יוסי בניון קיבל החלטה שלא הייתה יכולה להיות אחרת. זה לא היה תרגיל מנהיגות, זה לא היה מהלך שנועד להוכיח לכולם מי הבוס החדש, גם לא רצון טוב להקריב קורבן בחג הפורים. יוסי בניון לא פיטר את מרקו בלבול למען יראו וייראו. הצעד שעשה לא נועד כדי להעביר מסר לכולם שיש מעכשיו בעל בית חדש בנבחרת ישראל. יוסי בניון עשה בדיוק את מה שמנהל מקצועי היה צריך לעשות. מרקו בלבול לא השאיר לו שום סיכוי לבחור בדרך אחרת.
בניון ניסה לעשות הכל כדי לגרום למאמן הנבחרת הזמני לוותר על השוער דניאל פרץ לטובת הנבחרת הצעירה. הוא ניסה להסביר לו את החשיבות של משחקי הנבחרת הצעירה, ניסה לדבר תחילה אל ההיגיון, ואחרי שנכשל פעם אחר פעם, הוא הודיע לבלבול על סיום דרכו בנבחרת הלאומית. בלבול לא השאיר לבניון שום אפשרות אחרת. הדבר האחרון שבניון רצה רגע אחרי שמונה לתפקיד, זה פסטיבל תקשורתי סביב הנבחרות, רגע לפני שני המשחקים הגורליים של הצעירה ומשחקי ההכנה של הבוגרת.
ההחלטה התמוהה וההזויה של בלבול לזמן את דניאל פרץ לנבחרת הבוגרת למשחקי הידידות הונחה כבר לפני מספר שבועות על שולחנו של אורן חסון, יו"ר ההתאחדות. לחסון היתה דעה ברורה בנושא, אולם הוא העדיף שאת ההחלטה יקבל הצוות המקצועי בראשות המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות, יילה חוס. הוא היה בטוח שמרקו בלבול התעשת יבין את החשיבות של משחקי הנבחרת הצעירה וירד מהעץ.
אבל בכל פעם ששוחחו עם בלבול, הוא לא רק נשאר על העץ, הוא הצליח להדהים את אנשי המקצוע ששוחחו עימו. באחת משיחות השכנוע, אמר בלבול כי במסגרת בניית נבחרת לטורניר גביע האומות, הוא מייעד את דניאל פרץ להיות השוער הראשון של הנבחרת. הגורמים ששמעו את הדברים הללו מהמאמן הבינו שהבעיה הרבה יותר גדולה. באותו מעמד הבהירו לבלבול שהוא מונה למאמן רק לשני משחקי הידידות נגד גרמניה ורומניה ואף אחד לא הבטיח לו (גם לא ברמז) שהוא ימונה למאמן קבוע של הנבחרת.
השיחות הללו עם בלבול התנהלו עוד לפני שאופציית בניון הובאה בכלל לוועדת האיתור. בהתאחדות הרגישו שהמאמן הזמני אותו מינו מושך זמן ולא מתקפל, ובנוסף הוא גם לא ממש עונה לטלפונים מגורמים בכירים ומקצועיים בהתאחדות. בינתיים בלבול קבע את סגל הנבחרת לשני משחקי הידידות וצירף את דניאל פרץ לרשימה. בלבול לא ספר אף אחד. מכיוון שמועמדותו של יוסי בניון לתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרת היתה על הפרק, החליט אורן חסון להמתין למינוי הרשמי כדי שבניון יטפל בנושא.
מהרגע הראשון בניון החליט כי השוער דניאל פרץ יהיה בנבחרת הצעירה. הוא לא התלבט, לא שקל, גם לא התייעץ עם אף גורם בהתאחדות או בנבחרות. בניון קיבל את ההחלטה, אבל רצה שהיא תבוא מהמאמן. בניון ידע כי אם המינוי שלו לא היה מתבצע, יו"ר ההתאחדות היה מציב לבלבול אולטימטום. דניאל בצעירה או הביתה. אבל בלבול לא מצמץ לרגע. להפך. הוא היה נחוש מאוד והתנגד לחלוטין לשנות את החלטתו.
לאור העובדה שערן זהבי ושון וייסמן שוחררו מסגל הנבחרת, בניון הציע לבלבול לקבל את החלוץ ליאל עבדה לנבחרת הבוגרת. בלבול דחה את ההצעה והבהיר כי פרץ יהיה בסגל שלו בכל מקרה. באותו רגע בניון הודיע על סיום תפקידו בנבחרת. בהתאחדות נשמו לרווחה. למרות שחסון היה עושה בדיוק מה שבניון עשה, היה חשוב לו להמתין ולתת לגורם מקצועי לקבל את ההחלטה לשלוח את בלבול הביתה. ובניון עשה את העבודה, הכי מהר שרק אפשר.
אחרי סיום דרכו בנבחרת, בלבול אמר להגנתו (לפעמים באמצעות "גורמים בסביבתו") שההתאחדות לא עמדה בכל ההבטחות שנתנו לו, הוא ניסה לשכנע כי במציאות בה לא נתנו לו חופש פעולה מלא בבחירת סגל השחקנים, פגעו לא רק בסיכויים שלו להצליח אלא גם במעמדו ובסמכויות שלו כמאמן הנבחרת. בלבול התבלבל. התבלבל לגמרי. וזו לא הפעם הראשונה שהוא מתבלבל בקריירת האימון שלו.
בכל התאחדות לכדורגל יש מדיניות, יש סדרי עדיפויות, ויש גם מנהלים מקצועיים. בכל המקומות (גם בקבוצות) המנהל המקצועי הוא הסמכות העליונה. (מעל המאמן, מרקו). הבעיה הגדולה של בלבול שהוא התנהל כאילו הוא מאמן קבוע, התעלם מהעובדה שהוא מונה רק לשני משחקים, הוא שכח שהוא היה מאמן הנבחרת הצעירה, הוא שכח כמה הוא נלחם כדי שלא יקחו לו שחקנים לנבחרת הבוגרת, הוא שכח לגמרי שהוא יעמוד על הקווים בשני משחקי ידידות. ידידות. מעבר להחלטה שפרץ יישאר בצעירה, לבלבול היה חופש פעולה מוחלט. עובדה, כאשר בלבול קבע את סגל הנבחרת, אלה שראו את רשימת השחקנים, נדהמו שהמאמן לא זימן למשל את דין דוד, רמזי ספורי ודולב חזיזה. נדהמו אבל שתקו. כרגיל.
עם כל הכבוד למרקו בלבול, דרור קשטן הוא לא. בשנת 2007, בעיצומו של קמפיין הנבחרת במוקדמות היורו, סירב המאמן הלאומי (קשטן) לוותר על כמה שחקנים שלו לטובת הנבחרת הצעירה שהעפילה לאליפות אירופה בצרפת. אבי לוזון, אז יו"ר ההתאחדות, הודיע לקשטן כי בסיום משחק הנבחרת בסלובקיה, יטוסו השחקנים שמאמן הצעירה, גיא לוי, ירצה, והם לא יהיו בסגל שלו למשחק באנדורה.
בבית המלון בסלובקיה, למרות הניצחון הגדול של הנבחרת הלאומית, האווירה במלון הנבחרת (הייתי שם) היתה קשה מאוד. קשטן נלחם כדי לשמור על השחקנים שלו (בראשם טוטו תמוז ובן סהר) אבל לוזון החליט להטיס את השחקנים לצעירה וקשטן נאלץ לחיות עם ההחלטה. אגב הנבחרת של קשטן ניצחה באנדורה. כמו היום, גם אז, היתה מדיניות בהתאחדות שתפקיד הנבחרת הצעירה הוא לגדל שחקנים לנבחרת הבוגרת, אולם במקרים מיוחדים, המדיניות ברורה- מפעילים היגיון. כאשר לנבחרת הצעירה יש משימה חשובה הרבה יותר, היא מקבלת עדיפות. בלבול התבלבל. הוא ניהל מאבק מיותר, מטומטם, ובעיקר חסר סיכוי.
מעולם לא קיבל אדם כלשהו בהתאחדות לכדורגל החלטה שיש בה קונצנזוס. מלבד בלבול, אין בנמצא אדם אחד שתומך בהחלטה שלו. ובלי לפגוע בדניאל פרץ, אין ספק כי מדובר בכישרון גדול וככל הנראה בשוער העתיד של הנבחרת הלאומית, אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד), אופיר מרציאנו הוא אופציה מצוינת לעמוד בשער בגרמניה. יש לו ניסיון בנבחרת והוא בכושר טוב. וכן, הוא משחק בליגה ההולנדית בפיינורד.
אבל בלבול התעקש על פרץ. למה? אלוהים יודע. אה, בעצם הוא הסביר שהוא רצה להתכונן עם הנבחרת לטורניר גביע האומות. רגע, אבל הוא בכלל מונה רק לשני משחקים. מוזר כבר אמרנו? יכול להיות שמרקו בלבול בנה על אפשרות שפרץ הצעיר יצטיין מול גרמניה ואז יזכרו לו שהוא היה זה שנתן לו את אפודת השוער הראשון של הנבחרת? אם כן, נזכיר לו שאלי גוטמן, ממש בתחילת דרכו כמאמן הנבחרת, העניק לאריאל הרוש את אפודת השוער במשחק של הנבחרת נגד גרמניה. הרוש הצטיין במשחק שנערך בלייפציג וזכה לסופרלטיבים גם בתקשורת הגרמנית. זה לא עזר במשהו לגוטמן בהמשך הקריירה. גם אז, כמו הפעם, זה היה משחק ידידות.
ובחזרה לבניון: אין דמות בכדורגל הישראלי שמכיר את הכדורגל שלנו ומתאים לשמש בתפקיד המנהל המקצועי של נבחרת ישראל כמו בניון. אין גם דמות בכדורגל הישראלי שהצליח באירופה ושיחק במועדונים מהגדולים ביותר באירופה. אין הרבה דמויות בכדורגל הישראלי שנהנים מהערכה עצומה של כוכבי על ומאמנים גדולים באירופה כמו בניון. גם בפן האישי. ואין גם הרבה שחקנים המכירים כל כך טוב את תחלואי הכדורגל הישראלי, את המציאות העגומה בסחר מכר שבין השחקנים לתקשורת, את הפוליטיקה והעסקנות הקטנה בכל מסדרון שהכדורגל הישראלי עובר בו.
בניון מתאים לתפקיד כמו כפפה ליד. הוא נהנה מהערכה עצומה בקרב ראשי ההתאחדות, הוא כיכב בנבחרת ובאירופה כאשר רבים מהשחקנים הצעירים העריצו אותו וחלמו להיות כמוהו, הוא מכיר היטב את הבעיות שהנבחרת הלאומית סובלת מהן, הוא גם יודע מה צריך לעשות כדי לעשות כאן מהפכה. לבניון תהיה סביבת עבודה אוהדת ותומכת. את הרעיון למנות אותו למנהל מקצועי הגה אורן חסון, מה שהופך באופן אוטומטי את השילוב בין השניים למצוין.
בניון לא ייאלץ להוכיח למישהו שהוא בעל הבית בנבחרת בכל הקשור לנושא המקצועי. עצם המינוי שלו הוא כבר הצהרת כוונות שהוא הובא להיות בעל הבית בתחום המקצועי, ואין דבר משמח כל כך עבור חסון מהמינוי של בניון. הוא מוריד ממנו את כאבי הראש בהתעסקות בנושאים המקצועיים ומפנה לו זמן לטפל בנושאים הבוערים של הכדורגל הישראלי. למשל האלימות במגרשים.
עם כל הכבוד להחלטה שקיבל בנוגע לסיום דרכו של בלבול כמאמן הנבחרת בשני משחקי ידידות, ההחלטה הגורלית של בניון תהיה בחירת המאמן הבא של הנבחרת. בניון לא ימהר, הוא לא יילחץ מלחץ התקשורת ושאלות העיתונאים בכל הזדמנות – מתי ימונה מאמן, הוא יודע שהוא לא נבחן עוד על המגרש, אבל ברור לו כי כישלון של הנבחרת הלאומית יהיה גם שלו. בניון מעולם לא ברח מאחריות. תמיד הוא היה ישיר ואמיתי, תמיד אמר מה שהוא חשב.
עבור אורן חסון אלון חזן היה הפייבוריט שלו לאימון הנבחרת. ההצלחה של חזן בנבחרת הצעירה מונעת ממנו להפוך למאמן הלאומי. במציאות שנוצרה בה אין לכדורגל הישראלי להציע מועמד אטרקטיבי (ברק בכר החליט להישאר בחיפה) חסון תכנן להנחית כאן מאמן זר. בחודשים האחרונים הוא מחפש בכל אירופה מאמן מתאים, אבל הוא לא מצא שילוב של מאמן גם ראוי וגם בתקציב ראוי להתאחדות.
בניון חושב בדיוק כמו חסון. גם הוא מאמין כי בנקודת הזמן הזו, מאמן זר עדיף לנבחרת. התקרית עם בלבול העסיקה ועוד תעסיק את בניון בימים הקרובים, אבל הוא מתכוון לנצל את כל הקשרים שיש לו באירופה, ויש לו, כדי למצוא מאמן מתאים. ואחרי שיהיה לנבחרת מאמן קבוע, בניון יצטרך להחזיר את העניין והאמון של האוהדים בנבחרת ולמלא את היציעים. לזכותו של וילי רוטנשטיינר ייאמר שהוא הנהיג לנבחרת סגנון כדורגל שלא היה כאן שנים. בתקופתו כמאמן הנבחרת שיחקה בכל מגרש ומול כל יריבה כדורגל התקפי ולא פחדני.
בניון הוא לא עוד מנהל מקצועי, עבור מאמן הנבחרת הבא, הוא יכול להיות עוד זוג עיניים מקצועיות, עוד דמות להתייעץ עימה. בניון חלם כשחקן להוביל את הנבחרת הלאומית לטורניר גדול. הוא לא הצליח. עכשיו יש לו הזדמנות לעשות זאת כמנהל מקצועי. פעם אחת הוא כבר עשה היסטוריה. בשנת 1996 בניון הוביל את נבחרת הנערים של ישראל למקום 3 באליפות אירופה. כאשר המפתחות אצלו, והציפיות בשמיים, אחד השחקנים הגדולים ביותר שצמחו בכדורגל הישראלי (לדעתי הגדול מכולם) יש הזדמנות להוכיח לכולנו שהכדורגל הישראלי עוד שווה משהו מחוץ לגבולות המדינה.
