1. אפשר לתהות עוד חודש על קנקנו של מלאדן קרסטאיץ', אם הוא הפך את מכבי תל אביב לקבוצת אנדרדוג – בניגוד ל-DNA שלה, או שהוא פשוט חושב, ויוצר, ומנסה להפתיע בכל פעם מחדש, גם ובעיקר כי הכלים שלו חייבים ניעור, ניקוי מאבק ואיזה חומצה טובה נגד קורוזיה. הסגל של מכבי תל אביב עמוס, יש בו שחקנים שנמצאים במועדון כבר שנים, לקחו אליפויות, משחקים באירופה כל עונה בין 8 ל-16 משחקים. השובע היה ניכר בכל.
קרסטאיץ' מאוורר את החדר, פותח תריסים, נותן לשמש להיכנס. מכבי אגרסיבית, לוחמת, לוחצת, מהירה, מנסה. יש פה אולי מוטיבים של מכבי פתח תקוה, אבל כשמצרפים מועדון, מסורת, קהל, מקבלים פה מועמדת לגביע – זה בטווח הקרוב – ומועמדת לריצה מחודשת לאליפות בעונה הבאה. אבל המסקנה משני משחקים מול יריבות שמדורגות גבוה ממנה בטבלה, משחקים שלפעמים היה נדמה כי הפער הזה מתבטל. נכון, הגול של חלאיילה היה מזליקי, ועומרי גלזר היה עוצר את הבעיטה של קניקובסקי אילו הייתה נורית ישירות, אבל גם ב-0:0 מכבי חיפה הייתה עולה לפסגה.
2. הפועל באר שבע פגשה אתמול הר, בשבוע הבא יחכה לה המידואירמה. זה משחק העונה שלה, בבית שלה, מול הקהל שלה. שני הניצחונות שלה בסיבוב הראשון מול שתי הגדולות האחרות מיצבו אותה במקום הראשון אבל לכל אורך הדרך התחושה הייתה שמכבי חיפה טובה יותר. אתמול הטבלה יישרה קו עם הקביעה הזו והאמת שגם דברים אחרים. באר שבע מאבדת את הקרדיט שצברה בשני המשחקים ההם, שאחד מהם, בחיפה, היה סופר מזליקי.
לבאר שבע אין את העוצמות של מכבי חיפה, אין לה את הכריזמה שלה, והיא שיחקה אתמול מול קבוצה במקום הרביעי ולא ניסתה לנצח, לפחות לא במחצית השנייה. וזה לא עובד במאבק אליפות בליגה שמתחת לשלוש הגדולות, שאיך נאמר זאת, לא מצטיינת בהפרעה לקבוצות שקצת מעליה. העונה האליפות תיפול במשחקים בין הגדולות, גם בגלל העיתוי שלהם. לשחק שבוע אחר שבוע מול אחת משתי היריבות העיקריות שלך, זו תרבות פלייאוף. והסבב הזה יימשך גם בשני סיבובי הפלייאוף. מומנטום של עונה נקבע בסדרה כזו, תשאלו באנגליה איך קבוצות נכנסות למשחקי חג המולד ואיך הן יוצאות מהם.
איפה באר שבע נכשלת? לא בהגנה, וגם לא בקישור. הכישלון שלה הוא בתרגום המשחק הזה למספרים בהתקפה. בין עשרת הכובשים המצטיינים בליגה יש 9 שחקני התקפה וקשר אחד, רמזי ספורי, ויש בה עוד מבאר שבע רק את ניקיטה רוקאביצה, שכאשר הוא מנוטרל, קשה מאוד לייצר מספרים. קשה מאוד לזכות באליפות עם חלוץ מייצר מספרים אחד, גם אם בקבוצה משחקים איתי שכטר, יוג'ין אנסה או שגיב יחזקאל. צריך עוד אחד, אחרת זה יסתיים בסגנות במקרה הטוב, ואולי פחות מזה במקרה הרע.
3. מכבי חיפה זה תענוג צרוף. לא פשוט לרדת במחצית עם 0:2, מול 10 שחקנים. ברוב המקרים המתח יורד, השרירים נתפסים, האינטנסיביות נעלמת. הכבוד של היריבה מתחיל לשחק ואתמול מכבי פתח תקוה הייתה ממש לא רעה בחלקים נרחבים של המחצית השנייה, אבל למכבי חיפה יש עוצמות בלתי רגילות, שכאשר הן משתחררות מהקולר, הן טורפות. חיפה מפרקת כל מה שזז.
בסיבוב השני, כך גורסת הטענה, קבוצות התחתית מתחילות לייצר נקודות וליישר קו עם הפוטנציאל שלהן. למכבי חיפה זו ברכה, ישחקו מולה, יראו נוכחות. האתגרים האלה מרעיבים אותה תוך כדי תנועה. אני לא זוכר את מכבי פתח תקוה חסרת אונים כל כך מול קבוצות כאלה. היא חיה ממשחקים כאלה, משימת מקל בגלגלים, מלהיות האנדרדוג המושלם. חיפה לא רואה בעיניים, ומשחקת אותו דבר מול כל קבוצה. זו העוצמה של ברק בכר, ותסמונת עונת האליפות השנייה של הפועל באר שבע ב-2017, ניכרת בחיפה של 2022: היא חסרת רחמים.
4. שלומי אזולאי, יליד 1989, הצטלם אתמול לסטורי עם חמשת שחקני הנוער של הפועל תל אביב ששיחקו אתמול איתו בניצחון המרשים 0:2 בחיפה על הפועל חיפה המתפוררת. היו שם, גם בהרכב, שני שחקני נוער ילידי 2004.
למי שלא יודע, בקבוצת נוער יש שלושה שנתונים: אלה שעלו מנערים א', אלה שנמצאים עונה שנייה בנוער, ועוד מספר חריגי גיל. בהפועל עלו אתמול לשחק 3 שחקנים שבעונה שעברה היו בקבוצת הנערים. לא פלא שקבוצת הנוער הפסידה אתמול, כי חצי הרכב שלה עבר לבוגרים, מאילוצים שונים, אבל הרוויח את מטרת מחלקת הנוער: לספק שחקנים לבוגרים. לתת לשחקן בן 17 ו-4 חודשים לעלות בהרכב זה כזה 1969, שקשישי הפועל תל אביב רק יכולים לחייך.
ב-1969, שחקן בן 17 וארבעה חודשים (רוני קלדרון) הביא להם אליפות. ב-2000 היו אלה תינוקות קשטן. להפועל תל אביב אין יותר מדי אליפויות, אבל כל אליפות והייחוד שלה. ולא, הפועל לא תזכה העונה באליפות, אבל אם השחקנים האלה לא יימכרו על פי דורש כדי לכלכל את הקופה המדולדלת, הם יכולים לפנטז לפחות על ריצה לאליפות, וזה גם משהו במועדון המטורלל הזה.
היו בשנות ה-60 תינוקות ג'רי וכאמור בתחילת המילניום תינוקות קשטן. יסלח לי קובי רפואה, אבל הוא לא נמצא די במועדון כדי שתואר כזה ייקשר לשמו. אלה תינוקות בוקסה, על שמו של עומר בוקסנבוים, המנהל המקצועי השקט והכל כך חכם, שיצר להפועל תל אביב עתיד. את עומר סניור אני מכיר מגיל 11. השחקן הכי מהיר בשנתון 2003 ואחד המהירים בכלל בכדורגל הישראלי.
הוא היה כוכב מכבי תל אביב צפון עד לאיחוד בין הצפון לדרום שמתרחש בקבוצת הנערים. משהו שם השתבש, אומרים שזה בגלל פטריק ואן לוון. הילד הזה, ששיחק גם בעונה שעברה אצל קלינגר ואחרי יומיים חטף קורונה ופיתח לונג קוביד שלקח לו חודשים כדי להתאושש ממנו, יגיע רחוק. והוא משחק כרגע במועדון שייתן לו את הכלים להגיע רחוק.
איך הפועל תל אביב הפכה למכבי פתח תקוה עם קהל? טלטלת בעלים. לא בטוח שהיא תתלונן כרגע על המציאות הזו. אין אוהד כדורגל – בוודאי בקבוצות קשות יום – שלא ישמח כי ילדי מחלקת הנוער יגרמו לו לקפוץ בשערים ולחגוג ניצחונות. אני חושב שבעשור האחרון, הניצחון של אתמול, הוא אחד מנקודות האור הבודדות במועדון הכדורגל הפועל תל אביב.
5. לא כיף לשבת חצי עונה בחוץ ולחכות להצעות. יש מלא מאמנים שמחכים להזדמנות שלהם ולפעמים לא בוררים את האפשרויות. אחד כזה הוא שי ברדה, מאמן נהדר, עם כריזמה והבנה עמוקה בכדורגל, שקיבל הצעה מהפועל נוף הגליל. זו יכולה להיות חתיכת סטירה לקריירה, ואתמול היא צרבה לו במיוחד. חבל.
