לשבת, לקום: טלטלת המאמנים משפיעה על כולנו

בכל שנה, בפתיחתה של העונה, אנחנו עוסקים בשאלה "מי יהיה המאמן שיפוטר ראשון". זה כבר הפך לסוג של משחק, אתרי האינטרנט מלאים בסקרים והימורים על "הישרדות – גרסת המאמנים".

מעבר לקוריוז ולעובדה שמדובר בפרנסה של אנשים, יש גם השפעה של כל שרשרת החילופים הזו על מה שקורה מאחורי הקלעים ועל מצבו של כל הכדורגל הישראלי. ומי נפגע? כצפוי, הקהל.

עדיין לא הגענו לאמצע העונה, ושלושה מאמנים שהחלו את העונה כבר לא נמצאים בקבוצותיהם. מעמדם של אחרים משתנה בהתאם לתוצאות. הכדורגל הישראלי התפתח, אבל לא באופן מספק, כפי שהראה לנו, שוב, קמפיין מוקדמות המונדיאל. אפשר לשים את האצבע על הרבה סיבות שמקשות עלינו לפרוץ את תקרת הזכוכית, אבל הכול מתחיל באותו מאמן שמתחרה על "הכיסא החם". אופטימיות היא לא שם המשחק. גם לא יציבות או סבלנות.

התפקיד של מאמן הוא, בראש ובראשונה, להרכיב את פאזל השחקנים בצורה הטובה ביותר, החל ממשתנים כמו ניסיון השחקן בליגה הרלוונטית, חיבור על המגרש ובחדר ההלבשה, צורת המשחק המתאימה לכל הקבוצה ככלל ולשחקן בפרט, גיל ושילוב מוצלח בין שחקנים צעירים ורעבים לשחקנים מנוסים ויציבים. לעיתים החיבור הזה קורה יחסית מהר ומתממש, אך ברוב המקרים למאמן יש לא מעט עבודה כדי להביא את הקבוצה למצב האופטימלי שלה. העבודה מתחילה מהכלל (הקבוצה עצמה) עד לפרט (השחקן הספציפי) והיא, כמו כל תהליך, לעיתים לוקחת זמן.

אבל לנו אין זמן, אנחנו רוצים תוצאות – ומהר. מאמן שיודע שזה רק עניין של זמן עד שהחרב תהיה מונחת על צווארו לא יכול באמת להצליח. אי אפשר, מקצועית, להתכונן למשחק בידיעה שאם הוא לא ייגמר בניצחון, כנראה שלא תעמוד על הקווים בעוד מספר ימים. השיקולים הופכים להיות מוטים ומבוססים על פחד, צורת החשיבה לא יעילה ובסופו של דבר כך הקבוצה גם נראית. הלחץ הזה מהצד של הקהל, הבעלים והתקשורת הכרחי במידה מסוימת מצד אחד, אבל לא אחת הוא זורע הרס. מאמן שיודע שהוא "חייב לנצח" מגיע מראש למשחק בגישה זהירה יותר, העיקר לא להפסיד, כי אולי גם תיקו יקנה עוד כמה ימים של חסד. אנחנו, שמגיעים לראות כדורגל שמח, סובלים.

עד כאן, הכול ידוע, אבל איך זה קורה מאחורי הקלעים? לעיתים אנחנו מתבשרים שמאמן מסוים מועמד לקבוצה מסוימת, נקרא לה קבוצה A לצורך הדוגמה. אותו מאמן כבר החל בהכנות המקצועיות, אך יש פרט אחד שולי – לקבוצה A יש עדיין מאמן שעומד על הקווים – נקרא לו מאמן א'. אותו מאמן כבר הספיק להיות מועמד לאימון קבוצה B, שגם לה, אגב, יש (עדיין) את מאמן ב'. גם הוא כבר הספיק להיות מועמד לאימון קבוצה C שגם היא, אם תהיתם, כבר הספיקה לבצע שינוי בעמדה. מבולבלים? גם אנחנו, וכך גם המאמנים.

העניין הוא שמאמן שפוטר מיד מקבל מועמדות לקבוצה אחרת, לעיתים אף טובה יותר. האצבע על ההדק קלה מאוד, ללא היגיון משמעותי מאחור. כל כך ברור מאליו שמאמן שנכשל בבניית קבוצה אחת יצליח באחרת? איזה מסר אנו מקדשים בצורת הפעולה הזאת? מה עם הדרך? זהו, שהדרך היחידה שאנחנו הולכים בה היא הדרך להחלפת המאמן וכך אי אפשר להגיע לשום מקום.

נכון, מאמן שלא מצליח לעמוד בלחץ, שלא מצליח לבנות קבוצה בצורה ראויה, או להשתמש בשחקנים כדי להוציא מהם את המיטב לא צריך להמשיך לעמוד על הקווים. כן, צריכות להיות סנקציות, אבל הן צריכות להיות מפוכחות, הגיוניות, מבוססות היגיון ולא כעס או גחמה בכל שני וחמישי.

התהליך מת מזמן

כשהראש עסוק ב"עננת הפיטורין" המרחפת (זו הרי, לרוב, לא שאלה של "אם", אלא של "מתי"), כשהבעלים ממנה כבר את המחליף אי אפשר באמת לנהל משחק בצורה יעילה, גם לא פייר לבקש זאת. לגישה הזו, שמוליכה את הכדורגל הישראלי, יש השלכות גדולות מאוד, החל מאותו חלוץ צעיר וכשרוני, שצריך קצת ביטחון ובעיקר צ'אנס כדי לפרוץ ולהוכיח את עצמו. הוא, כנראה, ימשיך לבלות את הזמן על הספסל או מחוץ לסגל, כי "אין זמן לנסות", צריך תוצאות. זה משפיע גם על אותו בלם שרק חזר מפציעה ולא כשיר ל-90 דקות, אבל הקבוצה צריכה אותו כדי לנצח. הוא מקבל זריקה ו"מה שיהיה יהיה"- מה שיהיה זה כנראה עוד פציעה, ואפילו חמורה יותר.

המושג "תהליך" מחוץ למשחק כבר מזמן. גם אותו מאמן מבין שזמנו שאול, הוא חי ממשחק למשחק ובלית ברירה פשוט מוותר על התהליך, על הערך המוסף שהיה, אולי, יכול לתת לשחקנים. הוא לא ייקח חלוץ צעיר תחת חסותו ויעבוד איתו על המיקום במגרש ועל הטכניקה שתשדרג אותו. אנחנו, מצדנו, לא רואים כדורגל, אלא ניסיון נואש של המאמן להישאר בתפקידו.

ההשפעה על מה שקורה מחוץ למגרש אפילו גדולה יותר. כל חילוף כזה של מאמן מצד אחד עוצר את השוק אך מהצד השני מחייה אותו מחדש. למאמן א' הייתה תוכנית ספציפית בנוגע לשחקנים בהם מעוניין, החיזוק אותו הוא מחפש ואפילו עסקה שכבר הייתה על סף סגירה. מגיע מאמן ב' ורואה את הדברים בצורה אחרת לגמרי – כל מה שתוכנן עם מאמן א' הופך ללא רלוונטי. כך, השוק בעצם חווה נקודת עצירה מסוימת ולאחר מכן מקבל חיים חדשים, כי אותו מאמן מעוניין לבצע שינויים.

ומה לגבי הקבוצה? לכל מאמן תפיסה שונה ונקודת ראייה שונה. קבוצה שנבנתה באופן מסוים יכולה לקבל אופי שונה לחלוטין עם מאמן חדש – החל מצורת המשחק, מיקום השחקנים ועד לשחקנים חדשים. ישנה סבירות גבוהה שבאותה עונה יגיע מאמן חדש נוסף, וגם הוא יבצע שינויים, ואז, במקום לבצע תהליך מסודר וברור בדרך אחת, אנחנו מקבלים בלגן גדול ודרך ללא מוצא. שוב, כולנו מפסידים – הקבוצות שלא מצליחות להתקדם, המאמנים שלא מצליחים להנחיל את דרכם, השחקנים המבולבלים והאוהדים, שבסך הכול ביקשו לראות משחק טוב וקצת גולים.

גם באירופה יש טלטלות, אבל שימו לב למה שקורה בקבוצות הגדולות, ואלה רק דוגמאות מעטות. דייגו סימאונה מאמן את אתלטיקו מדריד מאז 2011, יורגן קלופ על הקווים של ליברפול מאז 2015, פפ גווארדיולה מאמן את מנצ'סטר סיטי מאז 2016 ויוהאן קרויף אימן את ברצלונה במשך 8 שנים רצופות. מתי אתם זוכרים רצף כזה אצלנו?

אתם לא. וזו הסיבה שאנחנו בבעיה.

ניצן פלד היא סוכנת בסוכנות השחקנים iscout