"אנחנו מרגישים כמו יתומים, אובדי עצות. אנשים שעבדו במועדון עשרות שנים מרגישים שזה רק עניין של זמן עד שההעסקה שלהם תסתיים". כך שיתף השבוע עובד ותיק במערך התפעול של צ'לסי, שהעדיף להישאר בעילום שם. הוא לא אחד משחקני הקבוצה הבוגרת שמחזיק בחוזה נוצץ, אלא אדם שבמשך שלושה עשורים היה שם ברקע, במחלקה שדואגת לפרטים החיוניים מאחורי הקלעים: לוודא שהמוניות שולמו והוזמנו כראוי מראש לשחקני קבוצות הנוער שזקוקים להסעה בשובם ממשחק בשעה מאוחרת. לסדר את חדר ההלבשה לפני ואחרי שקבוצת הנערות האורחת תגיע למשחק בסוף שבוע הקרוב, או אפילו לנפח במכונה המתקדמת את מאות כדורי הרגל ביום שישי בערב, לפני שמתחם האימונים של הקבוצה יפתח סוף שבוע עמוס.
בימי שגרה מתחם האימונים של צ'לסי מוקף במערך אבטחה. גם בכירי שירות הביטחון הבריטי היו גאים באמצעים שמתקן שנמצא בעיירה קובהאם, כמה מיילים דרומית ללונדון. לא רק ארון הגביעים נוטף הגאווה הוא סממן מובהק של תקופת כהונתו של הבעלים הרוסי של הקבוצה, רומן אברמוביץ'. בקבוצה מדברים בגלוי על מתחם האימונים כדבר שאולי מייצג יותר מכל את קדנציית האוליגרך והגאווה העצומה שהשריש בה.
עד הגעתו צ'לסי נהגה לחכור מגרשי אימונים עייפים במערב לונדון בסמוך לשדה התעופה הית'רו והמעבר לקובהאם, שנים ספורות לאחר הגעת אברמוביץ', סימלה את היעדים שהמועדון מציב ואת הסטנדרט הגבוה ביותר אליו שואפים: מעל 30 מגרשי כדורגל המשמשים את מגוון הגילאים, החל מבני התשע שמתחילים את המסע המתיש לקבוצה הבוגרת, קבוצות הנשים והגברים, משרדי העמותה וקשרי הקהילה, מסעדות למאות העובדים והאורחים ואפילו אולפן טלוויזיה מפואר. תחושת הגאווה שעטפה את קובהאם לאורך קרוב לשני עשורים התחלפה בימים האחרונים ברגשות מנוגדים לחלוטין כאשר מילים כגון 'חשדנות', 'חוסר ודאות' ובעיקר 'ייאוש' שגורות בקרב עובדי המקום. הם מחפשים עכשיו פתרון, או לכל הפחות, בהירות לגבי עתידם.
כשנדמה היה שמשבר הקורונה הציב את הכדורגל האנגלי בוורטיגו חריף ודווקא אחרי שבשבועות האחרונים הרושם העיקרי היה של סממני יציאה חיוביים ומבט אופטימי לעתיד, הגיע העימות הצבאי והתוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה. אולם גם הפסימיים שבקברניטי הענף לא שיערו שלאיתותי מלחמה כ-1,500 מייל מזרחה מסטמפורד ברידג', יהיו השלכות כה דרמטיות על הליגה כולה ועל אחד המועדונים הבכירים בה זה שנים רבות.
הסנקציות שהטילה ממשלת בריטניה על רומן אברמוביץ' המקורב לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ועל שישה אוליגרכים נוספים היו תוצר של מהלך שהוצא לפועל בסופו של דבר גם בעקבות לחץ ציבורי עצום בשבועות האחרונים. ממשלתו של בוריס ג'ונסון, אשר מתמודדת עם ביקורת חסרת תקדים מאז פרוץ משבר הקורונה לפני כשנתיים, התנהלה בעצלתיים כלפי חוץ עד שגיבשה מדיניות והחלטה מעשית להטיל על אברמוביץ' סנקציות חסרות תקדים עם השפעה ישירה על אחד הנכסים היקרים לליבו ביותר. כאשר הודיע רשמית על ההחלטה הדרמטית, ג'ונסון אמר כי "אברמוביץ' סומן בעקבות קשריו לפוטין. היינו מוכרחים למצוא ולבסס עדות ממשית על קשר עם משטרו של פוטין ועמדנו במשימה שהוטלה עלינו".
אברמוביץ' רכש את צ'לסי בשנת 2003 תמורת 140 מיליון ליש"ט וכעת, קרוב לשני עשורים לאחר שהפך באופן רשמי לבעלי הקבוצה, הטלת הסנקציות דוחפת את המועדון למצב קיצון שספק אם מועדון בממלכת הכדורגל אי פעם חווה. ההחלטה של ממשלת בריטניה אמנם כרגע בתוקף עד ה-31 במאי בלבד, אולם היוותה פגיעה ישירה בצ'לסי, נכס אותו אברמוביץ' ניסה להפריד מיתר עסקיו לאורך שנותיו כבעלי המועדון. ההודעה שפרסמה הממשלה המקומית תפסה בהפתעה מוחלטת גורמים באופ"א, בפרמיירליג ובמועדון עצמו. מעבר להיבט הכלכלי העצום, בצ'לסי מנסים כעת לגבש תכנית עבודה שתסייע להם לסיים את העונה הנוכחית בצורה מקצועית מכובדת ובעיקר לעובדי המועדון שמוצאים עצמם כעת בצומת דרכים דרמטית.
מעל הכול קיימת גם כמובן זווית האוהדים של הבלוז, שהיו שם, עודדו ותמכו שנים רבות טרם הצטרפותו של אברמוביץ', וחווים עכשיו סיטואציה שספק אם אי פעם דמיינו: ב-10 החודשים האחרונים צ'לסי זכתה בליגת הלופות ובאליפות העולם לקבוצות וכעת היא חווה רעידת אדמה. הקולות הבוקעים מיציעי אוהדי צ'לסי מעורבים: בזמן שארגוני אוהדים רבים רשמיים של המועדון גיבו את הסנקציות שהטילו ג'ונסון וממשלתו על אברמוביץ', בפועל המציאות לעתים שונה בתכלית.
דקות ספורות לפני שצ'לסי התארחה בלוטון למשחק בשמינית גמר הגביע האנגלי, פרסם המועדון הודעה רשמית מצד הבעלים על רצונו למכור. אוהדי לוטון שרו בלעג: "אתם נמכרים בבוקר!", ו-"דם רוסי מלוכלך!", בעוד אוהדי צ'לסי הגיבו בקריאות עידוד חוזרות ונשנות: "רומן אברמוביץ'! רומן אברמוביץ"'. זה לא היה מיעוט או קבוצת אוהדים נקודתית, אלא שירים גורפים מציע אוהדי הבלוז עם הבעות תמיכה טוטאליות בדמות שנתפסת מחוץ ליציעיהם כשנויה במחלוקת.
"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח', נאמר בפרקי אבות, אולם להווה והעתיד העגום עמו אוהדי צ'לסי מתמודדים אין אח ורע בהיסטוריית הכדורגל האנגלי. הקריסה של מועדונים אחרים בשנים האחרונות כגון בארי, וויגאן או בולטון גררה גל של תמיכה ברחבי הממלכה באוהדים (ועובדי המועדונים) המסורים שאיבדו את הנכס הרגשי היקר להם מפז בעקבות התנהלות כלכלית כושלת של בעלי קבוצות תאבי בצע, אבל לפחות כלפי חוץ מרבית הקולות מיציעי יריבותיה של צ'לסי כעת מגלים אמפתיה מינימלית, אם בכלל.
כאשר ברקע חלון הזמן הולך ומצטמצם ומגוון שמות של רוכשים פוטנציאליים צצים על בסיס יומי כמועמדים לרכישת הבלוז, אחד המסרים העיקריים שמודגשים בתקשורת המקומית בימים האחרונים הוא האדם שמאחורי מותג העל 'צ'לסי': אותו אדם הוא לא הבעלים היוצא, רומן אברמוביץ', המנג'ר תומאס טוכל או הקפטן ססאר אספיליקואטה, אלא כל עובד במועדון – זוטר או בכיר ככל שיהיה – שעתידו ופרנסת משפחתו מרוכזים כעת בידי גורמי חוץ שנטולים ללחץ ציבורי אדיר ולקבלת החלטות קריטית בשבועות הקרובים.
מה דעתך על הכתבה?