קשה לדעת אם מיטש גולדהאר צפה אמש (רביעי) במשחק שבו הקבוצה שבבעלותו התפוררה. אולי בדיוק הוא ערך אימון כושר, אולי שהה בישיבת דירקטוריון באחת החברות, אולי בכלל התפנה לבילוי במסעדת גורמה מהנה. הלך הגביע? אוקיי, בסדר, מה לגולדהאר ולזה? לא שומעים אותו ולא רואים – יהיה קצת נאיבי לחשוב שזה מקרי. גולדהאר לא סתם ככה עסוק. הוא עסוק בדברים שיותר חשובים לו ממכבי תל אביב. ג'וגינג, למשל.
גולדהאר זרק את העונה הזו של מכבי תל אביב עוד לפני שהיא החלה. הוא ניהל את הקיץ בעצלתיים, השאיר את הקבוצה דלה ברכש, ומנגד, נפרד משחקני מפתח. גולדהאר בקושי נותן למאמנים שלו סיכוי: במקום לספק להם כלים, הוא נוהג להחליף אותם. נדמה שדי מרתיע להיות שכיר אצל בוס כמו גולדהאר. במכבי, בכל אופן, אין מי שיחלוק עליו, יתנגד, יתקן אותו, יפצה פה. הרי עוד לפני שמישהו במכבי יספיק להגיד את צמד המילים גיורגוס דוניס, הוא עלול לעוף הביתה.
מכבי תל אביב נשארה אתמול עם ואקום מהעונה הזו, אבל קשה להאמין שמישהו מחבורת היס-מנים שמנהלים אותה יעז להפוך שולחן על גולדהאר. מה יגיד לו ברק יצחקי? מה יאמר ג'ק אנגלידיס? שניהם לא מחפשים צרות, הם יושבים על ג'ובים נעימים ונוחים. יצחקי ואנגלידיס יכולים רק להחזיק אצבעות שגולדהאר יקום הבוקר על הצד הנכון ויחליט שכן בא לו על העונה הבאה.
בכל אופן, לעונה הזו גולדהאר נכנס בחוסר חשק. הוא החל בקושי להתניע בתחילת ספטמבר, ואתמול, אמצע אפריל, המסך ירד על העונה. עבור גולדהאר, מלדאן קרסטאיץ' הוא כנראה לא יותר מחייל קטן. הוא זרק אותו למים – או שיצליח לשחות, או שלא. איך להגיד, אתמול ראינו מה קורה כשנזרקים למים ולא יודעים לשחות.
קרסטאיץ' קיבל לכאורה הזדמנות במכבי וניסה לחשוב במקרים רבים מחוץ לקופסא. כעת, הוא נופל על האמת שלו. הוא הלך על מהלכים חריגים, חלקם מוצלחים וחלקם מסמנים עכשיו את סוף דרכו. גולדהאר דגל העונה במוטו של נחיה ונראה ושהמאמן ישבור את הראש ויסתדר. ובכן, המאמן לא הסתדר.
מנגד, הפועל באר שבע רעבה הרבה יותר. ליתר דיוק, זו אלונה ברקת שרעבה. לאורך כל העונה – בין אם במהלכים שגויים בחלקם או מוצדקים – ברקת עושה הכל מבחינתה כדי לשדרג. היא זרקה הביתה את המאמן בצעד מפתיע. גולדהאר למשל עשה זאת באיחור גדול. זה ההבדל: ברקת אחוזת תזזית, נושמת וחיה את הקבוצה בכל רגע. לגולדהאר, מנגד, לא היו העונה אנרגיות למהלכים. אם יש צדק, ברקת תצא מהעונה הזו עם תואר. לצערה, אין בהכרח צדק.
באר שבע הבליטה אתמול את מריאנו בריירו, עוד הברקה ניהולית ומקצועית. הצעד הזה של הקניית מעמד של אזרח ישראלי לשחקן כמו בריירו, מתכתב עם מהלכים ניהוליים בליגה של הגדולים ומבטא מחשבה ארוכת טווח.
המינוי של אליניב ברדה, שאמנם לא ממש מאוהב בתחום האימון, הכניס לבאר שבע מחויבות. נראה כי שחקנים רוצים להשקיע עבור ברדה. הוא משוחח איתם עם יד על הכתף, נוקט בג'סטות מקרבות, יודע להיכנס להם לראש. ברדה צנוע, מתבטא בענווה, זוהי תשדורת מאוד נעימה כלפי שחקניו – הוא מאמן שחף מכל פוזה, וזה שווה עוד גליץ' ועוד ספרינט ששחקן יעשה עבורו. נדמה כי ברדה מוכרח להביא את הגביע הזה מסיבה פשוטה: זה יישב בול על נאום הפרישה שלו מאימון.
