בראייה ההיסטורית, המפגש של מכבי נתניה מול איסטנבול בשאקשהיר חשוב כי תהיה זו הבכורה האירופית של אמרה בלוזוגלו כמאמן. יש הטוענים כי עתידו מבטיח מאוד, ודבר אחד בטוח – הוא ייחשב להצלחה גם אם יגיע לרבע מהישגיו כשחקן. על הדשא, אמרה הוא אחד הכוכבים הטורקים הגדולים בכל הזמנים, ובמפעלים האירופים כמעט ואין לו מתחרים. אחרי הכל, הוא היה שותף משמעותי לזכיה היחידה של מועדון טורקי כלשהו, כאשר גלאטסראיי הניפה את גביע אופ"א אי שם בשנת 2000. בחלוף 3 חודשים, הוא אף סייע לאריות לנצח את ריאל מדריד בסופר-קאפ אירופי, עם הופעה מצוינת בקישור נגד קלוד מאקללה, גוטי ולואיס פיגו.
אמרה היה אז רק בן 19, אבל כבר צבר 3 שנות נסיון עם הסגל הבכיר, ולמד רבות במרכז המגרש מהמאסטרו המיתולוגי גאורגה חאג'י. הרומני חלק אז לא מעט שבחים לעמיתו הצעיר, ואוהדי גלאטסראיי נהנו מאוד מסגנונו הנמרץ. אמרה ידע לעשות הכל – גם מכדרר בחסד, גם מוסר מחונן עם ראיית משחק מצוינת, אבל גם טרייר בלתי נלאה בכל הקשור למשימות הגנתיות. הוא לא בחל באמצעים, עשה לעצמו שם של שחקן שנותן את הנשמה על המגרש, ואוהדי גלאטסראיי העריצו אותו. היתה עם זה רק בעיה אחת – אמרה הוא אוהד שרוף של פרנרבחצ'ה.
לשם הוא גם חזר אחרי המסע האירופי, שהיה מרשים מאוד בפני עצמו. בקיץ 2001, הפך אמרה לטורקי היקר אי פעם כאשר נמכר לאינטר, שם השתלב בהדרגה בסגל נוצץ במיוחד, והיה על המגרש באותו יום קודר מבחינת נראזורי כאשר האליפות חמקה מהם בגלל הפסד ללאציו במחזור האחרון במאי 2002. רונאלדו התייפח על הספסל, אבל לא ידע איזה מונדיאל מזהיר מחכה לו מעבר לפינה. גם המונדיאל של אמרה היה כביר בכל קנה מידה – הוא היה אחד השחקנים המובילים במדי טורקיה שהעפילה לחצי הגמר, שם הודחה על ידי רונאלדו. באותו שלב, לפרשנים לא היה ספק כי יש לו פוטנציאל להפוך לאחד המובילים בעולם בתפקידו. לא פחות.
ההערכה הזו רק התחזקה כאשר הוא נבחר לשחקן המצטיין של אינטר על ידי האוהדים בעונת 2002/03, אך בסופו של דבר היא לא התגשמה – בעיקר בגלל פציעות שהפריעו לו רבות, הן בסן סירו והן בניוקאסל אליה עבר ב-2005, אבל המוניטין של שחקן יעיל, רב גוני ולוחמני מאוד נותר. לא לחינם הביא אותו דייגו סימאונה לאתלטיקו מדריד ממש בתחילת הקדנציה שלו ב-2012. זה לא עבד בוויסנטה קלדרון, ואקורד הסיום לקריירה מחוץ למולדתו היה מאכזב למדי, אולם הדבר המרשים ביותר הוא כי הקשר התעקש לא לתלות את הנעליים עד גיל 40. אפילו בנבחרת הוא סחב עד 2019, וסיים את דרכו עם 101 הופעות – הרביעי בהיסטוריה אחרי השוער רושטו, החלוץ האגדי הקאן שוקור, והבלם המפורסם בולנט, האיש שגילה אותו והביאו לגלאטסראי. לנוכח הגליון הרפואי שלו, זהו הישג כביר לא פחות מהתארים.
החלום באיסטנבול היה ונשאר פנרבחצ'ה. אליה הוא שב ב-2008 מניוקאסל וזכה באליפות ב-2011. אליה הוא חזר מיד אחרי שלא התאקלם אצל צ'ולו במדריד, וזכה באליפות נוספת ב-2014. אלא שאז, הוא נדד לאיסטנבול בשאקשהיר – מועדון קטן ונטול אוהדים, אשר מקודם מאוד פוליטית על ידי מפלגתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. כקפטן, היה אמרה קרוב להוביל את הקבוצה לאליפויות, והוא מכיר היטב את הפוליטיקה הפנימית והחיצונית של בשאקשהיר. הוא אפילו תכנן תחילה לפרוש במדיה, אבל אז הגיע למסקנה שהוא חייב ללבוש את מדי פנרבחצ'ה אהובתו למשך עונה אחת נוספת, ובא הביתה ב-2019.
שם, אחרי שסיים סוף סוף את הקריירה ב-2020, הוא מונה מיד למאמן ספורטיבי, השפיע מאוד על המהלך להבאתו של מסוט אוזיל מועדון, ואז מונה למאמן זמני לקראת סוף העונה. זה לא המפתיע, כי דמיאן קומולי, איש ליברפול לשעבר שעבד בהנהלת פנרבחצ'ה עד לא מכבר, קרא לתת לו את המפתחות עוד קודם לכן. "רציתי למנות את אמרה למאמן. אמרתי שהוא מתאים מאוד לתפקיד, אבל ההנהלה סירבה. בסוף עזבתי, והוא קיבל את התפקיד. הוא חכם מאוד, ויש לו תשוקה אדירה. הוא מנהיג יוצא מהכלל. הוא יכול להיות מאמן פנומנלי, ואין לי שום ספק בכך", אמר קומולי.
תשוקה באמת לא חסרה לאמרה, ולא תמיד במובן הטוב של המילה. כשחקן, הוא אף עבר לא פעם את הגבול, כולל האשמות בגזענות – גם באנגליה, וגם בטורקיה בה קיבל עונש מאסר על תנאי ב-2014 אחרי התלונה שהגיש נגדו דידייה זוקורה, כוכב חוף השנהב ששיחק בטרבזונספור. לאורך חייו, הוא ספג ביקורות רבות, אבל כושר המנהיגות שלו מעולם לא הוטל בספק – והוא בא לידי ביטוי על הקווים. אמרה היה עילוי כקשר, והוא עילוי כבר עכשיו כמאמן. ואולי הוא נאלץ לעזוב את פנרבחצ'ה בגלל פוליטיקה פנימית בקיץ שעבר, אבל באיסנטבול בשאקשהיר חיכו לו שוב בזרועות פתוחות. זו הזירה המושלמת מבחינתו ללמוד את דקויות המקצוע ולחזק את המוניטין לקראת החזרה הבלתי נמנעת לפנרבחצ'ה.
את בשאקשהיר הוא קיבל לידיו באוקטובר 2021, כאשר הקבוצה היתה במשבר מתחת לקו האדום, העלה אותה מיד על הפסים הנכונים, והצעיד למקום הרביעי בטבלה הסופית כדי להעפיל לקונפרנס ליג. העונה הוא כבר מציב מטרות גדולות – מאבק על האליפות בה זכתה בשאקשהיר בלעדיו ב-2020, והצלחה גם בזירה האירופית. ההצהרות האלה מושמעות גם לאוזניים של ראשי פנר, כי לשם הוא מכוון.
"הייתי בפנרבחצ'ה בימים הקשים ביותר ובימים השמחים ביותר. תמיד הרגשתי שייך. אומרים שזה סיפור לא גמור, אבל זה הרבה יותר מסיפור. עבורי, פנרבחצ'ה זה החיים. אם ירצה האל, אחזור ולגרום לכל האוהדים שלנו לחייך. יש לנו עוצמה לעשות את זה. לכל אחד יש חלום, וזה החלום שלי", הוא הכריז לפני חודש. אז בינתיים הוא מתמודד מול מכבי נתניה, וינסה להצעיד את בשאקשהיר להישגים בכל החזיתות, אבל הכיוון ברור, ואירופה היא הזירה האהובה שלו. הוא חווה אותה עם גלאטסראיי וחאג'י לפני יותר משני עשורים, ניצח את ריאל והתנסה בליגת האלופות עם המועדונים המובילים ביבשת. הצעד הקטן הראשון בקונפרנס ליג זו רק ההתחלה.
