"הייתי רוצה לראות עכשיו את מארק אוברמארס", אמר וירג'יל ואן דייק אחרי שחתם בליברפול בתחילת 2018. אפשר להבין את תחושת הניצחון הזו, כי הבלם הכריח את האיש שלא האמין בו לאכול את הכובע עם הרבה מלח. גם כאשר הגיע לאנפילד, עדיין היה נשאר בו הכעס והתסכול מהעובדה כי אייאקס ויתרה על האפשרות להחתימו בקלות יתרה, בלי לחשוב פעמיים.
והסיפור שהיה כך היה. בעונת 2012/13 חווה ואן דייק את עונת הפריצה שלו בליגה ההולנדית. במשך שנים, הוא הוזנח בנעוריו באקדמיה של ווילם II, שם לא ראו בו פוטנציאל להפוך לכדורגלן מקצועני. עד גיל 19 ייבשו אותו בקבוצות הצעירות, שם נטל לעתים קרובות חלק במשחקים בשתי קבוצות גיל באותו יום, והותש פיזית. אנשי כרונינגן, ובראשם מרטין קומאן, אביהם של רונאלד וארווין, איתרו אותו ונתנו לו הזדמנות. אחרי שהתגבר על דלקת קשה בתוספתן שהתפשטה לכליות ואיימה על חייו, פרץ ואן דייק לתודעה והחל לשחק ביעילות רבה במרכז ההגנה על בסיס שבועי. בגיל 22, הוא הרגיש שהגיע הזמן לעשות צעד קדימה, וכרונינגן ממש לא התנגדה – היא היתה זקוקה לכסף ממכירתו.
סלטיק הגישה אז הצעה, אבל ואן דייק לא מיהר לקבל אותה. הוא רצה להישאר בהולנד, והאמין שאייאקס תהיה המקום הנכון ביותר עבורו להתפתח מקצועית. לכן הוא עשה מאמצים גדולים לעבור לאמסטרדם, ולא רק סוכנו היה מעורב בנושא. הבלם יצר קשר אישית עם המנהל הספורטיבי אוברמארס והסביר לו עד כמה הוא רוצה להגיע. אפילו האנס ניילנד, המנהל הספורטיבי של כרונינגן, צילצל אליו וטען: "מארק, זה הצ'אנס שלך. זה עכשיו או לעולם לא".
והרי אייאקס היתה זקוקה לבלם באותו קיץ. טובי אלדרוויירלד היה בדרך לאתלטיקו מדריד, שנה אחרי שחברו הבלגי יאן ורטונגן חתם בטוטנהאם. לאוברמארס, שהוכיח לימים חושים מפותחים מאוד בשוק ההעברות וידע בדרך כלל את ערכם האמיתי של השחקנים, היה אז עדיין חסר נסיון יחסית – הוא קיבל את הג'וב באמסטרדם ב-2012. הוא אהב תמיד לעשות את הדברים בדרכו וסמך על הסקאוטים שלו. אנשי כרונינגן השפיעו עליו פחות. "אני מצטער, אבל כבר סיכמנו עם בלם טוב יותר", הוא השיב.
היה זה מייק ואן דר הורן, כוכבה החדש של אוטרכט, שהיה צעיר בשנה מ-ואן דייק. הוא גם היה יקר יותר ממנו. אייאקס שילמה תמורתו כ-4 מיליון יורו, בעוד ואן דייק הלך לסלטיק עם תג מחיר של 3 מיליון יורו "בלבד". מבחינתו, היה זה עלבון צורב, והוא לא ממש הבין מדוע נפסל, אבל גם איינדהובן ופיינורד לא התלהבו מהאפשרות להחתימו. אולי אם באייאקס היו שמים לב קצת יותר להופעתו כאשר שמרה כרונינגן על רשת נקיה מולם בניצחון 0:1 באוקטובר 2011, נגד ורטונגן ואלדרוויירלד, זה היה נגמר אחרת, אבל בתסריט שנקבע עזב ואן דייק את הולנד מוקדם ממה שתיכנן.
בדיעבד, לא היו לו סיבות להצטער על כך, כמובן. את ההזדמנות הראשונה להראות לאוברמארס עד כמה הוא טעה, קיבל הבלם מיד אחרי שעבר לסקוטלנד, כי סלטיק ואייאקס הוגרלו לאותו בית בליגת האלופות. בקרב הקצבי בגלזגו, היתה ידו על העליונה, בין היתר בזכות שערו היחיד של בירם כיאל במפעלים האירופים. הבעיטה החזקה של הקשר הישראלי הוסטה פנימה, הירוקים-לבנים ניצחו 1:2, וגם באמסטרדם שיחק ואן דייק מצוין בהפסד 1:0. ואן דר הורן, אגב, ישב על הספסל בשני המפגשים המדוברים. הוא מעולם לא התאקלם באייאקס, נדד בהמשך לסוונסי, ולאחרונה חזר הביתה לאוטרכט.
זה היה מספק, אבל "הנקמה" האמיתית הושגה בחלוף מספר שנים. ואן דייק עבר לסאותהמפטון ב-2015, הוכיח את עצמו בפרמייר-ליג, והפך לבלם היקר ביותר בהיסטוריה כאשר ליברפול שילמה תמורתו 75 מיליון ליש"ט. ההצלחה המסחררת בקבוצה של יורגן קלופ הזניקה אותו למעמד של אחד השחקנים הטובים בתבל, הוא זכה בליגת האלופות ב-2019 ובאליפות אנגליה ב-2020, ואז הכמיהה לראות מקרוב את פרצופו של אוברמארס התחזקה.
וזה אכן קרה…. טוב, כמעט. ליברפול שובצה עם אייאקס בשלב הבתים בצ'מפיונס-ליג בסתיו 2020. לקראת המפגש, דיסקסה התקשורת ההולנדית רבות את ההיבטים הפיקנטיים שלו, והבלם עצמו המתין לביקור באמסטרדם ארנה בקוצר רוח. ואז, 4 ימים בלבד לפני המשחק המרגש, הוא קרע רצועות בברכו, בהתנגשות עם השוער ג'ורדן פיקפורד בדרבי מול אברטון. כך נגמרה העונה של ההולנדי, וליברפול נכנסה למשבר, גם אם בשני המשחקים מול אייאקס היא ניצחה בלעדיו ללא ספיגה. מבחינת ואן דייק, זה היה מאכזב במיוחד, ונדמה היה כי הגורל קצת צוחק עליו.
ואולם, אולי עכשיו הגורל יפצה אותו. חלפו שנתיים, וליברפול שוב הוגרלה מול אייאקס בשלב הבתים בליגת האלופות. הפעם זה אפילו טוב יותר, כי היציעים יהיו מלאים בקהל בניגוד לתקופת הקורונה. אוברמארס כבר עזב אמנם בתחילת השנה כאשר נחשף כי הטריד מינית נשים שעבדו במועדון, ולכן המפגש הישיר איתו לא יתקיים, אבל ואן דייק ישמח מאוד לנצח את אייאקס בכל זאת. החשבון שנפתח ב-2013 עדיין פתוח מבחינתו, וזה המשחק הראשון שלו מול ספינת הדגל ההולנדית על תקן כוכב גדול.
זריקת מוטיבציה מסוג זה לא תזיק לו בשום אופן בימים אלה, כי ההולנדי לא הבריק בינתיים בתחילת העונה החדשה, וזאת בלשון המעטה. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתצוגה הגנתית מחפירה ביותר בנאפולי בשבוע שעבר, כאשר התוצאה היתה צריכה להיות אף גבוהה יותר מ-4:1. ואן דייק לא היה הרשלן היחיד, כמובן. ג'ו גומז תפס את המחצית החלשה בחייו, וטרנט אלכסנדר ארנולד התנהל לעתים כאילו היה בטיול ערב בחוף הים במקום לשמור על שחקני היריבה, אבל ואן דייק אמור להיות המנהיג שמחזיר את כולם לפוקוס, וזה לא המצב.
בדיוק להיפך – ההולנדי עצמו מציג לעתים קרובות מדי משחק מרושל. כאשר לא סגר כמו שצריך את הבעיטה של ג'יידון סאנצ'ו בהפסד המוצדק למנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד, ספג ההולנדי צרחות מג'יימס מילנר, וזה משהו שלא ראינו בעונות הקודמות. האם הוא שבע מהצלחות? האם הדחף לנצח בכל משחק ומשחק לא קיים יותר? האם מדובר במשבר חולף, או בתחילת הדעיכה בגיל 31?
בליברפול היו רוצים להאמין שהאופציה הראשונה נכונה, והקרב מול אייאקס עשוי להיות התרופה הנכונה. "כל אחד מאיתנו חייב להתעלות", הצהיר ואן דייק. כעת הגיע הזמן גם לקיים.
