כמעט עשור אחרי שסיים את תפקידו האחרון בגרמניה, שב פליקס מגאת בן ה-68 לבונדסליגה כאשר מונה למאמן החירום של הרטה ברלין – והמדינה נהנית לחגוג את האירוע. הבדיחות נזרקות מכל עבר. האם "סדאם" יושיע את המועדון מהבירה, ששקע מתחת לקו האדום, מירידה? האם שיטות העבודה שלו יכולות להניב תוצאות גם בכדורגל המודרני? האם שחקני הרטה ישרדו את האימונים המפרכים שמצפים להם בשבועות הקרובים? ההלצה הכי טובה בנושא אינה חדשה – היא נאמרה על ידי החלוץ הנורבגי יאן-אוגה פיורטופרט כבר מזמן: "אני לא יודע אם מגאת היה מונעת את טביעתה של טיטאניק, אבל הניצולים בוודאות היו בכושר פיזי פנטסטי".
זהו מקרה קלאסי בו היבט מסוים אחד משתלט באופן מוחלט על תדמיתו של אדם. תגידו מגאת – והאסוציאציה המיידית של כל אוהד גרמני תהיה אכזריות ומשטר צבאי. כולם יודעים לספר כי פליקס הוא בנו של קצין אמריקאי, גם אם הוא עזב לפורטו ריקו זמן קצר אחרי הלידה, ומגאת פגש אותו לראשונה רק כאשר היה בן 43. יש אינספור ציטוטים מופלאים של שחקנים שסבלו בהדרכתו של מגאת וחשו שנאה תהומית כלפיו, אולם על הדרך נוטים להתעלם מאינספור ציטוטים נהדרים של כוכבים אחרים שאהבו מאוד את המנטור ומודים לו עד היום על תרומתו לקריירה שלהם. מגאת הוא לא רודן חד גוני, אלא דמות מורכבת ביותר – והוא גם אחד המאמנים המצליחים ביותר בתולדות גרמניה.
עוד קודם לכן, הוא היה אחד הקשרים הטובים בתולדות גרמניה, שהשתייך לסגל בשני מונדיאלים בהם העפילה הנבחרת לגמר. הוא היה האיש שהבקיע את השער האחרון לרשתו של דינו זוף לפני פרישתו של השוער האיטלקי הדגול – טיל אדיר לחיבורים בגמר גביע האלופות ב-1983. היה זה שער הניצחון של המבורג, ומגאת היה הגיבור שלה בדרך להישג השיא בתולדותיה. הוא גם שותף לכל שלוש האליפויות של המבורג בבונדסליגה, והראשונה שבהן הייתה חשובה במיוחד. ב-1979 זכה המועדון הצפוני בתואר כנגד כל הסיכויים, בעוד פרשנים מסוימים אפילו ניבאו לו ירידה.
"העקרונות – משמעת, סדר וכושר גופני"
ברנקו זבץ, המאמן שחתום על הסנסציה, הגדיר במובנים רבים את הכדורגל הגרמני, הניח את היסודות גם לבאיירן מינכן בשלהי שנות ה-60'.הקריירה שלו, ולמעשה גם חייו, הסתיימו מוקדם מדי בשל התמכרות לאלכוהול, ואת סיפורו הטרגי והמרתק תוכלו לקרוא כאן. השפעתו על מגאת הייתה כבירה בכל קנה מידה, והוא תמיד ראה בעצמו ממשיך דרכו של הקרואטי הגאון, אשר גם הוא נתפס כדיקטטור בתקופתו.
כאשר ראיינתי את מגאת לפני כשנתיים, הוא סיפר: "זבץ היה אדם חכם מאוד, והוא לימד אותנו כיצד לשחק על מנת לנצח. הוא לימד אותי שיש שלושה מרכיבים בדרך להצלחת הכדורגלן – משמעת, סדר וכושר גופני. מי שמיישם אותם, יכול לנסוק לגבהים, וזבץ הפעיל עלינו לחץ כבד כדי שנוכל לעמוד בציפיותיו. היינו צריכים לעבוד קשה יותר ויותר, וזה השתלם. בזכותו זכינו באליפות, ובזכותו הפכתי לאחד השחקנים הטובים בגרמניה. המועדון היה במצב קשה כאשר הוא הגיע וסיים את העונה הקודמת במקום העשירי, אבל איתו לקחנו אליפות, ואז התמודדנו מול הקבוצות הטובות באירופה".
מגאת אף הדגיש: "הדרישה לתת 100 אחוז מעצמך תמיד, בכל אימון ובכל משחק, הייתה זהה כלפי כל השחקנים של זבץ. הוא נתן לי את הכל, ולימד אותי כיצד כדורגלן מקצועני צריך לשחק ולהתנהל. ראיתי את התוצאות מקרוב, כאשר הוא הפך סגל בינוני לקבוצת צמרת נהדרת, ואני מיישם את רעיונותיו גם כמאמן בעצמי. המטרה היא לפתח את הקבוצות באמצעות מחוייבות ועבודה קשה, ולנסות לקדם כל שחקן ושחקן באופן אישי".
טיפח את פיליפ לאם
הוא מעולם לא רצה להתנחמד, ויצר תדמית קשוחה בכוונה, אבל ידע לא פעם למצוא את הדרך לליבם של השחקנים כדי לשדרג את יכולתם. בתחילת דרכו כמאמן, הוא הוגדר כמומחה לשיקום עבור קבוצות במשבר. את נירנברג, למשל, הוא לקח ב-1998 כאשר הייתה בתחתית הליגה השניה והצעיד אותה לעליה. ב-1999 הוא קיבל את הג'וב באיינטרכט פרנקפורט שהייתה במצב אנוש, והשאיר אותה בליגה. את העבודה המרשימה ביותר הוא עשה בשטוטגרט, כאשר החליף ב-2001 את ראלף ראנגניק איתו התדרדר המועדון אל מתחת לקו האדום – ושם לא רק השאיר אותה בליגה, אלא בנה אימפריה.
אוהדי שטוטגרט לא שוכחים את עונת 2003/04 המיוחדת, בה דהרה הקבוצה בצמרת והובילה לאורך הסיבוב הראשון בזכות שילוב של התקפות מהירות וקטלניות עם הגנת ברזל שספגה 24 שערים בלבד ב-34 מחזורים. אחד הכוכבים הבולטים שלה היה המגן השמאלי הצעיר פיליפ לאם, שהושאל מבאיירן מינכן. הנהלת הבווארים לא ממש האמינה בו כי הוא היה צנום מדי, אבל מאמן המילואים הרמן גרלאנד קבע: "הוא אולי נראה בן 15, אבל משחק כמו בן 30". היחיד שהסכים להקשיב לו היה מגאת, וכך יצאה ההשאלה לדרך. העונה הזו הייתה מכוננת ביותר להתפתחותו של קפטן אלופת העולם לעתיד – עם הבוס הנוקשה הוא הפך מנער לכוכב בונדסליגה לגיטימי.
די משעשע, אם כך, כי מגאת הגיע לבאיירן לפני לאם – המגן נשאר לעונת התחשלות נוספת בשטוטגרט, אבל במינכן רצו את המאמן כבר ב-2004. השנתיים הראשונות שלו בספינת הדגל הניבו זכיות רצופות בדאבל, וזה הישג שאיש אחריו טרם הצליח לשחזר, למרות השליטה המוחלטת של באיירן בכדורגל הגרמני. עם הזמן, אחיזת הברזל שלו נחלשה והובילה למרד, ובאופן כללי מאמנים מסוגו לא מסוגלים להחזיק מעמד במועדון כה מורכב פוליטית במשך זמן רב מדי, אבל קרנו הייתה בעליה – והוא היה בשל להרפתקה הכי מזהירה בחייו.
אליפות קסומה עם וולפסבורג
האליפות עם וולפסבורג בעונת 2008/09 הייתה פנומנלית בהיבטים רבים, כי מגאת יצר מכונה משומנת מסגל צעיר מאוד ששיחק כדורגל ראוותני והתקפי. אדין דז'קו הצעיר הפציץ 26 שערים בליגה, אבל שותפו הברזילאי גראפיטה הקדים אותו עם 28. אף צמד חלוצים לא התקרב לשיא 54 הכיבושים שלהם, ומאחוריהם פעל הפליימייקר זבזדאן מיסימוביץ' שקבע שיא בישולים שנשבר לימים רק על ידי קווין דה בראונה. הניצחון 1:5 על באיירן, עם שער אחרון מטריף של גראפיטה בעקב אחרי סלאלום ברחבה, הוא אחד המשחקים הגדולים ביותר שידעה גרמניה אי פעם. ואת כל זה הינדס מגאת בתפקיד כפול, כמאמן והמנהל הספורטיבי שהיה אחראי על בחירת שחקני הרכש. המשמעת והאימונים הרצחניים לא פגעו בשמחת החיים של שחקני הזאבים, אלא בדיוק להיפך.
בשלב זה, השתן קצת עלה למגאת לראש, והוא איבד את הקשר עם המציאות. שאלקה פיתתה אותו בתנאים חלומיים לאותו תפקיד כפול, אבל הוא רצה אפילו יותר – שליטה מוחלטת במועדון. הדיקטטורה הזו לא עבדה בגלזנקירשן, האוהדים והשחקנים התקוממו נגדו, והסיום היה עגום במיוחד. במהלך הקדנציה הזו הפך מגאת לסוג של קריקטורה של עצמו, והתדמית שלו נצבעה בגוונים שליליים. אפילו החזרה לוולפסבורג לא עזרה לשיקומה, על אף שהצליח להציל אותה מירידה ותרם רבות להתפתחותו של מריו מנדז'וקיץ'. הקרואטי נודע נודע במהלך הקריירה המצוינת בזכות האופי והנכונות לעבודה קשה, אבל בתחילת דרכו היה פרובלמטי למדי. יכולתו של מגאת להעלות שחקנים כמוהו על הפסים הנכונים בהחלט ראויה להערכה.
הרטה היא סוג של טיטאניק
אז מצד אחד, הותיר מגאת לא מעט שונאים לאורך הדרך. ראפיניה, המגן הברזילאי של שאלקה, טען בתוקף: "הוא שונא ברזילאים בגלל שאנחנו אנשים שמחים". מצד שני, יש לו גם מעריצים רבים. גראפיטה, ברזילאי בכל רמ"ח איבריו, חייב את הקריירה שלו למגאת ורקד מאושר כאשר מאמנו האהוב שב לוולפסבורג. זה לא עניין של שחור ולבן.
העניין הוא כי הסוגיה הזו הייתה שייכת לעבר. אחרי קדנציה קצרה וקטסטרופלית בפולהאם ב-2014, אז היה – תאמינו או לא – המאמן הגרמני הראשון אי פעם בפרמייר-ליג, והרפתקה מכניסה בסין ב-2017, מגאת לא אימן עוד. הוא אפילו הודיע רשמית על פרישה לפני שנתיים, ופנה לפרוייקטים של ייעוץ במועדונים קטנים, כמו וורצברגר קיקרס. אבל עכשיו, לפתע פתאום, החליט פרדי בוביץ', המנהל הספורטיבי של הרטה, שהוא האיש הנכון להציל את הספינה הטובעת. הרטה היא סוג של טיטאניק, וצריך להכניס את הניצולים לכושר.
בחודשיים שנותרו עד לסיום העונה, אין למגאת זמן לשפר מהותית את מצבם הפיזי של שחקנים, גם אם היה רוצה, אבל הרקורד שלו במצבים כאלה אכן פנטסטי. הוא הוכיח את עצמו הן במאבקי הצמרת והן בקרבות תחתית, ומבחינה מנטלית זה ממש לא מאוחר מדי. השאלה הגדולה היא אם בגילו הוא מסוגל לכך. בוביץ' מקווה שכן, וכך גם לותאר מתיאוס ששיחק לצידו בקישור בגמר גביע העולם ב-1986. "פליקס ראוי להזדמנות הזו. לדעתי זה רעיון מצוין", הוא כתב במאמר הפרשנות שלו.
קשה באימונים, קל בקרב?
באופן מדהים למדי, פגש מגאת בקבוצתו החדשה את אחד הגיבורים מעונת האליפות של וולפסבורג. פטר פקאריק הסלובקי הוחתם על ידי המאמן בינואר 2009 מז'ילינה, הפך מיד לבאנקר בהרכב והיה שותף בכיר לזכיה הסנסציונית. לאחר עזיבתו של המנטור, הוא ירד בכושרו, ובקדנציה השניה בוולפסבורג איפשר לו מגאת לעזוב כמעט ללא תמורה לברלין. "זו הייתה המחווה שלי להרטה", הוא אמר. ופקאריק עדיין שם, בגיל 35. איכשהו, הגורל הפגיש ביניהם שוב.
מגאת, שניחן בהומור עצמי מצוין, פתח את השיחה הראשונה עם התקשורת בדיוק בנושא זה. "אני בטוח שכל שחקני הרטה כבר שאלו את פטר לגבי קושי האימונים שמצפים להם", הוא חייך. וכן, זה בהחלט נושא טוב לבדיחות. אבל מי יודע, אולי בשבועות הקצרים בבירה עוד יצליח מגאת לארגן לעצמו פרישה בטונים חיוביים יותר. בינינו, זה פשוט מגיע לו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
