יעקב שחר נראה במשך כמה דקות כמי שהרגע ירד ליגה. לרגעים הוא נראה כמו אבי לוזון אחרי שצנח ללאומית. אולי נשיא מכבי חיפה אפילו חש מרומה. זו אליפות? ככה? שחר ישב ביציע הכבוד בסמי עופר, מדי פעם ידו אחזה בסנטרו. הבוס הרהר, בחן – למטה על הדשא העובדים שלו התרשלו בענק, יצרו בלבול ומבוכה. שחר צפה בהם מלמעלה, בדק אולי מי מעז לחגוג במצב הזה. אסור להיות לוזר במכבי חיפה. ומי שחגג אתמול, הוא לוזר למדי.
מעניין לחשוב מה יקרה בהמשך עם סאן מנחם, למשל, שחגג אמש עם הקהל. שווה לעקוב, לא מומלץ להמר שמנחם יפתח את מוקדמות ליגת האליפות. מוחמד אבו פאני, למשל, שכידוע כלל לא התלבש למשחק, החל לפלרטט בדקות הסיום עם הרעיון הגאוני לפרוץ בחגיגות: הוא סימן ונופף בתנועות ניצחון בעודו עומד על הקווים – בואו נגיד כך, מחשבה על מה ראוי ומה הולם, זה פחות הצד החזק שלו. נדמה שעוד כמה תנועות מיותרות ואבו פאני לא רק היה חוגג אליפות, אלא גם מציין אירוע פרידה מזורז מהמועדון.
כך או כך, בשתי העונות האחרונות חזרה חיפה להיות האימפריה המוכרת מהעבר. כל השדרות במועדון עובדות כמו שעון: הניהול בסטנדרט אירופאי, המאמן הוא סופרסטאר ישראלי. ברק בכר כותב היסטוריה ורושם שורת תארים שמשתווה לשמות הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל בארץ.
ויש גם כמובן סגל נוצץ וחזק, בהובלת שני כוכבים שגדולים על הליגה – עומר אצילי וצ'ארון שרי. אצילי, אגב, כדאי שימשיך אולי לשחק ולשתוק, אין סיבה שיתראיין, מפני שנדמה שאין בכוונתו להגיד דבר מה מיוחד. כפי שעשה אתמול בראיון בסיום המשחק, אצילי ימשיך בקרוב רק להודות לבני משפחתו ולאשתו. מה? מי? מו? נו, עזבו.
ניתן לשער כי האסימונים עוד יוסיפו וייפלו בקרוב לשחר. לא יהיה מפתיע לגלות בתוך כמה שבועות שהוא גם מסוגל לפטר חלק מהעובדים על האירוע המביך הזה אתמול. סביר להניח ששמות נרשמו אתמול וסומנו במרקר – לא ירוק, אדום. יש בתוצאות האחרונות של חיפה משהו עצל. השחקנים שכבר מבינים מזמן שהם לקחו אליפות, הפסיקו לשחק. כן, הפסיקו, אבל משכורות משחר הם עדיין מקבלים: תזכורת קטנה, לא בדיוק מדובר בתלושים של שכירים בעירייה. שחר משלם הון, ולבטח מתעב עצלות. הוא ניפח את הסגל והעצים אותו כדי לראות הצגות, לא כדי שהקבוצה תקרטע לו לאליפות מדושנת.
ואולי בכלל האליפות הזו פשוט קלה מדי. ההפרש, אמנם לכאורה קטן, מתעתע. למראית עין ניתן להתרשם שהפועל באר שבע היתה קרובה, אבל הטבלה איננה אומרת אמת: חיפה פשוט ביססה הפרש מסוים ואז הורידה רגל מהגז. לא צריך להיות מוח כדורגל מתוחכם מדי כדי להבין שמסתתר איזשהו נמשל קטן בכך שחיפה לקחה אתמול אליפות עם הפסד על גבול התבוסה. מאבק אליפות משמעותי לא היה פה, התחרות היחידה בצמרת היא על המקום השני – תתכוננו, יש בשבוע הבא משחק עונה.
ובכלל, כך נראית העונה הזו: חיפה כמעט נותנת, אבל באר שבע לא לוקחת. קל מדי, צפוי מדי. זה נכון שהפלייאוף העונה שוויוני, אבל מנגד, הוא מאוד לא תחרותי. שש נקודות הפרש מרגישות כמו עשרים ושש, המרחק בין המקום הראשון לשני נראה כמו הבדל של עשר קומות. בעוד שבועיים ייערך גמר גביע המדינה בין הקבוצות – לפחות שם יש סיכוי שאחת מהן לא תפסיד.
