מה הקשר בין בני סכנין לתיקו 2:2 המרתק בין טוטנהאם לליברפול שראינו אתמול (ראשון)? התשובה פשוטה – נייג'ל האסלביינק היה על המגרש כאשר אנדי רוברטסון ספג את כרטיס האדום הקודם בקריירה שלו. היה זה אי שם בספטמבר 2012, באחד המשחקים הראשונים של המגן בן ה-18 במדי קווינס פארק הקטנה בליגה הסקוטית הרביעית. הוא התארח אצל סנט ג'ונסטון החזקה בגביע הליגה, הובס 4:1 ונשלח למקלחת מוקדמת בגלל תיקול חריף מדי.
כן, זו היתה ההרחקה היחידה של קפטן נבחרת סקוטלנד עד אתמול. רוברטסון הוא שחקן הוגן מאוד, בוודאי ביחס לשחקני הגנה, וברזומה שלו יש יותר בישולים מאשר כרטיסים. סביר להניח שלא היה זדון גם בבעיטה שקיבל ממנו אמרסון, אבל הוא פיספס לגמרי את הכדור, ואפשר להבין מדוע בחר השופט פול טירני להעניש אותו אחרי צפיה בהילוכים החוזרים ב-VAR.
ואולם, הפסיקה הנחרצת הזו מתנגשת עם העובדה כי הארי קיין יצא בזול עם צהוב בלבד אחרי תיקול פראי הרבה יותר על אותו רוברטסון במחצית הראשונה. אז לא נדרש טירני לגשת למסך, וזו הבעיה הגדולה ביותר של השימוש בעזרים הטכנולוגיים.
ל-VAR יש הרבה חסרונות. דיסקסנו אותם בעבר, ונדון בהם גם בעתיד, אבל אתמול בלטה מעל הכל המגרעה הקריטית ביותר – חוסר האחידות. טירני הוא שופט חלש. זה לא סוד, ויורגן קלופ אמר לו זאת אתמול בפרצוף מול המצלמות, אולם המצוקה במקרה הספציפי הזה כלל לא קשורה אליו ישירות. יש מספר אנשים שיושבים בחדר סגור, רואים את התמונה מכל הזוויות האפשריות ואמורים לאותת לשופט על טעויותיו. שופט רע יכול לפספס המון תוך כדי המשחק, אבל למקצועני VAR אין זכות לטעות, ובמיוחד אין להם זכות לתת פרשנות שונה לאירועים דומים.
אם השופט לא משוחח איתם אחרי העבירה של קיין, אבל כן נשלח לשנות את דעתו אחרי העבירה של רוברטסון, כולם חשים בחוסר הצדק, וזה נראה מכוון. זו הנקודה הקריטית ביותר. קל יותר להשלים עם טעויות תמימות מאשר עם טעויות שמרגישות מוכתבות. בסיטואציות אלה, VAR משיג בדיוק את ההיפך ממטרתו העיקרית. במקום לגרום למשחק להיראות הוגן יותר, הוא רק מחזק את תיאוריות הקונספירציה. והסיטואציות האלה רבות מדי – לא רק באנגליה, אלא בכל מקום בו משתמשים בטכנולוגיה. כל עוד לא ממגרים את חוסר האחידות, עדיף לא להשתמש ב-VAR כלל. שהשופטים יעשו את השטויות שלהם, אבל לפחות זה ירגיש אותנטי.
חוסר האחידות בלט בסוף השבוע באנגליה גם בסוגיה אחרת לגמרי – ההחלטה לגבי קיום המשחקים בצל מגיפת הקורונה. לצד קבוצות שקיבלו מנוחה לנוכח מקרי ההדבקה הרבים, אחרות נדרשו להסתדר עם מה שיש. ליברפול איבדה כתוצאה מכך את כל שחקני ההרכב בקישור – פאביניו, טיאגו וג'ורדן הנדרסון, וגם את הבלם החשוב ביותר, וירג'יל ואן דייק. קלופ העלה כתוצאה מכך הרבה קצת ניסיוני, כאשר טיילר מורטון בן ה-19 ערך את הופעת הבכורה בפרמיירליג לצד נאבי קייטה וג'יימס מילנר. החוליה הזו לא היתה מאוזנת בלשון המעטה, ולכן טוטנהאם חדרה דרכה בקלות יחסית והגיעה למספר גבוה של מצבי הבקעה קורצים במיוחד. מנגד, המצוקה במרכז המגרש רק הדגישה את החשיבות האדירה של שני מגני ליברפול בפיתוח ההתקפות.
הדומיננטיות של טרנט אלכסנדר-ארנולדורוברטסון ממש לא חדשה, כמובן, ואין עוד קבוצה בעולם בה מעורבים המגן הימני והמגן השמאלי במהלכים התקפיים כה רבים, אבל אתמול התופעה הזו התחזקה אפילו במונחים של ליברפול. אלכסנדר-ארנולד, הפליימייקר המהפכני מעמדתו, התלהב מאוד מהטיל ששלח לרשת ניוקאסל ביום חמישי, והיה נחוש להוסיף עוד שער מרהיב לאוסף.
במחצית הראשונה, הוא סחט שתי הצלות מרהיבות מהוגו לוריס בבעיטות חדות במיוחד, ויש להניח שזה יהיה מעכשיו חלק בלתי נפרד מהארסנל שלו. אלכסנדר-ארנולד יאיים ישירות על השער לא רק בכדורים חופשיים, אלא בתדירות גבוהה הרבה יותר. מי יודע, אולי הוא יצמח לסוג של רוברטו קרלוס. שיא הכיבושים העונתי שלו עומד על 4 ב-2019/20 בדרך לאליפות, והוא הולך לשפר אותו הפעם באופן משמעותי.
מהעבר השני, רוברטסון להט והיה כמעט תמיד זמין למסירות, בעיקר של אלכסנדר-ארנולד. הוא היה אמור לכבוש כבר בפתיחה, והרשית את שערו הראשון העונה כדי לקבוע 1:2, מאסיסט של חברו מהאגף השני. מבחינת אלכסנדר-ארנולד היה זה הבישול השמיני העונה, והוא שני בליגה רק למוחמד סלאח. קודם לכן,
תרם רוברטסון את הבישול החמישי שלו העונה, בהגבהה מושלמת לראשו של דיוגו ז'וטה. איך שלא תסתכלו על זה, המערך של קלופ מבוסס על תרומה התקפית של מגנים, ואפילו אחרי ההרחקה של רוברטסון, כאשר הקבוצה היתה בנחיתות מספרית, דהר מחליפו קוסטאס צימיקאס, והיה קרוב לארגן את שער הניצחון בזמן פציעות.
ובינתיים, טוטנהאם גילתה מחדש את שיתוף הפעולה בין קיין ליונג מין סון. הוא קצת דעך לאחרונה, בעיקר לאור נסיגה ביכולתו של קפטן נבחרת אנגליה שלא התאושש מנסיון העזיבה הכושל בקיץ, אבל אתמול היה זה משחקו הטוב ביותר העונה בכל הקשור לתנועה ללא כדור. קיין לא רק נפתח מצוין כדי לכבוש שער ראשון באיצטדיון ביתי מאז מאי.
חשובה אף יותר היתה התנועה שלו כאשר טוטנהאם כמעט כבשה את השער השני. דהירה אלכסונית גררה את כל ההגנה של ליברפול אחריו, ואיפשרה לסון לשלוח את דלה עלי לדייט עם אליסון. השוער הברזילאי הציל, והוא היה הגיבור גם בפתיחת המחצית השניה, כאשר קיין החמיץ פעמיים. אחוז ניצול ההזדמנויות שלו עדיין לא מתקרב לרמה הרגילה, ובזכות בזבזנות היריבה ניצלה ליברפול מהפסד – ואפילו היתה קרובה לשלוש נקודות.
בסוף, דווקא אליסון סידר לתרנגולים את שער השיוויון, וטעויות מסוג זה תכופות יותר אצלו מאשר בעבר. גם השוער הברזילאי עובר סוג של משברון, ואם המצב לא ישתפר הוא עלול להשפיע ישירות על מאבק האליפות. מאידך, אתמול הוא היה חלק אינטגרלי וטבעי ממשחק משוגע ומטורף. הוא נע מצד לצד, והיה עמוס במהלכים מבריקים. מצב רדף מצב, החמצה רדפה החמצה, וטעות רדפה טעות – אצל השחקנים ואצל שופטים.
זה היה מופע פנטסטי עבור הצופה הנייטרלי, ומבחינת הנאה נטו אולי אפילו המשחק המשובח ביותר של העונה באנגליה עד כה. זה התאפשר, בין היתר, בגלל ההרכבים החסרים, אבל זה כבר סיפור אחר. העיקר שיש לנו על מה לדבר. זה חשוב במיוחד בתקופת קורונה.
מה דעתך על הכתבה?