אפשר כבר לומר, די בנחת, שהניצחון האלגנטי שהשיגה מכבי חיפה על הפועל באר שבע ביום שני האחרון – הכניס את האליפות לכיס של הירוקים מהכרמל. נראה שגם אם יהיו מעידות עד סוף העונה (ויש מצב שיהיו), זה לא יפריע לאלופה לשמור על התואר על המדף שנה נוספת. אבל עם כל הכבוד לקאמבק של מכבי חיפה אחרי עשור, ולמה שנראה כמו תחילתו של עידן נוסף שבו היא מפרקת כל מה שזז ושולטת בליגה, המנצח הגדול מהעונה הזו הוא – שוב – המאמן ברק בכר.
האליפות הזו שבדרך תהיה החמישית של בכר. בכך הוא נפרד מקבוצה די קטנה ואיכותית של מאמנים שהשיגו ארבע אליפויות בישראל, ונמצא לבדו במקום השני ברשימת קוטפי התארים פה. את המקום הראשון חולקים שני ענקי אימון – והיעד של בכר, ואין סיבה להניח אחרת – הוא לעבור אותם.
דוביד שוייצר זכה באליפות הראשונה בחייו כמאמן עם הפועל רמת גן. הוא היה בן 39, עדיין לא כריש אבל בהחלט דג חרב מיומן. באותו עשור הוא השלים זכייה בשלוש אליפויות, אחרי שהוסיף זכייה עם הפועל תל אביב ועוד אחת עם מכבי תל אביב. בעונת 1970/71, רגע לפני שחגג 46, הוא השיג את מה שיש לבכר כרגע ביד – אליפות רביעית (עם מכבי נתניה).
אחר כך נכנס הכריש לעשור עקר מאליפויות, שברובו בכלל אימן בנבחרות – הנוער והבוגרת. כשחזר לליגה לא מצא את עצמו, עד שנחת בהפועל תל אביב ב־1980. בגיל 56 זכה שווייצר באליפות החמישית שלו, עם סיני, קוקוס וג'ימי הצעירים. שש שנים אחר כך, כשהם כבר בחורים חסונים, דוביד עקץ את האליפות השישית שלו, באומנות, מתחת לאף של שלמה שרף ומכבי חיפה.
בעוד לדוביד לקח 22 שנים לסגור שישייה, דרור קשטן עשה את זה מהר יותר: 18 שנים בלבד. בגיל 38 הוא הצעיד את הפועל כפר סבא לאליפות היסטורית, ואחרי עצירה קטנה לגביע עם הפועל לוד, עבר לבית"ר ירושלים והביא גם לה את האליפות הראשונה בתולדותיה.
אחר כך קשטן חיפש את עצמו, ירד ליגה ואפילו אימן בליגה השנייה את מכבי פתח תקוה, לפני שחזר בסערה לבית"ר ירושלים ופתח את העשור המוצלח בחייו, שנות ה־90, בהן זכה עם הקבוצה מהבירה בעוד אליפות, קטף דאבל עצבני עם מכבי תל אביב, חזר לטדי כדי לקחת את אליפות השרוכים ועבר למפסידה הגדולה של אותה עונה, הפועל תל אביב, רק כדי לסדר פיצוי מרשים על השרוכים בדמות הדאבל של 1999/00. כך, בגיל 56, כשדוביד עוד החזיק רק בחמש זכיות, לקשטן היו כבר שש אליפויות ביד.
ברק בכר יהיה בן 42 וחצי כשיזכה באליפות החמישית בחייו כמאמן. זו תהיה אליפות חמישית שלו בשבע עונות משחקים. דוביד, כאמור, היה בן 56 כשזכה באליפות החמישית. דרור קשטן היה בן 54. נכון שבכר התחיל לאמן מוקדם יחסית – בגיל 31. דוביד התחיל בגיל 35, כך שהפער לא כל כך גדול, אבל קשטן, שההספק שלו היה יותר מהיר משל שווייצר, עמד גם הוא על הקווים מגיל 31.
אפשר לומר שבניגוד לבכר, שווייצר וקשטן עשו את זה במקומות צנועים יותר, כשהכל היה קשה יותר: הרי בעוד שדוביד וקשטן זכו באליפות הראשונה שלהם עם קבוצה שעבורה הייתה זו הפעם הראשונה (והאחרונה), אצל בכר זה קרה עם הפועל באר שבע עמוסת הנכסים והממון. ועדיין, זה לא מקטין כהוא זה מההישג.
בסופו של דבר, מדובר בשיא אישי אדיר של בכר, בהישג חסר תקדים. בהנחה שיש לו לפחות עוד 20 שנה לאמן, ובניכוי השנים שיעביר בנבחרת (כל אחד טועה מתישהו בקריירה, אין מה לעשות) – סביר להניח שבכר ייצר פה שיא שלא ניתן יהיה לשבור.
הסיכוי שבכר לא ייקח אליפות שישית הוא קטן. כעת רק נותר לתהות אם, בדיוק כמו שני הענקים שעשו זאת לפניו, גם בכר יציין את השישית שלו כשהוא מאמן את הפועל תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?