשליש משערי הקבוצה ונבחר ב-11 של העונה. גולת הכותרת באותה עונה היא שער ניצחון, באתונה, מול אתרומיטוס, בעיטה ממרחק רב שפוגעת בקורה וניתזת פנימה.

כל מי שצפה בשער הזה לא ישכח אותו בזכות טכניקת הבעיטה: בעיטה מלאה עם שימוש קל בחלק החיצוני של גב כף הרגל, שגורם לבעיטה לזגזג באוויר. יש לרוזה ברזומה לא מעט בעיטות כאלה, ששוערים מתקשים להתביית עליהן. יש מקרים שבהם רוזה מזכיר בגישה לבעיטה ובטכניקה את ערן זהבי. והכי מדהים, שהוא יודע לעשות את זה בשתי הרגליים.

נחזור לעונת השיא שלו. אחרי הכל, שום דבר מהעונה הזו לא סייע לרוזה לקפוץ מעל הבינוניות של יוון וקפריסין, וסוכניו המליצו לו על אל-תיפאק הסעודית. שם עשה רוזה צעד גדול לאחור. המאמן האורוגוואי של הקבוצה, לאונרדו ראמוס, ומחליפו בהמשך העונה, עוזרו הספרדי סרחיו פיירנאס, לא ממש נתנו לרוזה הזדמנויות לשחק ואחרי 239 דקות ב-8 משחקים, הוא עזב בינואר 2019 ונותר ללא קבוצה.

אטרומיטוס זכרה אותו לא פחות מאלה שזוכרים כאן את השער שלו מולה, והחתימה אותו בקיץ 2019. 14 משחקים החזיק יאניס אנסטסיו – מי שהביא את רוזה לקבוצה באטרומיטוס – והחלפתו בסבאס פנטלידיס סימנה לרוזה, שוב, את סוף הדרך. הוא אפילו לא הכליל אותו בסגל ובינואר 2020 מיהר רוזה לפנאיטוליקוס, כי אין כמו בבית. חאבוס, המאמן שהכי החזיק מרוסו בקריירה, ואיבד אותו לסעודיה שנה וחצי קודם לכן, שמח לקלוט אותו, ושם את יהבו על כתפיו. רוזה החזיר לו עם 3 שערים ו-6 בישולים, וסוף סוף מקום בהרכב.

אבל הכסף הגדול שיחק בכל זאת תפקיד ובקיץ 2020 חתם רוזה בפוג'יירה מאיחוד האמירויות. הוא שיחק, כבש ובישל, אבל לא היה שלם עם המקום.

בשלב הזה, שלהי 2020, חיפשה הפועל באר שבע מחליף לז'וזואה, מתוך הנחה שלא בטוח כי ישרוד את חילופי המאמנים אבוקסיס-רוני לוי. גם העובדה כי מריאנו בריירו קיבל אזרחות ישראלית פינתה מקום לזר, ובבאר שבע חיפשו שחקן קו ורסטילי שיכול לאיים בבעיטות מרחוק. ז'וזואה כבר אמרנו?

הסקאוט דודו עזריה שוחה בליגה היוונית, וכאשר סוכנו של רוזה, ליאו באהיה – בלם עבר שנבחן פעם אצל אורי מלמיליאן בבית"ר ירושלים – הציע לעזריה את שחקן הכנף, הוא כבר ידע במי מדובר. הוא זכר את צמד השערים שלו מול אריס סלוניקי, שהוכיחו איכות בעיטה מאוד גבוהה. זו הייתה התקופה שבה אנורתוזיס סירבה להעביר את דור מיכה, ובבאר שבע עוד התגעגעו למאור מליקסון, אז רוזה התאים בול לכל המודלים. גם העובדה כי אשתו של רוזה – שניהם נוצרים אדוקים – רצתה להחליף את איחוד האמירויות בארץ הקודש, תרמה לעניין. אליניב ברדה, שעקב אחרי השחקן, נתן את ברכת הדרך, ומכאן זה היה באר שבע מול מדיניות הכניסה לישראל בעידן הקורונה. כזכור, ינואר 2021, שיא הגל השלישי. רוזה נתקע בדובאי, לאשתו בכלל לא נתנו אישור כניסה, והוא הגיע לבסוף עם מזוודה אחת, ממש התעקש להגיע. "מאוד אהבו את זה אצלנו", נזכר השבוע המנכ"ל לשעבר אסי רחמים, "הוא התחבר מאוד לכולם".

אבל רוזה התקשה להיכנס לרוטציה בשלב הזה של העונה, בעיקר בעונה לא טובה. המשחק הראשון שלו בהפועל באר שבע היה רק במרץ. הוא נכנס לחמש דקות בשלהי משחק ההפסד הביתי להפועל תל אביב. ניר קלינגר עמד ליד הספסל של הפועל תל אביב, גירד בפדחת, ושאל את עצמו מאיפה הוא נראה לו מוכר. מאז עזב את פרלימני ב-2012, שמר קלינגר באדיקות על קשר עין עם הליגה הקפריסאית והוא נזכר מאיפה הוא מכיר אותו.

הריחוק מהאישה עשה את שלו, וכאשר כבש את שערו הראשון בישראל, ביום האחרון של מבצע "שומר החומות", שער נגיחה מול מ.ס אשדוד, כרע על ברכיו, התפלל לאלוהיו ולא הצליח לעצור את הדמעות.

בבאר שבע טוענים כי הגיע בתקופה לא טובה, בזמן הלא נכון. "הייתה מחשבה לנקות ולעשות חדש", משחזר רחמים. "הייתה עונה פחות טובה, שנת קורונה. לא כל ההחלטות שהתקבלו לגבי הבאת שחקנים התאימו לרוני לוי, לכן גם נעשו הרבה שינויים. רוזה שילם את המחיר. כמות המשחקים והשערים שהיה מעורב, ביחס לדקות, בהשוואה נגיד לאקולטסה מוכיחה כי נעשה לו עוול בחוסר היכולת לתת לו להתאקלם". בבאר שבע טענו השבוע כי אופיו הנוח של רוזה היה לו למכשול. "יכול להיות שהתייחסו אליו ככה כי הוא בחור טוב", אמר השבוע גורם מקצועי בעיר הסייבר. "רוני חשב שהוא לא מספיק טוב".

קלינגר חיכה להזדמנות הזו, מה גם שהוא חיפש שחקן חכם שיחליף את לידור כהן שעזב לתאילנד. קלינגר רצה דריבליסט שיכול לשחק גם בעמדה מספר 10 וגם כשחקן קו, ורוזה התאים בול. בהפועל שמעו שמכבי פתח תקוה מתעניינת ומיהרו לסגור.

הטכניקה של רוזה הרשימה את הפועל תל אביב, כמו גם שמחת החיים והמקצוענות שלו, ובעיקר המחשבה שהוא בגיל שאפשר עדיין לשפר אותו. "ברחבה הוא אלוף", אמר השבוע מישהו במתחם חודורוב. "מחוץ לרחבה, הכדורים שלו קצת גבוהים. אין לו הרבה בעיטות למסגרת".

בהפועל תל אביב מתייחסים אליו כמו אל אוצר, שחקן שבונים עליו הרים וגבעות. קלינגר לא מתעצל לעבוד איתו: על הסיומות, על קבלת ההחלטות, על הקילריות. אחרי הכל, טכניקת הבעיטה של רוזה אולי מזכירה את זו של זהבי, הקילריות ממש לא. "אני מניח שאם היו לו את המספרים הוא לא היה נוחת בישראל", אומר רחמים. "אבל הוא שם, יש את הפוטנציאל".

לרחמים קצת צובט היום הלב: "כל משחק שאני רואה של הפועל תל אביב, אני חושב שהפועל באר שבע הפסידה. אני עוקב אחריו ואני רואה אדם מחובר למקום, עם תשוקה למשחק ועם המון רגש שהוא מוציא מעצמו. קשה למצוא היום שחקנים שמתחברים כל כך טוב למקום".