פול גז: פולהאם עבור מנור סולומון זו הזדמנות שאסור היה לו לפספס

הירידה של פולהאם אשתקד לא הפתיעה אף אחד. הקוטג'רס בילו לאורך רוב העונה מתחת לקו האדום. דווקא אחרי ה-0:1 המדהים באנפילד בתחילת מרץ, פולהאם הפסידה משחק אחרי משחק. היא צברה נקודה בודדת בחודשיים עד הירידה הרשמית שהגיעה בעקבות 2:0 ביתי מול ברנלי שלושה מחזורים לתום העונה. המאמן סקוט פארקר אולי ידע שזה יגיע, אבל החותמת הרשמית מצאה אותו מאוכזב והוציאה ממנו אמת כואבת: "רגעי השיא ונקודות השפל שהגענו אליהן ברכבת ההרים שהיא המסע שלנו מחייבות אותנו להבין בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות. בשבועות הקרובים נשב לשיחה רצינית כדי להבין איך מתקדמים ואיך יורדים מרכבת ההרים הזאת. אנחנו חייבים לשבור את המעגל".

פארקר התכוון לנדנדה. ליו-יו. רצף של ירידה-עלייה שנמשך העונה גם בלעדיו. אותה אמירת "ככה אי אפשר להמשיך" יצרה מתיחות עם ההנהלה שהובילה בסופו של דבר לפרידה. פולהאם מינתה במקומו את מרקו סילבה, שפספס הזדמנות ביום שישי להשיב רשמית את פולהאם לפרמיירליג – העלייה השלישית של הקבוצה בחמש עונות של רכבת הרים – אבל זה צפוי לקרות בכל אופן בשבוע הקרוב. זו תהיה עלייה מרשימה ומלהיבה, של קבוצה התקפית ומאורגנת שלעתים הראתה שהיא גדולה על הליגה. למרות זאת, באנגליה מסרבים בינתיים להתרגש. הרי היינו בסרט הזה כבר פעמיים בשנים האחרונות. מה ישתנה הפעם, איך תיראה פולהאם בפרמיירליג ומה זה אומר על ההחלטה של מנור סולומון?

עונה על גבול ההיסטורית

קצת היסטוריה. ב-2001 העפילה פולהאם לפרמיירליג לראשונה בתולדותיה, למעשה וחזרה לליגה הבכירה באנגליה אחרי 33 שנה. היא שרדה 13 עונות רצופות, רובן היו יציבות וטובות במרכז הטבלה. ב-2008/9 תחת רוי הודג'סון, פולהאם סיימה שביעית, הרוויחה כרטיס לאירופה ויצאה למסע מופלא שהסתיים עם הפסד 2:1 לאתלטיקו מדריד בגמר הליגה האירופית אחרי שער ניצחון של דייגו פורלאן בדקה ה-116. בדרך, פולהאם שלחה הביתה את שחטאר דונייצק, יובנטוס, וולפסבורג ומנעה מהמבורג עלייה לגמר אירופי באצטדיונה הביתי.

בקיץ 2013, קנה שאהיד קאן את המועדון ממוחמד אל פאייד תמורת כ-300 מיליון דולר, אבל דווקא אז החלה הנפילה. סגל עמוס כוכבים ירד ליגה בתום עונה הזויה בה הוחלפו שלושה מאמנים (מרטין יול, רנה מולנסטיין ופליקס מגאת). פולהאם השקיעה לא מעט כדי לחזור מהר, אבל נתקעה בצ'מפיונשיפ ארבע שנים עד העלייה תחת סלבישה יוקאנוביץ'. שם החלה הנדנדה. עלייה, ירידה, עלייה, ירידה, עלייה. שנה אחרי שנה. חמש עונות ברציפות. בשתי עונות הירידה האחרונות שלה, פולהאם הייתה רחוקה מספר דו ספרתי של נקודות מהישרדות. כלומר, היא לא הייתה פקטור משמעותי בפרמיירליג.

יוקאנוביץ' קיבל ב-2018 מעל 100 מיליון ליש"ט לבזבוזים ופוטר בנובמבר. קלאודיו ראניירי החליף אותו והחזיק שלושה חודשים. פארקר הגיע כמאמן זמני במינוי שהפך לקבוע. בעלייה השנייה, פוסט קורונה, הלכו על קונספט צנוע יותר של מושאלים והגיעו לאותו מקום בדיוק – ירידה ללא מאבק. מסלול ההתנגשות בין פארקר להנהלה שלח את המאמן לבורנמות' (שם הוא צפוי לעלות ליגה). היו"ר שאהיד קאן עקץ בהודעת העזיבה: "נמנה מאמן שיהיה מסוגל להשיג את המטרה – לעלות ליגה – ויהיה מחויב לפולהאם ולאוהדיה. נרכיב את הסגל שיגיב, יתחרה וינצח. קדימה".

מרקו סילבה עמד במשימה הראשונה בקלות. פולהאם תעלה בתום עונה על גבול ההיסטורית. "פולהאם הייתה חסרת רחמים, מלאה בסטייל ועקבית… היא כבשה ארבעה שערים או יותר ב-10 משחקים שונים העונה. המחויבות של מרקו סילבה לכדורגל התקפי הפכה את הקבוצה להרבה יותר מהנה מאשר בעונות העלייה תחת יוקאנוביץ' ופארקר", נכתב השבוע. עם זאת, בסוף השבוע פספסה פולהאם את האפשרות להגיע ל-101 נקודות העונה, כמו שהיו לה בעונת העלייה תחת המאמן ז'אן טיגאנה ב-2001, והיא תעצור לכל היותר ב-98. היא כן יכולה לקבוע שיא כיבושים לעונה בליגת המשנה ולחצות את רף 108 השערים שכבשה מנצ'סטר סיטי לפני 20 שנה. אלכסנדר מיטרוביץ' התפוצץ עם 38 שערים והוא מכוון לשיא ליגה מיתולוגי בן 29 שנה שמחזיק גאי וויטינגהאם מפורטסמות' – 42 שערים.

יש למנור סולומון למה לצפות

על פניו, החיבור בין סולומון למאמן הפורטוגלי נראה מבטיח. מרקו סילבה מאוד אוהב ווינגרים מהירים כמו סולומון ומספרים שהיה מאוד מעורב בעסקה שתהפוך בקרוב לרשמית. סילבה הלביש את הסגנון ההתקפי שהוא אוהב, כדורגל עם הרבה תנועה, שמבוסס על לא מעט הכנסות כדורים מהאגפים ועל מפלצת שערים כמו מיטרוביץ'. סילבה יצר מכונה. "ראיתי לאחרונה מספר משחקים של פולהאם ומאוד התרשמתי מהצורה שבה הם משחקים", פרגן פפ גווארדיולה לפני משחק הגביע בין הקבוצות. "זה לא רק הגולים, הסגנון והתיאום במשחק שלהם יוצא מן הכלל. כל שחקן זז בתיאום מושלם עם החבר שלו לקבוצה. אני שמח בשביל מרקו. הקבוצה שלו משחקת הרבה יותר טוב מבעבר. הוא הסיבה שפולהאם מצליחה".

מרקו סילבה חזר לאנגליה עם הרבה רצון להוכיח ולשקם את שמו. תקציר הפרקים הקודמים: מרקו סילבה הגיע להאל המוכה והאומללה באמצע העונה (אחרי שעל פי פרסומים, דחה הצעה מג'ורדי קרויף להחליף את שוטה ארבלדזה במכבי תל אביב), שינה את העונה שלה, הנחיל סגנון התקפי, אבל לא הצליח להשאיר אותה בליגה. הוא מקבל "קידום" לווטפורד, זה נראה נהדר ובאמצע אוקטובר, אחרי ניצחון על ארסנל, הצרעות מצאו את עצמם במקום הרביעי. כשאברטון ביקשה לשחררו ו-ווטפורד סירבה, החלה נפילה בתוצאות. הפורטוגלי פוטר בינואר תחת האשמות קשות שלא הפגין נאמנות ומחויבות.

סילבה הגיע בסופו של דבר לאברטון בקיץ 2018 ושוב חזר הניגון – פתיחה טובה, המשך גרוע. כשמרקו סילבה פוטר בדצמבר 2019, האנגלים ראו בו בדיחה. בלון אוויר של דיבורים על כדורגל התקפי ללא שום תוצאות לגיבוי. הוא נעלב והבטיח לעצמו לחזור. "אל תשפטו אותי לפי החודשיים האחרונים באברטון. תסתכלו על כל התמונה", אמר באחד הראיונות בזמן שישב שנה וחצי בבית ודחה הצעות ענק מסין, מברזיל ומהמפרץ. כל מה שעניין אותו הוא לחזור לאנגליה ולהוכיח את עצמו מחדש. פולהאם נתנה לו בדיוק את מה שחיפש. המבחן האמיתי יתחיל בעונה הבאה.

מרקו סילבה הוא פריק של כדורגל במובן המשוגע והאובססיבי. מוטיבטור קיצוני, שיודע להתחבר לשחקנים, אבל גם טיפוס לא קל. אם לא תנוע באימון לפי התבנית, הפורטוגלי כבר יגיע יתפוס אותך וליטרלי יניע אותך למקום הנכון. הוא גם טקטיקן מגוון שלא מפחד לשנות משחק, ובגדול, מאמן מהדור החדש שגדל והתחנך על ההצלחה של ז'וזה מוריניו. כמו המנטור והחבר הקרוב, סילבה פרץ בצורה מטאורית, אבל בניגוד למוריניו, לא הצליח לעשות את זה באנגליה. פולהאם יכולה להיות התיקון.

סולומון הוא שם גדול עבור פולהאם

באנגליה החלו השבוע לעסוק בסיכויי פולהאם לעצור את הנדנדה, כלומר להישאר בליגה בעונה הבאה. אף אחד לא אוהב קבוצות נדנדה. מועדונים כאלה "מאבדים" את הלגיטימיות שלהם. השאלה היא: איך בניגוד לשני הביקורים הקודמים יוצרים קבוצה תחרותית כדי לשרוד? כמובן שחיזוק, שיפור חוליית ההגנה ובניית סגל עמוק יותר, אבל בראש ובראשונה מיטרוביץ' הוא המפתח. פולהאם תנסה להביא את מיטרוביץ' של הצ'מפיונשיפ לפרמיירליג – מה שלא קרה בקדנציות הקודמות. היא תבנה סביבו מעטפת התקפית ולשם כך הובא סולומון וכנראה יגיעו גם אחרים. מיטרוביץ' טוב יוריד מסולומון לחץ להביא מספרים.

סולומון צפוי להיות הרכש הראשון של פולהאם, אבל אם לשפוט לפי הרקורד של מרקו סילבה, יבואו עוד. באברטון סילבה קיבל 207 מיליון ליש"ט לרכש בשני חלונות הקיץ. אחרי שקיבל את ההזדמנות שחיכה לה, הוא לא יתפשר מבחינת סגל. סולומון, אחרי השנים הנהדרות בשחטאר, הוא שם גדול מבחינת פולהאם. באנגליה אמנם חיברו את ההחתמה שלו לעזיבה של פאביו קרבאליו לליברפול, אבל סביר שסולומון ישחק בכנף, לצד הארי ווילסון הנפלא (11 שערים ו-15 בישולים העונה). התחרות העיקרית שלו תגיע כרגע מנייסקנס קבאנו (שאוהדי בית"ר זוכרים לרעה מהמפגשים עם שרלרואה), שבעונת הירידה הקודמת בכלל בילה כמושאל במידלסברו.

סולומון רצה פרמיירליג. זה הטופ מבחינתו. הוא הרגיש ובצדק שההצלחה שלו בשחטאר שמה אותו במקום שלא מצריך ממנו תחנת מעבר נוספת בדרך לאנגליה. השמות שהוזכרו בהקשר שלו, למשל ליון, קלאב ברוז', אטאלנטה, ססואולו ורומא, גדולות מפולהאם, אבל לדרוך רגל בליגה זו הזדמנות שסולומון לא יכול היה להרשות לעצמו לפספס. האתגר יהיה ענק. עם כל הכבוד לסילבה ההתקפי, המטרה הברורה של פולהאם תהיה לשרוד. היא תתגונן, היא תפסיד משחקים, היא תיאבק, היא תשנה שיטות – משהו שונה לחלוטין ממה שחווה סולומון בשחטאר, אבל הרבה יותר קרוב למה שהוא מכיר ממכבי פתח תקוה ונבחרת ישראל.

ילד הפלא של הכדורגל הישראלי מכוון לגבהים אליהם הגיעו איל ברקוביץ' ויוסי בניון. בהקשר הזה, הבחירה בפולהאם מזכירה במעט את השניים ובמיוחד את הדרך של בניון. לבנות קריירה באנגליה שמתחילה, באופן יחסי כמובן, דרך קבוצה קטנה יותר לפחות מקומות אחרים אליהם יכול היה להגיע באותה נקודת זמן. סולומון יהיה הישראלי ה-17 בפרמיירליג והראשון אחרי שלוש שנים. זה לא מקרי. הפרמיירליג נוצצת, עשירה וזוהרת יותר מימי ברקו ובניון. זה מועדון סגור שאתה יכול להגיע אליו אחרי שעשית משהו בליגה נחשבת. זוהי נקודה שסולומון והחבר שלו ליאל עבדה הבינו מצוין. אין זמן לבזבז בליגת העל. כדי להגיע לטופ, צריך לצאת החוצה מוקדם ככל האפשר.

כישראלי בפרמיירליג, ובמיוחד בלונדון, סולומון יקבע סופית את מעמדו כפנים החדשות של הכדורגל הישראלי. הכוכב עם הציפיות, האיש שמסתכלים אליו, התקווה החדשה, יעד לטיולי בר מצווה בזמן חג המולד. זה מזכיר ימים יפים ומעלה נוסטלגיות מהימים היפים יותר של נציגינו במולדת הכדורגל. ואגב, אם אתם מתכננים לכם ביקור בקרייבן קוטג' ויש לכם כסף לבזבז, אולי תשקלו ביקור בריברסייד סטנד, היציע החדש. פרויקט גרנדיוזי בעלות 80 מיליון ליש"ט. תמצאו שם בית קפה שמשקיף על התמזה, בריכת שחייה על הגג, אה כן, ותיאלצו להיפרד מאלפייה לכרטיס.