17 בפברואר 1977. מכבי תל אביב רושמת את הניצחון ההיסטורי על צסק"א מוסקבה בווירטון שבבלגיה, ובישראל פורצת חגיגה עצומה. רבבות אנשים צובאים על כיכר מלכי ישראל, לימים כיכר רבין, קופצים לבריכה ומתרגשים מההישג ההיסטורי – שכעבור פחות מחודשיים יהפוך לאבן דרך במסעם של הצהובים לזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות.
"זה לא היה משהו מאורגן, ולא אמרו לאף אחד לבוא", נזכר מיקי ברקוביץ'. "כולם הגיעו באופן ספונטני, ולמעשה, עם ישראל בא לכיכר מעצמו, מהרגש. הבנו כבר אז שעשינו היסטוריה שתהיה חקוקה בספרים". כשהקבוצה נחתה בנמל התעופה, היא נסעה באוטובוס היישר לחגיגות בלב תל אביב, ועל הבמה חיכה מנחה האירוע, הרב אורי זוהר ז"ל, שנפטר היום (חמישי) בגיל 86.
זוהר טבע אז את המשפט הזכור ביותר מאותן חגיגות בכיכר, כשקרא ברוח הימים לאוהדים בקהל: "שלוש פעמים כיפאק היי, לכבוד הניצחון הבא על ריאל ועל וארזה!", אמר בפאתוס השמור לכוכבים מסוגו. "ואז", נזכר ברקוביץ', "כשניצחנו את מובילג'ירג'י וארזה בגמר בבלגרד, התקשרו אליי שצריכים ממני את הגופייה מספר 9. אורי הנחה גם את חגיגות הזכייה בגביע, ורצה ללבוש את החולצה שלי. דאגתי שיפתחו את חנות הספורט שלי ויעבירו לו את החולצה, ובשבילי זה היה כבוד גדול.
"עצוב שאייקונים כאלה גדולים נעלמים לנו. רק לפני שלושה ימים נפטר מודי בר-און, ועכשיו אורי. לצערנו, זו דרכו של עולם".
זוהר לא היה איש ספורט, אבל נגיעתו בכדור הגיעה מפעם לפעם בהקשרים אמנותיים וציבוריים. בחירתו למנחה החגיגות של מכבי הייתה טבעית, עקב היותו כוכב על בישראל באותן שנים; וגם קודם לכן, במערכון "לה מרמור" ובסרטו "עיניים גדולות" שיצא לאקרנים ב-1974, היה למגרשים מקום של כבוד בסט הצילומים.
כדורסלן העבר רוני בוסאני זוכר היטב את אותם הימים. "הייתי בן 17, והתאמנתי עם קבוצת הנוער של מכבי תל אביב במגרש מכבי הישן. אורי ואריק איינשטיין ז"ל באו לראות את המגרש ולבחון אותו לקראת צילומי הסרט, ופתאום הם קראו לי. אריק כנראה שמע עליי וידע מי אני. הם אמרו 'שמע, אנחנו עושים כך וכך ורוצים שתהיה איתנו, גם בעניין של הכדורסל וגם שתמשיך איתנו לסצנות אחרות'".
– לא אירוע שקורה בכל יום לכדורסלן צעיר.
"התרגשתי בכלל מעצם העובדה ששני ענקים כאלה ניגשים אליי ובכלל מדברים איתי. לא ידעתי איך לאכול את זה, וכמובן שאמרתי כן. הייתי איתם תקופה לא קצרה, ונדהמתי מאורי: הוא שימש גם במאי הסרט וגם שחקן, והיה פנומן בניהול. ראיתי איך הוא מזיז את האנשים ביצירתיות, ובכל מילה ובכל צעד שעשה נטפה ממנו הכריזמה".
הרב אורי זוהר ז"ל במערכון "לה מרמור"
מלחמת יום הכיפורים קטעה את צילומי הסרט ודחתה את צאתו לאור. אבל כשהקרבות שככו, זוהר לא ויתר. "לא היו אז טלפונים סלולריים, וברגע אחד הוא הצליח לגייס מחדש את כולם. אני פחות הבנתי בקולנוע, אבל לא יכולתי לפספס את העובדה שמולי עומד אדם גדול".
– נהנית מפירות ההצלחה?
"גם זה סיפור בפני עצמו", צוחק בוסאני. "אחרי שסיימנו את צילומי הסרט, הקשר קצת התנתק וכל אחד הלך לדרכו, ויום אחד אורי התקשר אליי. הוא רצה לפגוש אותי כדי לשלם לי. לא סגרנו מראש שום דבר, והאמת היא שבסוף לא נפגשנו, כי הייתי נבוך מכל הסיטואציה, ולא היה לי נעים שאחד כמוהו יבוא וישלם לי כסף. אחר כך, כל מי שהיה קשור לסרט קיבל הזמנה להצגת הבכורה, וכמובן שהלכתי והייתי שם".
– הופתעת כשהוא חזר בתשובה?
"באותם ימים אמרו שכל מי שהצליח ולא חסר לו דבר בחיים, חזר בתשובה כי הוא מיצה הכל. ככה גם דיברו עליו. אבל עם השנים, ראינו איך הכריזמה המיוחדת שלו הפכה אותו לדמות גדולה וממגנטת גם בעולם הזה, ואיך התייחסו אליו כרב חשוב וגדול. זה לא הפתיע אותי".
