1. לא משנה איך תסתיים בשבוע הבא ההתמודדות בין מכבי חיפה לכוכב האדום בלגרד, מכבי חיפה הזיזה את אחרון הספקות מהדרך: מדובר בקבוצת ליגת אלופות לכל דבר, ואם אכן הדבר יסתייע, זה לא יסתיים עם אפס נקודות ואפס שערים כמו בביקור הקודם ב-2009/10. זה יכול להסתיים כמו בביקור הראשון ב-2002/3.
חיפה עוצמתית, יש לה מספר רב של שחקנים ברמה גבוהה, מאמן בסטנדרט אחר, היא לוחצת גבוה, היא קטלנית (ממוצע של 2.75 שערים למשחק בארבעת המשחקים האחרונים ו-3.66 שערים בשלושת המשחקים האחרונים בהם שיחקה בהרכב מלא), היא מוכיחה אופי, ויש לה מעטפת של מועדון, אצטדיון וקהל מהעילית של אירופה. זה יכול להסתיים רק בליגה אירופית כי בסוף בסוף, בפלייאוף ליגת האלופות משחקים קבוע מול קבוצות בדרג הזה, ובמקרה הזה, הכוכב האדום היא קבוצה קטלנית לא פחות, גם אם פחות טובה ממכבי חיפה הנוכחית. היא כנראה טובה מזלצבורג או שטורם גראץ או פאוק או באזל, אותן עברו קבוצות ישראליות בדרך לשלב הבתים. עם קצת מזל, והרבה אופי, הכרטיס למועדון של פפ, מסי, זידאן, זלאטן, סלאח, קיין וצ'אבי עוד יגיע.
בניגוד למכבי תל אביב, הקבוצה האחרונה שעלתה לליגת האלופות בקיץ 2015, בעיקר בזכות הופעה של איש אחד – ערן זהבי – הרי שאם מכבי חיפה תעפיל לליגת האלופות היא תעשה את זה בזכות התעלות, או שאולי יכולת רגילה, של מספר כוכבים.
עלי מוחמד נותן הקיץ מופע של אנגולו קאנטה, של מרקו וראטי, של קאסמירו או טוני קרוס. היכולת שלו להיות בכל מקום על המגרש, ללחוץ על הכדור, להשיג אותו ולנתב אותו בהחלטה מדויקת, היא ליגה בפני עצמה. אנחנו חוזים במשהו שלא רק שלא התרגל למציאות הישראלית, הוא יוצר מציאות בפני עצמו. עלי מוחמד התחיל פה בבית"ר תל אביב, הוא בקבוצה הרביעית שלו בישראל, הוא היה אמור לשקוע באפרוריות, והוא רק משתפר. זה ממש לא מובן מאליו.
גם דולב חזיזה מספק יכולות שלא חשבנו שנראה משחקן ישראלי ברמות האלה. כלומר, תחשבו על זה שדין דוד הוא נוכח-נפקד בהרכב הזה, עומר אצילי עולה מהספסל, ודווקא דולב חזיזה – ב-2018 בהפועל רמת גן – מבשל באומנות, ובמידה מסוימת גם בתחכום, שלושה מצבי שערים שהופכים לשערים (שניים ממש בבישול ישיר), וכל זאת מעמדת ווינג-בק. כשאלון חזן יצטרך לבחור הרכב לאלבניה בחודש הבא, אחרי נשירתו של מנור סולומון בגלל פציעה, ואולי ליאל עבדה בגלל הנבחרת הצעירה, הוא לא יצטרך להתלבט יותר מדי באשר לזהות המחליף המיידי.
צ'ארון שרי, ולא בפעם הראשונה, הראה שבכל מה שקשור לבעיטה נקייה, מחוץ לרחבה, הוא שחקן ברמה מאוד גבוהה. אגב, כמו במקרה של פיירו, מדובר בשחקן מהאיים הקריביים, עם עבר בקבוצות קצה בהולנד והרפתקה בסין שהסתיימה במקום האחרון (בעונה שזהבי כבש שם רק 20 שערים). גם שרי משדרג את יכולותיו בחיפה. זה בכר, זה המועדון, זה הקהל – הקרדיט של כולם.
על פרנדזי פיירו אכלנו כמה כובעים ושמטנו כמה לסתות. השוונו אותו ליעקובו איגביני בעונתו הגדולה שהביאה אותו לפורטסמות' ואחר כך למקומות קצת יותר טובים בפרמיירליג. פיירו, שמגיעה ממדינת שהקשר היחיד שלה לכדורגל הוא עמנואל סאנון ששבר במונדיאל 1974 לדינו זוף האגדי רצף אדיר של למעלה מ-1,000 דקות ללא ספיגה, עם עבר ב-MLS, קבוצה בינונית בבלגיה וקבוצת ליגת שנייה בצרפת – נראה כמו ג'ון קארו בימיו הגדולים, ומתפקד יותר כערן זהבי, שובר השוויון האולטימטיבי, מאשר כמו יעקובו. פתאום, מתברר, שלמכבי חיפה יש לא רק אפשרות לליגת האלופות, אלא גם תשובה לקאמבק של הקיץ. בביצה שלנו, תכל'ס, זה מה שקובע.
2. הכוכב האדום נראתה בחלקים הראשונים של המחצית הראשונה והמחצית השנייה כמו קבוצה ישראלית מצוינת בליגה המקומית, שמגיעה למשחק חוץ באירופה מול ליגה ואופרה אחרים. הכדורגל הישראלי חוגג הקיץ 30 שנה באירופה, יש לפחות 30 דוגמאות מקומיות כאלה בשליפה. הכוכב לא הצליחה להניע כדור בחופשיות, התקפותיה נשברו כמעט בקלילות, או שמסירות פשוטות הלכו למקומות לא נכונים – והכוכב האדום היא לא קבוצה רעה, היא פשוט מגיעה מליגה חלשה מאוד ומתמודדת ברוב העונה מול קבוצות שלא היו עוברות את הפועל חדרה באירופה.
בעונה שעברה איבדה הכוכב האדום נקודות בחמישה משחקי ליגה בלבד: פעמיים מול פרטיזן בלגרד וזה טבעי (וגם אז מדובר בשתי תוצאות תיקו), מול וויבודינה שהיא סוג של מכבי נתניה סרבית, ופעמיים מול ראדניק (לה אפילו הפסידה!), שזה דומה לקבוצות של יוסי אבוקסיס שפוגשות את ולאדן איביץ', סוג של מנחוס. באירופה היא גמגמה מול קייארט, מול שריף טירספול, מול מיטיולנד, הובסה באייברוקס. בכל פעם שהכוכב נתקלת בקבוצת כדורגל רצינית, היא חייבת להתרגל לקצב אחר, למצ'-אפים בהגנה שאין לה ביום יום, לקבוצה שמנטלית לא פוחדת ממנה ולא תתבטל מולה. בעניין הזה מכבי חיפה אכן הפתיעה את הכוכב, שמאז פתיחת העונה פשוט טיילה במשחקים, עשתה רוטציות, חיה בלה-לה לנד. בשבוע הבא אלמנט ההפתעה יישאר בנתב"ג, אולי עם המזוודות. הדבר היחיד שחיפה יכולה להפתיע את הכוכב האדום בלגרד, יהיה לשחק אותו דבר גם ב"מרקנה".
אגב, מפתיע מאוד שמכבי ת"א איבדה בתוך עונה את אלכסנדר פשיץ', שחקן עצום במונחים של הכדורגל הישראלי. זה לא השער המזליקי שכבש אתמול כמו העובדה שהתחיל את המהלך של השער
השני ויצר מהלך משלו שהסתיים בהצלה ענקית של ג'וש כהן. פשיץ' הוא מעל הליגה פה, וצרה צרורה עבור חיפה. בעניין הזה, אולי טוב לחיפה שהוא כרע תחת העומס, ובשבוע הבא יחזור מילאן פאבקוב להרכב. יכול להיות שהוא יזיק פחות לחיפה.
3. כמו שראינו במקרה של פשיץ' ובוקארי, העלאת הקצב בשלב הזה של פתיחת העונה, כשהקבוצות לא 100 אחוז מבחינת בניית הכושר הגופני, יוצרת פציעות עומס. פייר קורנו פצוע כמעט באופן תמידי, חזיזה סובל מהאינטנסיביות, פיירו ירד עם כיווץ ואולי רגישות בהאמסטרינג, וגם פלאניץ' חטף כמה מכות יבשות. בגלל חשיבות המשחקים – למעט הגומלין מול לימסול – ההרכב הראשון נכתש ונשחק. וכשבוחנים את זה, לחיפה יש הרכב ראשון מצוין, אצילי או דין דוד, זו בערך ההתבלטות היחידה בסגל, אבל כשעולים המחליפים, רואים ירידה ברמה.
כאן נכנס המשחק של מכבי חיפה מול בני סכנין בשבת. לכאורה, חיפה צריכה להתרגל לעומס. אם תעפיל לשלב הבתים – לא משנה איזה – היא תשחק בשלושה סבבים של שני משחקים תוך שבוע בליגת האלופות כשבאמצע יהיה לה משחק ליגה. זה יכול להגיע גם בסבבים של משחק ברביעי ואחריו בשלישי, כמו השבוע. קבוצות בדרג הזה צריכות לתפקד עם סגל עמוק, להחליף הרכבים, לא לחכות לניסים, לא למחוות מסכנין ולא להקלות מצד גורמים כלכליים שנותנים חסותם לליגה. מצד שני, ההעפלה לליגת האלופות הכרחית לכדורגל הישראלי – היא תעלה פה את הרמה, תשפר את הדירוג הישראלי ותפתח צוהר לקבוצות ישראליות נוספות לגעת בשלבי בתים שהם לא קונפרנס ליג (מבלי לזלזל).
אולי כדאי למנהלת הליגה להתערב ולייצר מהלך דחייה של המשחק בשבת. הבעיה היא, שבדיוק מאותה סיבה שיש עומס על הקבוצות לפני המונדיאל, אין מקום לדחוף סיכה, קל וחומר משחק דחוי. ואם חושבים על זה, מכבי חיפה יכולה לנצח את סכנין גם עם ההרכב השני.
לקח שחשוב להפיק מהקריסה של חלק מהשחקנים במשחק אתמול, הוא שמכבי חיפה צריכה להתחזק בעוד שני שחקנים ישראלים בכירים בהגנה. הבעיה היא שאין כאלה ויש מגבלת זרים. כמו שאמרנו בפתיחה, לא משנה באיזה שלב בתים תשחק מכבי חיפה, יהיה לה קשה מאוד בשתי מסגרות לוחצות. או שתיערך לכך מקצועית או שתיקח בחשבון כי מפעל אחד יכול לבוא על חשבון המפעל השני. כזכור, אף קבוצה ישראלית שעלתה לליגה האלופות עד היום, לא זכתה באותה עונה באליפות.
