1. קצת לפני הדרבי אתמול (שבת) נערכה פרידה רשמית מעומר דמארי. ביציע עמדו ילדים שתהו מי שחקן העבר הזה שזוכה לכבוד, אותם ילדים שמתחילים להטמיע ערכי אהדה ולא מכירים ניצחון בדרבי. לא יודע אם טרחו לספר להם – כי זה נורא מרוחק תודעתית – שהבחור הזה הוא לא רק מאמן נערים א' בהפועל תל אביב, הוא ניצח דרבים, כולל העונה (0:3 בחודורוב ו-1:2 בקרית שלום). ולבש אדום כשזה קרה.
8 שנים בלי ניצחון בדרבי זו כברת דרך בלתי סבירה. אלה מספרים של דרבי ירושלמי, ושם זה בכלל בגלל ששתי הקבוצות כמעט ולא נפגשו. אפילו הדרבי בחיפה יודע עליות ומורדות, אבל הדרבי בתל אביבי יציב באופן משעמם. אתה צופה 70 דקות בחבורת אדומים נלחמת בציפורניים כדי לשבש למכבי את מרחב המחייה, לפעמים היא נלחמת בשיניים כדי לבצע שתי מסירות רצופות או לעבור את החצי.
בסוף העומק בספסל מכריע, וזה נגמר קל, ואי אפשר להוסיף "מהצפוי", כי זה צפוי. זה חד, זה חלק, זה חד צדדי. לא משנה כמה קהל אדום יהיה ביציע, כמה עוצמה הוא יפגין, אין למועדון שהוא עומד אחריו כל יכולת להתגבר אפילו על הרעב של היריבה. ואלו 8 שנים שערן זהבי לא שותף ל-6 מהן. בעונה הבאה מספרים שהוא חוזר למכבי. מי חותם על זה שגם בעונה הבאה זה ישתנה, שיהיה איזה ניצחון אקראי שישבור את הרצף? אני לא חותם. עדיף לחתום כבר על ערבות בנקאית.
היו ימים שמכבי נראתה בדרבים בדיוק ככה. הפועל לא ניצחה אותה אמנם 0:5 אבל היו דרבים שזה נראה כמו פער של 0:6. כי היה שם מועדון, ובעלים שחשבו בגדול ובעיקר רחוק. ונכון שזה לא תורגם לאליפויות, אבל לך תספר לילדים האלה ביציע שלפני עשור בערך, רק עשור, הייתה להפועל תל אביב את הקבוצה הגדולה בתולדותיה, ויש שיגידו הגדולה בכל הזמנים.
הפועל כבר לא תחרותית. יכול להיות שהמקום החמישי הוא המובהק ביותר שלקחה מאז 2012, אבל זה כולה מקום חמישי. כן, היא חוותה פירוק בדרך וירידת ליגה, אבל יש שם תחלופה מרעננת של שחקנים, ובכל זאת, אין תחושה שמשהו הולך להשתנות. משהו באופי נסדק, אופי של מועדון, אופי של מנהלים ובעלים. מועדון גדול לא קורא לעצמו מועדון גדול אלא מתנהג כמו מועדון גדול. והפועל תל אביב היום נקראת מועדון גדול, אבל היא מועדון שהולך והופך להיות שולי. אגב, כמו בית"ר ירושלים. יש רצפי אי הצלחה – מכבי חיפה לא זכתה באליפות 10 שנים, למכבי תל אביב היו פעם 13 שנים כאלה – אבל מועדון שמנסה ולא מצליח, גדול יותר ממועדון שגם לא מנסה וכמובן שלא מצליח.
הנה אנחנו בסוף מאי, כמעט כמו בכל שנה בעידן גולדהאר, ואין למכבי תל אביב מאמן לעונה הבאה, ולא ברור מה יהיה הסגל ואיזה כוכב יחתום, אם יחתום, ולמרות שהכדורגל הישראלי קיבל דיליי של שבועיים בהשתלבות במוקדמות הקונפרנס ליג, זה תיכף מגיע. ביום חמישי הבא מתחיל רצף של 3-4 משחקי נבחרת, בעוד פחות מחודש יתחדשו האימונים, מחנה אימונים, 22 ביולי משחק רשמי ראשון.
זו פעם ראשונה מאז 2012 שמכבי תל אביב לא אלופה ולא סגנית. היו לה 5 אליפויות ו-5 סגניות מאז, היא רצה לאליפות, היא התמודדה. העונה זה לא קרה לה. ודווקא מהמקום הזה היא התחילה להריץ את הדור הבא, שמשהו ממנו ראינו בשבועות האחרונים. אני לא יודע אם זו הייתה הנחתה של ההנהלה או החלטה של מלאדן קרסטאיץ' – בדי היוטה שמקיפים את קרית שלום גדלים מעונה לעונה ומסתירים יותר מדי – אבל זו הייתה החלטה סופר נכונה. מכבי תל אביב חייבת להתרענן. יכול להיות שערן זהבי זה זריקת מרץ למנויים, לתעשיית המרצ'נדייז, לעוצמתו של המועדון – הנה, שחקן שיצא לחו"ל חוזר הביתה – אבל הסגל חייב רענון. והזמן נוקף, ולא עוצר. ערן זהבי עם סגל כזה לא יביא אליפות. אולי סגל חדש – עם לפחות 4 זרים חדשים לגמרי וכמה שחקנים צעירים מהמרחב – יביא אליפות עם ערן זהבי.
2. תארו לעצמכם שבמהלך היום יוזמנו לחקירה עשרות ומאות אוהדי מכבי חיפה, שהמצלמה קלטה שפורצים לשדה המשחק לאחר חגיגת האליפות, וכמוהם עשרות מאוהדי הפועל ומכבי תל אביב שהמצלמה קלטה שהם משליכים אבוקות או מעבירים תיקי אמל"ח זה לזה – ותמיד יש צילומים – ומחר הם ייעצרו, יעברו חקירה, ויובאו ביום שלישי בפני שופט. הוא ישתכנע על סמך הראיות שהם אשמים ויטיל על כל אחד מהם עונשים שינועו בין קנסות של עשרות אלפי שקלים לבין עונשי מאסר של חודשים, בתוספת להרחקה של מספר שנים מכל המגרשים (שזה כולל התייצבות מדי משחק בתחנת משטרה בתחילת ובסיום המשחק). וכל זה בלי שתובע ההתאחדות אפילו יגיש כתב אישום אחד נגד הקבוצות בגין אחריות שילוחית. תארו לעצמכם שהייתה פה משטרה, ובתי משפט, ורשויות אכיפת חוק שהיו מפרקות אוהדים סוררים כמו שמפרקים בבריטניה למשל.
התחרות בין מועדוני האוהדים הביאה לכאוס מוחלט בסיום חגיגות האליפות של מכבי חיפה – 21 שנה אחרי אסון אמיר רנד – ולמופע אבוקות שהפסיק דרבי ל-17 דקות. והתחרות הזו תלך ותסלים ככל שהמדינה תתייחס להפרות הסדר האלה על פי התפיסה שזה קרה באירוע ספורט, ושם מותר. אדם שישליך רימון עשן ברחוב, וייאלץ חבלני משטרה להחזיק ביד מלקחי אמל"ח כשילדים בסביבה, יקבל שנתיים מאסר בלי לעפעף. מה שמותר באיטליה, מותר באיטליה. זה יפה, זה מגניב, אבל זה מפר סדר. וככל שהחוק לא מסוגל להתמודד עם זה, הסדר מופר יותר ויופר עוד יותר. החוק חייב להתארגן על עצמו ולשים לזה סוף.
3. הדבר האחרון שאתה מצפה לו הוא שערב גמר גביע המדינה, שתי הפינאליסטיות ירקדו במגרש. מעבר לעובדה שזה אומר הרבה על ההבדל בין קבוצות שמבזיקות מדי פעם עם 0:3 מהדהד וכדורגל משכר לבין קבוצות שעושות את זה כמעט בכל הרכב שהן מעלות, זה אומר הרבה על העומק שיש במועדונים הגדולים, וזה כולל את מכבי תל אביב וההופעה אתמול בהרכב של אוראל באייה. לפעמים, האיזון והשליטה בסגל חשובים מזהות הסגל. ואת זה נקבל בגמר הגביע. למרות שפער 5 הנקודות בין האלופה לסגניתה, איתו הסתיימה העונה, נראה לפעמים גדול יותר, הוא אומר הרבה על הגמר הזה. לא הייתי מהמר מי ינצח בו. הכדורגל הישראלי מלא בסגניות שניתצו חלומות דאבל – או קוואדרופל במקרה הזה – וגם מלא בגמרים שלא היה להם קשר לעונה שהם ייצגו.
ובכל זאת, יש הבדל קטן.
עומר אצילי סיים אתמול עונה עם דאבל-דאבל, שזה אפילו נדיר יותר משחקן שמסיים כמלך שערים ומלך מבשלים באותה עונה. 32 שנה לא ראינו כדבר הזה, בטח לא במספרים האלה. בעונת 1968/69מוטל'ה שפיגלר כבש 26 שערים ובישל 14, ומכבי נתניה שלו לא זכתה באליפות. אצילי עשה את זה, ישב בבית חודשיים בגלל פציעה, והקבוצה שלו זכתה באליפות. בישול, אחרי הכל, הוא תוצאה של כיבוש. היו לאצילי מספיק שחקנים טובים סביבו שבלעדיו ובעיקר איתו, הצליחו לייצר אליפות 14 למכבי חיפה, אליפות שנייה ברציפות, ואליפות ששינתה שוב את ההגמוניה בכדורגל הישראלי. עומר אצילי הוא לא רק כדורגלן העונה, הוא שחקן הליגה הטוב ביותר בישראל, גם המשמעותי והמשפיע ביותר.
אבל דווקא בגלל שובו הצפוי של ערן זהבי, כדאי להזכיר: המהלך שעשתה בינואר 2021 מכבי חיפה עם אצילי, שווה ערך למהלך שעשתה מכבי תל אביב בינואר 2013 עם זהבי. זה גיים צ'יינג'ר. כשזהבי הגיע לארץ מאיטליה, אצילי היה שחקן בן 19 וחצי בליגה השנייה (גם זהבי היה פעם שחקן בן 19 וחצי בליגה השנייה). כשזהבי עזב לסין, אצילי עזב לספרד. בעונה הבאה, אם יתרחש המהלך של זהבי, הם יהיו זה נגד זה, בפעם הראשונה באמת. שני מספרי 7, בשני המועדונים הגדולים בישראל.
עכשיו כל מה שנותר כדי למקסם את צירוף המקרים המדהים הזה הוא שאצילי ייענה להצעתה של שנדונג – או איך שקוראים לה – ולצאת לסין בגיל 29.
מה דעתך על הכתבה?