מתבונן מהצד: העצב, הכעס והדילמה של פרנקי דה יונג

כשלוש שנים אחרי שהגשים חלום ונחת בברצלונה כאחת ההחתמות היקרות בתולדותיה, חרף הביקורות וחוסר האמון מצ'אבי, להולנדי יש סיבות טובות לוותר על איחוד עם טן האח במנצ'סטר יונייטד. מיכאל יוכין על הקשר שמתקשה להבין כיצד הפך לקורבן בעיצומו של מסע רכש מטורף

(גודל טקסט)

פרנקי דה יונג היה הראשון להגיע בתחילת השבוע למבדקים הרפואיים של ברצלונה. הוא מיהר להיכנס לפני כולם לחדר ההלבשה ולהתכונן לאימון פתיחת העונה. המסר צריך להיות חד וברור – ההולנדי מעוניין להמשיך ללבוש את חולצת בלאוגרנה, ודעתו לא השתנתה גם אחרי החיזורים הארוכים שמנהלת מנצ'סטר יונייטד.

בינתיים, השדים האדומים עורכים היום את משחק הידידות הראשון שלהם עם אריק טן האח על הקווים, כאשר יפגשו את ליברפול בתאילנד (16:00, ספורט4). המאמן סימן באופן ברור לחלוטין את הקשר אותו טיפח באייאקס כרכש החשוב ביותר שלו הקיץ. הנהלת המועדון לא מתכוונת להתקמצן ומוכנה לסגור את העניינים מהר ככל הניתן, כדי שהבוס יעניק לדה יונג בדיוק את התפקיד שהוא אוהב יותר מכל – הקשר הנסוג במערך 4-2-3-1 עם שותף דפנסיבי יותר שיעניק לו חופש פעולה לדהור קדימה. כך הוא תופקד באמסטרדם וכך הוא יוכל לשחק גם באולד טראפורד. על הנייר, זו הצעה שלא קל לסרב לה, אבל דה יונג בוחר לסרב בינתיים, ויש לו סיבות טובות.

פרנקי דה יונג שחקן ברצלונה
"דה יונג בטח אומר לעצמו 'למה אני צריך להיות להיות הקורבן?'" | אימג'בנק GettyImages, Francesco Pecoraro

ברצלונה הייתה ונשארה מועדון חלומותיו. הוא השתוקק להגיע לקטלוניה כאשר התחיל לשחק באקדמיה של ווילם טוויי, הגשים את השאיפה הזו כבר בגיל 22 כאשר הפך לאחת ההחתמות היקרות בתולדות המועדון בתום עונה מזהירה באייאקס, האריך לפני שנה וחצי את החוזה עד 2026 ומרגיש שהוא עדיין רחוק מלסיים את מלאכתו בקאמפ נואו. בדיוק להיפך – הביקורות על כך שלא מיצה את הפוטנציאל רק מחזקות את המוטיבציה להתמיד ולעשות זאת. גם דה יונג ציפה להצלחה גדולה הרבה יותר ולא העלה בדעתו כי יוסיף לארון התארים רק גביע ספרדי אחד במשך שלוש שנים, אבל זו לא אשמתו כי המועדון נקלע למשבר כלכלי חמור במיוחד. זוהי אשמתם של אלה שהחתימו שחקנים על חוזים מופרכים – גם אם אחד מהם שייך לו.

זו הרי הסיבה המרכזית בגללה נחוש נשיא ברצלונה, ז'ואן לאפורטה, למכור את דה יונג. החתמתו הייתה "ההצלחה" הגדולה האחרונה של קודמו השנוא, ג'וספ מריה ברתומאו, אשר העניק שכר מפלצתי לשחקנים רבים מדי. בעונה הקרובה אמור ההולנדי לקבל 21 מיליון יורו שכוללים בונוס נאמנות, ובעונת 2023/24 צפוי התשלום לעלות ל-28 מיליון. כמו כן, דה יונג הוא הנכס היקר היחיד בסגל שמוגדר בר מימוש באופן מיידי.

מצד אחד, יש לו ביקוש – לראיה ההצעה של השדים האדומים. מצד שני, האוהדים לא ישרפו את העיר אם יועזב, בניגוד לפדרי וגאבי בהם אסור לגעת בשום פנים ואופן. שני היהלומים הספרדים הצעירים במרכז המגרש הם אלה שסביבם יבנה המאמן צ'אבי את הקבוצה שלו. כעת הצטרף גם פרנק קסייה כשחקן חופשי ממילאן, ובברצלונה מקווים להחתים בימים הקרובים גם את ראפיניה מלידס. בתנאים אלה, דה יונג הוא לא שחקן הכרחי. פרשן העיתון "אס", חואן חימנס אף מדגיש: "פרנקי לא משכנע את צ'אבי עד הסוף מבחינת היכולות להתמקם על המגרש". עד כמה זה נכון באמת? אין לדעת, אבל דיווחים כאלה מודלפים לתקשורת בתדירות גבוהה, וזה יכול לקרות רק אם ההנהלה מעוניינת בכך

דה יונג קורא את זה, ודמו רותח. הוא רואה כיצד המועדון מנסה לדחוק אותו הצידה ולפגוע בתדמיתו בעיני האוהדים, אך ורק משיקולים כלכליים. הקשר עצמו כבר הסכים לדחייה בתשלומי השכר על מנת להקל על תזרים המזומנים של בארסה, וכעת חייב לו המועדון לפחות 17 מיליון יורו מעבר לשכר הרגיל. החוב הזה עלה אף הוא על שולחן הדיונים עם מנצ'סטר יונייטד, כי צריך לטפל בו לפני סגירת העסקה – ונכון לעכשיו נדמה כי אין כסף בקופה כדי לעשות זאת. במקביל, משום מה נמצא הכסף כדי להחתים את קסייה ואת אנדראס כריסטנסן מצ'לסי, לשכנע את ראפיניה לחתום וגם להיכנס למרדף ארוך ומתוקשר מאוד אחרי רוברט לבנדובסקי שרוצה לעזוב את באיירן מינכן.

ההולנדי פשוט לא יכול לא לתהות: "אם יש כסף לשחקנים האלה, מדוע אי אפשר לשלם גם לי? למה אני צריך להיות הקורבן?"

פרנקי דה יונג שחקן ברצלונה
העביר מסר ברור. פרנקי דה יונג | אימג'בנק GettyImages, Soccrates Images

היו גם רמיזות לפיהן כל הסאגה נועדה על מנת לשכנע את דה יונג לוותר על החוב ולחתום על חוזה חדש בשכר נמוך יותר. השחקן וסוכנו פסלו את האופציה הזו על הסף – ובצדק. לו היה נדרש מהלך מסוג זה על מנת למנוע פשיטת רגל של המועדון האהוב, אפשר היה לשקול זאת, אבל בארסה מוכנה כעת לשלם לבאיירן 50 מיליון יורו תמורת לבנדובסקי ולהיענות לכל דרישות השכר של הכוכב הפולני בן ה-34. משהו כאן לחלוטין לא הגיוני ברמה הבסיסית ביותר, וכל התרגילים החשבונאים המורכבים שנעשים במועדון מאחורי הקלעים לחלוטין לא מובנים למתבונן מהצד כמו דה יונג. אז הוא צופה במתרחש בעצב וכועס על היחס שמפגינה כלפיו ההנהלה. הוא ממש לא רוצה להיות השעיר לעזאזל.

התסכול הזה יכול היה תיאורטית לגרום לו לפעול במרץ למען המעבר למנצ'סטר יונייטד, והאיחוד עם טן האח באמת מבטיח רבות. באולד טראפורד גם יפגוש דה יונג את חברו הטוב דוני ואן דה בייק, ויוכל למלא בדיוק את המשבצת שהוא רוצה. "אני אוהב לקבל את הכדור מהבלמים", הדגיש דה יונג לא פעם, אבל במערך 3-3-4 של ברצלונה הוא לא מתאים כדי להיות הקשר האחורי היחיד, כי אין לו תכונות של סרג'יו בוסקטס, אולם אחרי שחווה יותר מדי אכזבות בברצלונה עצמה, הוא יודע היטב עד כמה המצב עלול להיות לא יציב במנצ'סטר.

בברצלונה הוא נהנה מהעיר ומשתייך למועדון אליו הוא קשור מאוד רגשית. מה יקרה ביונייטד אם טן האח יעזוב לפתע? מי יכול להבטיח שהפרוייקט ההולנדי החדש לא יקרוס תוך עונה אחת? עם מי הוא יישאר אז במועדון שמרגיש לו זר למדי, וגם קטן יותר בהשוואה לברצלונה בימים אלה? כי הרי עם כל הכבוד לבעיות העצומות של בארסה, היא תשחק גם בעונה הקרובה בליגת האלופות וזה צפוי להיות מנת חלקה גם בעתיד הנראה לעין. לעומת זאת, השדים האדומים מחוץ לצ'מפיונס-ליג בעונה הקרובה ואין לדעת מתי יחזרו לשם. למעשה, טן האח עלול לנטוש דווקא אם זה לא יקרה, ואז יישאר דה יונג קירח מכאן ומכאן. המעבר יהווה הימור לא קטן מצידו, ובשלב הוא לא ממש מוכן נפשית לקחת אותו.

כעת צצה גם אופציית צ'לסי, אבל היא מרגישה הרבה פחות אטרקטיבית מקצועית בכל מקרה. בסטמפורד ברידג' אין טן האח, ואין הולנדים בכלל. הסגנון של תומאס טוכל לא בהכרח מתאים לו – בוודאי לא יותר מאשר הגישה של צ'אבי. יש לכחולים הנהלה חדשה שאין לדעת מה היא מתכוונת לעשות. זה לא נוח לעבור למקום חדש כזה רק כי לאפורטה לחוץ לחסוך כסף כדי לבזבז אותו על שחקנים אחרים.

יש לדה יונג חוזה עד 2026, והוא מעדיף לשמור על יציבות. אם סמואל אומטיטי קיבל את כל התשלומים המפליגים שלו בלי לשחק, דה יונג יכול לקבל את המגיע לו תוך כדי שהוא תורם רבות כחלק אינטגרלי מאוד מהסגל. אז הוא הגיע אתמול ראשון למבדקים הרפואיים והבהיר לכולם מה בכוונתו לעשות, אבל מובן שזה לא ישים קץ לסאגה המוזרה הזו. היא תלווה אותנו גם בשבועות הקרובים.