לתת ללב לנוח מהלחצים: סיכום ערב סוער בליגת העל

1. הפועל באר שבע תעלה הערב (שני) למשחק שיסגור את המחזור ה-12 מול הפועל חיפה (20:15, ספורט4) כשיש לה 75.8 אחוזי הצלחה. לא היסטרי כמו 82.4 אחוזי ההצלחה של איביץ' במכבי תל אביב, וגם לא כמו בעונה השנייה של ברק בכר במועדון, וזו כבר אפילו לא הפתיחה הכי טובה של באר שבע בכל תולדותיה, כפי שהתברר במחזורים הבאמת ראשונים. והיא גם במקום השני. בלי הפסדים אמנם, אבל נחותה באופן משמעותי מהקבוצה במקום הראשון – מכבי חיפה.

נכון, לחיפה יש משחק יותר, ושני הפסדים, ורק ניצחון אחד יותר, אבל כמו שחיפה נראית, המרוץ הדו ראשי שמתברר כאן – עם סכנין וחדרה מתחת ומכבי תל אביב המגמגמת – אולי יהיה דו ראשי, אבל ספק אם יהיה מרוץ. מה שבאר שבע חוצבת בקרדום קטום, חיפה מפוררת עם הנעל.

המשחק שלה אתמול בנוף הגליל היה במעמד צד אחד בלבד. בלי קהל תומך שהחרים את המשחק (בצדק רב, יש לומר) ומול סטפן מרינוביץ' אחד. בעוד שלושה חודשים, בקטאר, הוא יעשה את המוטל עליו ויביא את ניו זילנד למשחקי הפלייאוף ביוני, אבל גם הוא יראה בסוף את המונדיאל מהפלזמה בבית. תארו לעצמכם שלנוף הגליל יהיה שוער במונדיאל. אין לה סגל אפילו לליגת על.

זה באמת לא שינה לחבורה ממול. אלה המשחקים הכי מתסכלים שקיימים. אין בהם תהילה, כי מכבי חיפה אמורה לטאטא את נוף הגליל, ואין בהם חוויה כי בדרך כלל היריבה מצטופפת ומשחקת אגרסיבי, ולא נכנעת בקלות. אז זהו, שאתמול, למרות שכל התנאים היו קיימים, חיפה שיחקה כדורגל יוצא מן הכלל, מתנהלת בתוך הצפיפות כאילו מדובר בחדר כספות מרושת בקרני לייזר ב'אושן 11', נהנית מהמשחק, רוקדת על המגרש.

חיפה נראית יותר טוב מכפי שהייתה בעונה שעברה, בדיוק כפי שנראתה הפועל באר שבע בעונת האליפות השנייה שלה עם בכר, בדיוק לפי לוח הזמנים. עכשיו תנסו להיות הפועל באר שבע הערב בחיפה עם כל המשקל הזה על הכתפיים. לא פשוט.

2. פעם, לפני שהייתה קבוצה מהמגזר בליגת העל, ומכבי חיפה לא הייתה עדיין רלוונטית, והפועל תל אביב הייתה סתם כבשה שחורה, ובית"ר ירושלים בכלל אירחה מתחת למגדל ימק"א המיתולוגי, מכבי תל אביב הייתה בשביל הירושלמים האתגר לכיבוש. היא ייצגה את הבורגנות, את הים, את האשכנזיות. היא הייתה מודל לחיקוי באותה נשימה שהייתה מודל לניתוץ. ימק"א היה מפוצץ עוד מכיכר ציון, כשהמוניות היו פורקות את אוהדי מכבי שעלו בכיכר המושבות.

ב-1980 הגיע לשם עם מכבי בארי סילקמן, בית"ר הייתה בסכנת ירידה מוחשית, קבוצה נוראית, והיום היה סגרירי וימק"א היה ביצה. אם במגרש הזה, על יציעי האבן הגסים ויציעי העץ הרופפים היו נכנסים 6,000 איש, היו באותו יום 9,000 איש, כולל 500 רק על הברושים מסביב. נגמר 0:0, ומוישל'ה מרכוס קלט וולה של מלמיליאן משלושה מטר. ויוסי מזרחי עמד עם העמידה המפורסמת שלו, יד אחת על הטליה וגב היד השנייה על המותן, והוציא אוויר בחוסר נחת.

יוסי מזרחי היה אתמול בין 9,000 הצופים שנעלמו באצטדיון של 32 אלף (והפעם היו הרבה יותר אוהדי מכבי מאשר במשחק ההוא). בית"ר נראית נוראית לא פחות מאשר ב-1980. אז זה נגמר בירידה, ואיש לא האמין. זה יכול להיגמר גם היום בירידה, אבל יש רבים שמאמינים. מזרחי כמעט ולא קם מהספסל. באפריל הוא יהיה בן 69, זה גיל שאסור כבר לקחת בו ללב. אז גל כהן עמד בשבילו, וגם זה לא עזר.

בית"ר משחקת עם שחקנים שחלקם היו שנים בליגה הלאומית, או שחקני קצה ספסל בקבוצות בינוניות בליגת העל, או זרים שמגיעים ממדינות כדורגל מתקדמות כמו סורינאם, ונצואלה, מונטנגרו וגינאה. הפוטנציאל הכי גדול שלה משחק פעם בשבעה חודשים בגלל פציעות חוזרות ונשנות והכוכב הכי גדול שלה נוהג להסתבך מול הממונים, וגם הוא רק בן 22.

ועדיין למכבי תל אביב היה קשה. היא נזקקה לטעות של אופיר קריאף – הוא לא בלם, אבל יש בלם אחר? – ולכיסוי לקוי על סטיפה פריצה, כדי לנצח. לא היה לה קל, ובחלק מהזמן היא שיחקה פחות טוב מיריבתה. ועדיין, את מכבי תל אביב לא תמצאו במצב הזה בחיים. הבעלים שלה לא הזויים, לכל היותר יש להם פחות כסף או חשק, אבל אין להם כתבי אישום לא בישראל ולא בצרפת. בסוף מכבי גם תמצא מאמן ותגאל את ברק יצחקי מייסוריו. עד שהיא תמצא מאמן, סביר להניח שזה יהיה מאוחר, ואולי גם מיותר.

3. לא בטוח מה עדיף: קבוצה עם בעלים שלא שומעים אותו, קבוצה עם בעלים שנמצא במעצר עם קופת שרצים (לכאורה) באמתחתו, או קבוצה כמו הפועל תל אביב. יש בעלים, הביאו בשנה האחרונה ארסנל של 6 שחקני ליגה מוכחים שהגיל הממוצע שלהם הוא 31 וחצי. זה הלך פה ושם, אבל לאחרונה זה ממש לא הולך. הפועל נמצאת במקום השמיני – יש שיגידו מקומה הטבעי לאור הנסיבות – נקודה מפלייאוף עליון ורק 6 מירידה. 4 ניצחונות, 4 תיקו, 4 הפסדים, אפילו הפרש השערים כמעט מאוזן. הפועל פרווה, סתם קבוצה, לא רלוונטית לכלום.

עכשיו תוסיפו את העונשים שהקהל הקנאי של הפועל מסדר להם מדי פעם, וחמישה קילו של כנפיים טריות על מפתן הדלת של המנכ"לית, ובוזגלו, ועאבד ומנדיונדו, וה-CAS. איף, איזה תיק יש על הבעלים. ולכן נשאלת שוב השאלה: מה עדיף.

4. זו העונה ה-17 של גיא לוזון כמאמן קבוצה (הוא אימן 3 שנים את הנבחרת הצעירה). מתוכן הוא היה 11 עונות וחלקי עונות במכבי פתח תקוה, הקבוצה של הדודים שלו. הוא קיבל את המפתחות מהם, ולא נדרש מעולם להחזיר. פעם אחת הוא התפטר, כשאבי לוזון היה יו"ר ההתאחדות, והתקשה לחסום את דרכו מפאת הנראות. עכשיו ספק אם זה יקרה. מתחת לקו האדום, השנתון המצוין התרוקן מכוכביו, אירופה מלאה בהם. אפילו הנוער במקום החמישי, ואשדוד של ג'קי בן זקן ראשונה.

היו ללוזון עונות מוצלחות מאוד, כולל עליה לשלב הבתים של גביע אופ"א, כולל סגנות אליפות וגביע טוטו, אבל זו מכבי פתח תקוה: 70 שנה בלי תואר אמיתי. אתה תוהה בינך לבין עצמך: למה הוא צריך את זה. כבול בשלשלאות למשפחה, בקושי חווה דרך עצמאית וכשחווה – נכווה. הבחור כבר בן 46, אחד ממאמני הליגה הוותיקים ביותר, 20 שנה בדיוק על הקווים. כאילו היה נשרק'ה מהגשש. אתה תהיה גרנט. אלף-בית-ריש-מם. א.ב.ר.ם.

הוא לא יהיה אברם. הוא גיא לוזון, המאמן במשפחה. השדרן עופר דומינגז הבריק הבוקר בפייסבוק והסביר שזה בדיוק ההבדל בין משרת אמון למשרת אימון.

השאלה האם זה טוב לגיא, לא רק ללוזון.

5. למנהלת הליגה חשוב לוח הזמנים והנראות. היא מוכרת מוצר. בהרבה כסף. מועצת ההימורים וזכיין השידור מתגמלים את הכדורגל הישראלי ודורשים שזה יתקתק: כל המשחקים יתקיימו – כולל בימי קורונה – וכל המשחקים ייראו טלוויזיוניים.

והנה, מגיעים אתמול ארבעה שופטים, אחד לפחות מהצפון, והקוונים עולים בלי דגלים. מאלתרים להם דגלי קרן מחוברים למקל מטאטא. זה נראה כל כך חובבני ומגוחך, שאתה תוהה מה היה קורה אם לא היו מאלתרים. מה היה קורה? המשחק לא היה מתחיל בזמן, אולי לא היה מתחיל בכלל, היו מפזרים את הקהל, מתנצלים בפני הצופים בבית וקובעים שוב ביום שלישי. נראה לכם שזה היה נגמר ככה? קנסות למנהלת מפה ועד להודעה חדשה מכל הגופים המממנים. ומי היה משלם? מי צריך לשלם?

המנהלת יודעת לקנוס קבוצות שלא עומדות בתקנים המחמירים שלה. קנסות כבדים. מה היא תעשה עכשיו, תקנוס את איגוד השופטים? זה לא שלה, לא תחת פיקוחה. זו ההתאחדות. והמנהלת היא בכלל חברה כלכלית של ההתאחדות. השקיפות מחייבת שנדע כבר היום מה יקרה לקוונים, לשופט הראשי, לאיגוד השופטים, מי ישלם וכמה ישלם, או שנמשיך עד סוף הדורות לצטט את דוביד שווייצר המנוח שאמר ש"בכדורגל הישראלי יד רוחצת יד".