עושה רושם שהמשיח בדרך, והוא עושה דרכו מכיוון בירת הנגב. והכל בגלל אירוע נדיר שהתרחש השבוע, אירוע המרמז על בואו של המשיח ולמרות שהוא מתמהמה, הרמזים מהדרום נותנים לנו תקווה שהוא בוא יבוא. הסימנים המעודדים באים בעקבות אירוע נדיר שהתרחש השבוע. אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר שבע, יצאה להגנתו של אייל סגל הבעלים של מכבי נתניה, ומתחה ביקורת קשה נגד איגוד השופטים.
אם ברקת היתה מבקרת (בזמן אמת) את ההחלטה האומללה של השופט אוראל גרינפלד להרחיק את דנילו אספרייה במשחק נגד מכבי חיפה, זה היה לגיטימי. אבל ברקת החליטה לפרוק את תסכולה מההפסד לאלופה, רק אחרי כמה ימים, זאת אחרי שאיגוד השופטים הוציא הודעה לא שגרתית (הגיע הזמן) נגד סגל בעקבות הביקורת שמתח נגד האיגוד בנוגע לשופט גרינפלד, שבכלל טעה במשחק שנתניה לא קשורה אליו. שיתוף הפעולה, הסולידריות, וההבנה בין ברקת לסגל, בהחלט "מחמם את הלב".
תזכורת: אייל סגל תקף את איגוד השופטים אחרי ההחלטה שלא לשבץ את גרינפלד למחזור הקרוב ואמר: "זו גניבת דעת והתעלמות בוטה מהבעיה המרכזית. זה לא נגמר בשופטי המשחק, זה מגיע לעמדות ה-VAR ולוועדות המקצועיות, שמייצרות ומפרסמות/לא מפרסמות דו"חות על פי פוליטיקה פנימית או חיצונית ולא בצורה שיטתית ועובדתית". שלומי ברזל, ראש מערך ההסברה של ההתאחדות ניסח כהרגלו את התגובה לאיגוד השופטים: "אייל סגל הוא חבר בכיר בשיח מתלהם, דוחה, לכאורה במסווה של ביקורת עניינית. יש לו תרומה גדולה לנאצות הקשות שסופג אוראל גרינפלד בשעות האחרונות ולא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו אם חלילה ייפגע שופט בישראל".
ואכן התגובה של סגל הגיעה מיד: "ההודעה המתלהמת ולא בפעם הראשונה, של שלומי ברזל, תחת שם הכיסוי "איגוד השופטים" היא תעודת עניות ליכולת ההפנמה וקבלת הביקורת, בעיקר כשרוב רובם של שופטי הכדורגל בישראל מודעים היטב ליוהרה והיהירות של חלקם, התנהלות שפוגעת בכל מי שאוהב ואוהד כדורגל ישראלי. הגיע הזמן שתלמדו לכבד ביקורת עיניינית ובעיקר כזו שמציבה לכם מראה מול הפנים, על מנת שתנסו לשנות ולהשתנות לטובת כולנו".
ואז הגיע הרגע הנדיר. אלונה ברקת, זו שנפגעה מהטעות של גרינפלד, נזכרה בכלל שהגיע הזמן להתייחס לאירוע ולסגור חשבונות. ברקת, כתבה בטוויטר: "קראתי את ההודעה התקיפה של איגוד השופטים נגד אייל סגל, בעלים חשוב ומוערך בכדורגל שלנו. התביישתי והזדעזעתי מהשפה הבוטה ומהסגנון. צריך להסתכל על האמת כהווייתה". פתאום ברקת "קלטה" שהיא עשויה לאבד את האליפות בגלל השופטים והוסיפה: "כולנו עדים למגמה הולכת וגוברת של טעויות שיפוט משמעותיות אשר מעוותות את התוצאה שאמורה להיות מושגת על הדשא. זו לא בעיה של מועדון כזה או אחר אלא של כל הכדורגל הישראלי. זו לא בעיה שתפתור את עצמה ונדרשים כאן שינויים יסודיים ורציניים".
ושימו לב איך סיימה ברקת את הביקורת שלה נגד איגוד השופטים: "אני מצפה מהאיגוד להתרכז במציאת פתרונות ולא לחפש את הבעיה במקום הלא נכון". רגע, אלונה ברקת מציעה לאיגוד השופטים "להתרכז במציאת פתרונות ולא לחפש את הבעיה במקום הלא נכון?". אז למה הגברת ברקת לא חיפשה פתרונות לבעיה שהיתה לה בעונה שעברה בנוגע לקיזוז שכרם של השחקנים והחליטה, כביכול, ללכת הביתה? בכלל, אייל סגל ואלונה ברקת מזכירים לי את מוכר הארטיקים בים שצועק כל הזמן למתרחצים: "אני הולך". שניהם משדרים בשנים האחרונות: "תחזיקו אותי". זו לפחות התחושה. שלי.
מותר וצריך לבעלי הקבוצות לבקר את השופטים, את איגוד השופטים, וגם את ההתאחדות לכדורגל. אבל יש דרך. יש סגנון. יש הבדל בין ביקורת לבין אלימות מילולית, התלהמות, וגם ככה האלימות במגרשים (ולא רק) מאיימת לחסל כאן את הענף. את האמירה המזעזעת של גיל ברעם, מנכ"ל מועדון נוף הגליל, שאמר על השופט לירן ליאני מושחת, האוהדים זוכרים היטב. אז לא שמענו התייחסות של סגל, גם לא של ברקת נגד הסגנון העלוב של ברעם. ולמה שהם יגנו או התנערו מהדברים של מנכ"ל קבוצה בליגת העל? אם מפרשים את הדברים של סגל וברקת השבוע נגד השופטים, הם אמרו בדיוק מה שאדון ברעם אמר, רק במילים מכובסות יותר.
האמירות של סגל, ברקת, ואחרים, בהחלט עשויות להבעיר עוד יותר השטח המבעבע במילא במגרשים. ולא רק. גם העיתוי של סגל וברקת לא היה מוצלח. רק לפני 10 ימים שיגר ארז כלפון, יו"ר מנהלת הליגות, מכתב למשטרת ישראל והתריע על אירועי האלימות מצד האוהדים נגד שרון ניסנוב, הבעלים של הפועל תל אביב, וברק אברמוב, הבעלים של בני יהודה. "המחוייבות של כולנו להגן על בעלי הקבוצות מפני אלימות", כתב כלפון למשטרה.
רק לפני שבוע וחצי בעלי הקבוצות התכנסו לישיבת חירום במנהלת ודנו בנושא האלימות נגד בעלי הקבוצות. יענקל'ה שחר סיפק העונה הוכחה נוספת למה הוא נחשב לג'נטלמן של הכדורגל הישראלי. זה היה אחרי התקרית במחצית המשחק בין מכבי חיפה להפועל באר שבע בה רז מאיר נתפס במנהרה מעליב את עוזר מאמן באר שבע אריק בנאדו והורחק במחצית. ומה עשה שחר כדי להרגיע את הסערה? הוא פנה לאוהדים שלו ואמר להם: "בקשה מאוהדינו הרבים והנפלאים – אל לנו להתערב בתקרית שהייתה במחצית המשחק. המשיכו לעודד ולדחוף את הקבוצה ותנו כבוד לאריק בנאדו שהיה שחקן מסור והקפטן שלנו במשך שנים". נשיא מכבי חיפה גם הורה לשחקן להתקשר לבנאדם ולהתנצל. יענקל'ה שחר היה ונשאר ליגה אחרת.
תראו למשל גם את אלי אוחנה. בעיצומו של מאבק הישרדות בליגת העל, בית"ר ירושלים קופחה מספר פעמים על ידי שופטים, עבורה כל טעות עשויה לחרוץ את גורלה, ואוחנה לא יצא בהתקפה נגד השופטים, הוא לא השתלח באיגוד, הוא שמר על ממלכתיות, הוא יודע בדיוק איזה משמעות יש לכל אמירה מתלהמת שלו נגד שופטים.
גם התקשורת הפכה לאחרונה את הסיקור סביב השופטים לסוג של אובססיה. מרבים לעסוק בהחלטות שיפוט, כאילו אין שחקנים על המגרש, כאילו אין מאמנים על הקווים. נכון, מדובר באחת העונות החלשות ביותר של השופטים בעשור האחרון לפחות. אבל מישהו מעלה בדעתו שלא מדובר בטעויות אנוש? מישהו מעלה בדעתו שהשופטים באים עם התוצאה מהבית? על פי ההתבטאויות של חלק מהבעלים של הקבוצות התשובה היא כן.
מישהו מבעלי הקבוצות היה מעלה על דעתו אפשרות שטעות קריטית של מאמן בניהול משחק לא נבעה מטעות בשיקול דעת? ברור שלא. אבל לבעלים של הקבוצות מותר לאיים כל הזמן שהם עוזבים (ברקת וסגל גם איימו וגם עזבו. וחזרו). לאלונה ברקת יש הרבה זכויות בכדורגל הישראלי (גם לאייל סגל). יש לה הרבה זכויות על התרומה הענקית שלה לבירת הנגב, היא ללא ספק אחראית להפרחת השממה שם אחרי 45 שנות חושך, אבל ברקת, כך נראה לי, מנצלת את העובדה שהיא נהנית מליטוף רב מצד התקשורת. היא נהנית מהעובדה שעושים לה הנחות.
אבל אצל ברקת בולטת נקודה מאוד מעניינת. או שהיא שותקת תקופה ארוכה (או נעלמת) או שהיא לא מפסיקה לדבר. לפני הביקורת הנוקבת שמתחה על איגוד השופטים השבוע, ברקת העניקה ראיון גדול למוסף 7 ימים של ידיעות ובו התלוננה בין השאר על כך שהמדינה הפקירה את הנגב. וכך היא אמרה: "הבעיה היא לא הבדואים, אלא ההזנחה. כשאין משילות בנגב, צומחת אנרכיה".
ברקת תיארה ואמרה עוד בראיון: "זה מתחיל עוד כשאתה נוסע בכבישים ורואה איך עוקפים אותך במהירויות מטורפות, וזה לא נעים. הטיפול כרגע לא מספיק". 15 שנים עושה אלונה ברקת את דרכה מתל אביב לבארשבע, 15 שנים אין משילות בנגב, 15 שנים הבדואים נוסעים בצורה מטורפת בכבישים ותחושת הביטחון של התושבים בדרום נעלמה. אז איפה היתה ברקת כל השנים הללו? למה היא שתקה עד עכשיו? הרי היא אמרה בהתלהבות כי מרבית האייטמים המופיעים על באר שבע בתקשורת הם סביב הפועל באר שבע. אז עם נתונים כאלה, לא כדאי היה לנצל את הבמה ולהתבטא נגד היעדר המשילות והסכנה בדרום? רגע, אולי היא מרגישה חופשיה יותר להתבטא עכשיו כשהגיס ניר ברקת באופוזיציה? יכול להיות.
ועוד הערה לגברת ברקת. בהודעה השבוע נגד איגוד השופטים היא כתבה: "נדרשים כאן שינויים יסודיים ורציניים". היא צודקת. אבל גם בהתנהלות שלה במועדון היא צריכה שינוי יסודי ורציני בנוגע ליחס שלה למאמנים, ובעיקר לסיום דרכם במועדון שלה. מותר לה לפטר את רוני לוי, אבל האם פעם אחת ראינו אותה יושבת לצידו של רוני לוי ומגנה את התנהגות האוהדים? פעם אחת היא תפסה מיקרופון והגנה על המאמן שלה? אפילו הגנה למראית עין. גברת ברקת לא רצתה להסתבך עם האוהדים שלה. בדיוק כמו שהיא לא רצתה להתעמת עם השחקנים שלה ועזבה. לכן, גברת ברקת, לא רק באיגוד השופטים צריכים שינוים יסודיים ורציניים. גם אצלך השינוי מתבקש.
אגב למיטב ידיעתי, לא רק שאלונה ברקת יושבת בהנהלת ההתאחדות לכדורגל, היא גם מצויה ביחסים מצוינים עם היו"ר אורן חסון. אז למה ללא לפעול בהנהלה כדי לבצע את השינויים היסודיים והרציניים? מה מונע ממך (או ממך מר סגל) לפעול במקום בו מתקבלות ההחלטות על הכדורגל הישראלי. במנהלת ובהתאחדות. אבל ברקת חזקה על חלשים. על השופטים למשל.
