בפעם הראשונה ההתאחדות לכדורגל ממנה מאמן לאומי שלא נמצא תחת ההגדרה שליוותה אותנו במשך עשרות שנים: 'הבא בתור'. ואולי זה קרה בגלל שזו הפעם הראשונה שאת מאמן הנבחרת הלאומית לא בחרו עסקנים. על פי כל הפרמטרים שהנחו את מקבלי ההחלטות בהתאחדות, עד לאחרונה, לא היה שום סיכוי שאלון חזן יתמנה למאמן הנבחרת. אפילו לא בתור ברירת מחדל.
זה לא בגלל שהוא לא ראוי, לא בגלל בחינה מקצועית ויסודית שערכו מקבלי ההחלטות, זה פשוט בגלל הקיבעון, בגלל הנורמה, בגלל שכולם הלכו בנתיב הכי קל, הכי פשוט, ובעיקר הכי מתקבל על ידי התקשורת. ובמציאות שהונהגה כאן, חזן לא היה נבחר. הוא פשוט לא עונה לקריטריונים המיושנים והלא כתובים שהיו כאן. הוא לא לקח אליפות בכדורגל הישראלי. גם לא את גביע מדינה.
בצעד די מפתיע, המינוי של חזן למאמן הלאומי לא גרם לאף אחד להרים גבה. פתאום מאמן נטול תארים והישגים בכדורגל הישראלי, אחד שלא מחובר לתותחים הגדולים בממסד העסקנים, הופך למועמד לגיטימי, ראוי ואולי אפילו זוכה לקונצנזוס. הדבר הזה לבד, הוא כבר סיבה טובה לאופטימיות, אולי הפעם גם נראה משהו אחר.
אלון חזן יכול להיות מרוצה. מעבר לעובדה שזכה בתפקיד הכי חשוב בכדורגל הישראלי. חזן נבחר לתפקיד רק משום שמקבלי ההחלטות, ובראשם יוסי בניון, האמינו שהוא האיש המתאים ביותר לשמש בתפקיד. בניון, המנהל המקצועי של הנבחרת, לא בא מהבית עם ההחלטה הזו (כמו שקרה בפעמים קודמות), הכיוון של בניון היה מאמן זר. מומלץ לנפץ כאן שתי דעות שליוו את הימים הראשונים אחרי המינוי של בניון: הרצון של בניון למנות את רוני לוי, ומגבלת תקציב למאמן זר ברמה גבוהה. שני המקרים לא נכונים. רבים העריכו כי המועמד אותו רוצה המנהל המקצועי הוא לוי, אולם מי שהיה בסוד העניינים ידע שרוני לוי בכלל לא היה במשחק. בכלל.
ובניגוד לדעה הרווחת, אורן חסון, יו"ר ההתאחדות, נתן לבניון מרחב תמרון גדול מאוד בנוגע לתקציב שהוא מוכן לשלם למאמן זר, אם יימצא אחד כזה על ידו. מאז כניסתו לתפקיד בניון נפגש ושוחח עם מספר מאמנים זרים. הנושא הכספי לא היווה מכשול. רגע אחרי שבניון קיבל החלטה על אחד המועמדים שבעיניו היה ראוי ומתאים, הוא החליט לערוך עם עצמו השוואה בינו לבין חזן. כל אדם אחר (מקרב העסקנים, מקבלי ההחלטות) לא היה חושב פעמיים. על פי הרזומה של המועמד הזר שבניון הביא, במציאות אחרת לחזן לא היה שום סיכוי. גם לא הקלוש ביותר.
אבל בניון החליט שלא כדאי לו להסתפק רק ברזומה וביכולות של המאמן, היה חשוב לו לשקלל עוד כמה נתונים ושיקולים שבמדינה אחרת, נורמלית יותר, השיקולים הנוספים שהוא הכניס למיקסר בראש, בכלל לא היו נלקחים בחשבון. לבניון היה ברור שאם לא ימונה מאמן זר, חזן הוא המועמד הטוב ביותר שיש היום בשוק הישראלי (אחרי שברק בכר חתם בחיפה). רגע לפני שבניון בישר למקבלי ההחלטות על המאמן הזר שהוא מצא לנבחרת, הוא החליט ללכת הביתה ולישון על זה.
מי ששיחק והכיר מאמנים מהטובים ביותר באירופה בקריירה העשירה שלו כשחקן, ידע שמעבר לתהילה, לשם ולרזומה, יש את מידת ההתאמה לסביבה. ובסופו של דבר בניון החליט ללכת על חזן בגלל שהוא החליט שהוא לא רק ראוי, אלא גם הכי מתאים לנבחרת, בעיקר בנסיבות הנוכחיות. כדי לחשוב היטב האם כל אחד מהם לא רק ראוי, אלא בעיקר מתאים. כל מה שהנחה אותו אחרי כל מפגש ושיחה עם מאמן זר, היה דבר אחד – האם הוא מתאים יותר מחזן.
לראשונה ההתאחדות לכדורגל ממנה מאמן לאומי שצמח מלמטה. אחד שהיה שחקן בכיר בכדורגל הישראלי, שחקן מוביל בנבחרת הלאומית, מאמן נבחרת נערים ב' נערים א', פעמיים מאמן זמני בנבחרת הבוגרת, עוזר מאמן נבחרת לאומית, ומאמן הנבחרת הצעירה. בהחלט מסלול שמזכיר במשהו את המדינות המובילות באירופה. למען ההגינות נעדכן כי חזן היה המועמד המוביל של אורן חסון לאימון הנבחרת. חסון יצא עם הנבחרת הצעירה למשחקים בחו"ל, הוא ראה את העבודה של חזן, את ההתנהלות שלו, החיבור המצוין שלו עם השחקנים, והוא נשבה בקסמו.
בניון התלהב מהוותק של חזן בנבחרות ישראל השונות, מתהליך ההתקדמות שלו, מההצלחה הגדולה שהוא עושה בקמפיין הנוכחי של הנבחרת הצעירה, ומהעובדה שבעתיד הלא רחוק, חלק גדול מהשלד של הנבחרת הצעירה יהיה בסגל הבוגרת. אבל לא רק. מה שהנחה בסופו של דבר את בניון ללכת על חזן, היה האישיות שלו. על היכולות והניסיון שלו כמאמן נבחרת, בניגוד לקבוצה, בניון ידע ושמע.
במשך 14 שנות אימון בנבחרות ישראל שמו של חזן לא נקשר בשערורייה כלשהי ולו הקטנה ביותר. הוא לא התעמת עם שחקנים, עסקנים, לא התלהם בתקשורת ולא בנה סביבו גדודים של יריבים במגרש ומחוצה לו. כל זה עמד לנגד עיניו של בניון, בדיוק כמו לנגד עיניו של חסון. גם העובדה שהשחקנים בכל הנבחרות בהן אימן היו מחוברים אליו מאוד, עבדה לטובתו.
שיקול נוסף שבניון, כמו חסון, לקח בחשבון, הוא האישיות החזקה של חזן. היכולת שלו לעמוד מול לחצים של עסקנים (בזימון שחקנים צעירים לנבחרות), היכולת שלו לעמוד בלחצים של התקשורת, לא להתקפל בפניהם ואפילו להתעלם מדעתם, כל אלה דחפו אותו להחלטה שקיבל.
חזן יודע שהנבחרת הלאומית היא לא הנבחרת הצעירה, ומשחקי ידידות הם לא משחקים רשמיים. למרות הסימפטיה שיש כלפיו בתקשורת, כולם יצחצחו את הסכינים ברגע שהוא ייכשל. חזן יודע שכולם יבחנו אותו בכל זימון, בכל חילוף, בכל פעם שבניון ייתפס עם הנייד באוזן במהלך משחק של הנבחרת או בכל פעם שהוא יירד במחצית לחדר ההלבשה.
חזן לא ילד. הוא כבר עבר ומכיר כל מסדרון בכדורגל הישראלי, מכיר היטב את הסודות מחדר ההלבשה, ויודע גם מקרוב איך עובדת המכונה התקשורתית בישראל. והוא גם יודע היטב, שחקני הנבחרת הבוגרת הם לא הילדים הנאיביים שהוא אימן עד עכשיו. כולם שם נמרים, נחמדים אבל מסוכנים. כולם יחייכו אליו תמיד, עד שהם יגלו שהם לא בהרכב. או בכלל לא זומנו לסגל.
חזן הוא לא מסוג המאמנים שמלכלך על השחקנים שלו בשיחות סגורות, הוא לא מוכר אותם בקרב העיתונאים, גם כאלה שעוטפים אותו. באופיו הוא אחד שיודע לחבר ולאחד חדר הלבשה, לקחת אחריות ובעיקר לא להטיל אחריות על אחרים. אגב, לחלק ממאמני הנבחרת היו נתונים דומים לשלו וכולם כשלו. המבחן של חזן עשוי להיות מרתק. כישלון שלו ימחק לחלוטין את כל האמירות של לצאת מהקופסא ולחשב מסלול מחדש.
היתרון של חזן שהוא מכיר את כל החורים מהם יוצאים העכברים. השאלה גדולה היא האם יצליח חזן לנצל ולשלב את כל הניסיון, הידע והאישיות שיש לו, למקום בו נכשלו גדולים ממנו.
