ביום חמישי האחרון מלאו 60 שנה למשחק הראשון שהתקיים באצטדיון בלומפילד. זה היה 0:0 משמים בין הפועל ת"א לשמשון ת"א (שהייתה טובה יותר), לעיני 8,000 צופים בלבד. שבוע אחר כך התכבד רחביה רוזנבוים להיות הכובש הראשון באצטדיון, בניצחון על הפועל טבריה.
בלומפילד חווה עשרות אירועים מיוחדים במינם, כולל האחרון שבהם, דרבי האבוקות והכדורים ותוספת הזמן הארוכה בתולדות הכדורגל הישראלי: נכבש בו שער ניצחון ביד במשחק עונה, נערכו בו שלוש הצגות גדולות של הקבוצות הבכירות באירופה – אייאקס של יוהאן קרויף, מנשנגלדבאך של ברטי פוגטס וגונטר נצר ואנדרלכט של רוב רנסנבריק, בית"ר ירושלים שיחקה בו עונה שלמה וזכתה בו בתואר האליפות הראשון בתולדותיה, שער שנכבש בוולה אדיר לשער 5 הביא את אבי כהן לליברפול, משחק עליה מליגה א' של קבוצה (מכבי יפו) מילא את האצטדיון ב-22 אלף איש, ואפילו גדעון טיש, השחקן הפיזי ביותר בישראל, שבר שם את הרגל. אז מה עשרת הרגעים הגדולים בתולדות האצטדיון? (הסדר הוא כרונולוגי בלבד).
14 ביוני 1969 – גדעון פירו עוצר את רוני קלדרון
נדמה שבאותו יום ניצתה יריבות רחבת היקף, ארצית ופוליטית. עד אז "אבל בהסתדרות" הייתה קריאת אוהדי בית"ר החרותניקים, מול מועצת פועלי ירושלים, בכל פעם שהפועל ירושלים הפסידה, בוודאי בדרבי, למרות שעד אז לא היו כמעט משחקי דרבי, כיוון שבית"ר הייתה בליגה א' והפועל בלאומית.
ביום הזה אירחה הפועל ת"א בבלומפילד את בית"ר ירושלים, כשלשתי הקבוצות מטרות מנוגדות: הפועל רצתה להישאר בתמונת האליפות, בית"ר רצתה להישאר בליגה, בעונתה הראשונה מזה 13 שנה בליגה הבכירה. בשורות הפועל ת"א שיחק ילד בן 17 ושליש, שסיים כמה חודשים קודם לכן עונש השעיה של חצי שנה לאחר ששיחק "מזוייף" במדי א.ס דוד, מין קבוצת פרברים משכונת שבזי, שנעלמה זה מכבר. קראו לו רוני קלדרון. הוא זה שכבש את השער הראשון במשחק כבר בדקה השישית,
הוא זה שבישל לשייע פייגנבוים את השער השלישי של הפועל, והוא זה שעמד לכבוש את ה-1:4 בדקה ה-82, אלא שאז קפץ חייל בשם גדעון פירו, מהיציע, וניסה למנוע מקלדרון לגלגל פנימה. הגרסאות מגוונות: "קלדרון עבר את החייל ובעט פנימה" ו"קלדרון עזב את הכדור וברח לחדר ההלבשה", הן שתי הקיצוניות שבהן. מה שבטוח: אוהדי בית"ר רצו אחרי גדעון פירו, הפילו את הגדר ההיקפית של האצטדיון החדיש, העלו בא את אחת מקורות העץ של השערים, ואילצו את השופט העולה החדש מברית המועצות, אייזיק כהן, לברוח לחדרי ההלבשה ולהפסיק את המשחק. מדהים, אבל הרגע הראשון המשמעותי בתולדות האצטדיון היה פיצוץ משחק.
24 בינואר 1970 – אגדת ה-0:5
המרוץ הצמוד הזה בין התל אביביות נמשך גם עונה לאחר מכן. נסגור רק את פינת קלדרון: שבועיים לאחר המשחק מול גדעון פירו, הוא נכנס להסגר בינלאומי, ביטל אותו אבל חויב בחצי שנת צינון, שעמדה להסתיים ב-31 בינואר 1970, שבוע אחר הדרבי הראשון של העונה.
שבוע לפני הדרבי נפצע בלם הפועל דוד פרימו בתקול עם קיש רומנו משמשון ת"א, ואת מקומו בדרבי מילא הקשר ההתקפי מאיר ברנר, שלקח אישית את כוכב מכבי גיורא שפיגל. בגשם שוטף הביסה מכבי את הפועל 0:5 עם שלושער של שפיגל, ועל אף שלפני קום המדינה נמצאו תוצאות גבוהות יותר, הפך הדרבי הזה לדרבי מכונן בהיסטוריה של שני המועדונים. מכבי ניצחה עוד פעמיים 0-5 ובמצב הנוכחי של שני המועדונים, אבל זה המשחק שנחרט בזיכרון, מה גם שהפועל לא הצליחה מעולם לגמול על התוצאה.
וקלדרון? הוא חזר אחרי שבוע ובדרבי הגומלין בישל צמד לפייגנבוים ברבע השעה הראשונה של המשחק. זה הספיק רק ל-1:2.
13 באוקטובר 1984 – ההצגה הכפולה הגדולה בהיסטוריה
שימו לב לתאריך: ביום הולדתו ה-22 חווה בלומפילד את האירוע האיכותי ביותר: הצגתה כפולה מהסרטים. ראוי לציין, בנייתם של ארבעה חדרי הלבשה באצטדיון החדיש, בעידן שבו קבוצות חוץ היו מתלבשות לפעמים על המשטח וגם מתודרכות שם במחצית, אפשרה קיום הצגות כפולות. בניגוד לחוקים הנוקשים של היום ובהיעדר קהל מתאים, היו מתקיימים שני משחקים בזה אחר זה (הפסקה של 12-15 דקות בין המשחקים), כששתי הקבוצות במשחק השני והמרכזי מתחממות מאחרי השערים, במרווח הצר שהיה בין המגרש ליציע. באותה שבת נפגשו 4 הקבוצות הגדולות.
בהצגה המוקדמת שיחקו האלופה (מכבי חיפה) וסגניתה (בית"ר ירושלים). אלי אוחנה כבש שלושער בין הדקות 7 ל-36 , אחד מהם (השני) לאחר שהוא משכיב את בלמי מכבי חיפה. ארמלי וסלקטר עוד צמצמו במחצית השנייה, אבל ההצגה של אוחנה, כמו הניצחון 2:3 של בית"ר, נתנו מתאבן להצגה המרכזית.
שם ניצחה מכבי ת"א, לראשונה מזה 7 שנים, את הפועל בדרבי, ולא סתם ניצחה, אלא הביסה אותה 0:3, משער ראשון של אלון נתן וצמד של מיקי בן שטרית, שער לקראת כל סיום מחצית. בתולדות בית"ר ירושלים ומכבי ת"א, המשחקים האלהת ופסים מקום של כבוד. בתולדות בלומפילד, הם נערכו בזה אחר זה.
24 במאי 1986 – נבדל פסיבי
חלומו של כל רגולטור הוא משחק אליפות: משחק במחזור האחרון שבו משחקות שתי הראשונות, והמנצחת זוכה באליפות, כמו גמר גביע. במקרה הזה, הספיק למכבי חיפה תיקו בבלומפילד מול הדולקת אחריה הפועל ת"א, כדי לזכות באליפות שלישית ברציפות. הפועל הייתה צריכה לנצח.
זה היה הרגע שבו קברניטי הערוץ הראשון החליטו בצעד חסר תקדים להעביר בשידור ישיר את המשחק. מדהים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה בישראל ששודר משחק ליגה ישירות. שאר משחקי המחזור הועברו לשעות הבוקר של אותה שבת, רק כדי לא להפריע לרייטינג.
אין דרך אחרת לתאר את מה שקרה בדקה ה-86 של המשחק, במצב של 0:0, מאשר לתת לגיבור הרגע, גילי לנדאו לתאר אותו. זה מה ששמעתי ממנו כבר לפני 20 שנה: "אני פצוע, מתוח בשריר האחורי. דוביד שווייצר המאמן שלנו, ואני יודע שבמשחק האחרון הוא ישחק את משחק הסבלנות, יפתח עם חלוץ אחד ואם יעשה חילוף יכניס את אלי יאני. אשתי חותכת מלון, שנינו במיטה. אני שואל אותה: 'איך אני עושה שאני אהיה המחליף הראשון?' היא אומרת לי: 'תמצא כבר משהו'. אני בא לאימון ביום ראשון וזה רק אימון מסאז'ים. רואה אותי האפסנאי ושואל: 'מה אתה מתלבש?' אני דופק בדלת ואז דוביד אומר לי: 'מה? אין אימון'. אמרתי לו: 'תתלבש, כי אתה הולך לאמן את השחקן של הרגעים הגדולים'. אני אומר לכולם: 'תראו את לוח המשחקים, מחזור אחרון נגד מכבי חיפה, דקה 86 אנחנו מנצחים, שער שלי'. בכל מקום אני אומר את זה. ומגיע המשחק.¬ ניצחון, ואנחנו אלופים. תיקו, הם אלופים. ואני נכנס למשחק, ואומר לציון מרילי: 'עזוב, אתה שומר עלי סתם, אני נותן גול דקה 86'. ואני אומר למשה סיני: 'תרים נורמלי, אני צריך כדור אחד'. ואז מגיעה הדקה ה¬86 -. סיני מרים לי את הכדור. והוא בא מפתה לבעוט, אבל אני מתאפק, נותן לו ליפול על הקרקע פעם אחת ואז, כמו בטניס, סמאש, סטירה לכדור ואני מקפיץ אותו לפינה הרחוקה. ואני רץ, ואני רואה ירוק מול העיניים, הקהל של חיפה מולי, ואני מרגיש שרגליי כושלות".
שחקני חיפה רצו לקוון רחמים שאשו וטענו כי אלי יאני היה בשעת המסירה בנבדל. השופט צבי שריר פסק כי היה מדובר בנבדל פסיבי, מושג שלא השתמשו בו באותה תקופה. בכל מקרה, האצטדיון רעד, ממש רעד.
18.10.01 – אבוקסיס מקלף ערימה
אין יותר מדי ניצחונות של קבוצות ישראליות על מועדונים גדולים במאני טיים. מכבי חיפה ניצחה את מנצ'סטר יונייטד בניקוסיה, הפועל ת"א את פ.ס.ז' בפארק דה פרנס, הפועל ב"ש בסן סירו, מכבי פ"ת בבלגרד, אבל בבלומפילד היו כמה ניצחונות כאלה, אבל אין ספק שהגדול מכולם היה בסיבוב השני של גביע אופ"א בעונת 2001/2, בתחילת גל הפיגועים הגדול.
צ'לסי, אז עדיין לא של רומן אברמוביץ', אבל עם סגל מפחיד, הגיעה לארץ ללא שישה שחקנים שחששו להגיע לישראל בגלל המצב הביטחוני, ביניהם שני אלופי העולם, מרסל דסאי ועמנואל פטי. זה לא הפריע לבעלים קן בייטס להתלוצץ על כך שהוא "מקווה לא לחטוף 5:0". הקהל של הפועל נתן הצגה, אבל ה-0:0 שהסתמן, נחשב להישג ענק בפני עצמו.
ואז הגיעו דקות הסיום. אילן בכר הוציא כדור רוחב שג'ון טרי הצעיר וחסר הנסיון גלש אליו ונגע בידו. שמעון גרשון שלח את הפנדל פנימה, עשה גליץ' על החזה וכל הפועל היו עליו, עד שהגיע יוסי אבוקסיס והתחיל לקלף את ה"ערימת ילדים", כדי שיחזרו לשמור על התוצאה היקרה. ממש בהתקפה האחרונה הוא הגביה כדור וסרגיי קלשצ'נקו נגח מושלם לחיבורים ופנימה. עם 0:2 כזה, הפועל כבר המריאה עד לרבע גמר גביע אופ"א, גדול הקמפיינים של קבוצה ישראלית אי פעם.
7 בפברואר 2009. הביצ'קלטה של עטר
לפעמים, אירועי שיא, מתקיימים לעיני יציעים שברובם ריקים, אבל השער היפה ביותר בתולדות בלומפילד (או כפי שהפרשן ניר לוין התבטא באותו רגע: "השער הכי יפה בתולדות הכדורגל הישראלי"), הובקע במשחק בין בני יהודה למכבי נתניה, לעיני כמה אלפי צופים. איציק עזוז הגביה מהאגף הימני, אלירן עטר בן ה-21 אפילו לא חשב, וביצע בעיטת מספרים מושלמת, ששלחה את הכדור אל בין חיבורי הקורות. שוער נתניה, לירן שטראובר, אפילו לא זז. השער הזה הגיע בדצמבר של אותה שנה לתחרות "שער הזהב על שם פרנץ פושקאש", אחד מהפרסים שמעניקה פיפ"א באירוע הענקת כדור הזהב. הוא לא זכה, אבל עצם המועמדות מספרת כמה זה היה וואו אחד גדול.
15 במאי 2010. הקיזוז של בני יהודה
אותה קבוצה, אותו מאמן (גיא לוזון), אירוע חסר תקדים בפני עצמו. מכבי חיפה הגיעה לפלייאוף של אותה עונה ביתרון גדול בפסגה, שצומק ל-3 בלבד, בגלל שיטת הקיזוז. היא הפסידה להפועל ת"א במשחק העונה, אבל אז סיימה הפועל ב-0:0 בדרבי, ואיבדה את הפסגה. לחיפה נותר להגיע לבלומפילד, במקום בו איבדה את המקום הראשון והאליפות ב-1986 לאותה הפועל ת"א, ולנצח את בני יהודה שאיבדה עניין בליגה. ניצחון, ולא משנה מה תעשה הפועל ת"א בטדי, במשחק הרבה יותר קשה.
היציעים היו גדושים ומלאים, אוהדי חיפה באו לזכות באליפות שנייה ברציפות ושביעית באותו עשור, אלא שלירוי צעירי חשב אחרת, הבקיע שער יתרון, כששוערה המחליף של בני יהודה, רן קדוש, נותן את משחק חייו, סופג רק שער שוויון, ומונע מחיפה לנצח. הבשורה הקשה של חיפה הגיעה אחרי כמה דקות מטדי כשערן זהבי כבש להפועל שער אליפות בזמן פציעות.
17 במארס 2014
אחרי שהטביע את חותמו בתולדות טדי, ערן זהבי רצה להיזכר גם בתולדות בלומפילד, והוא בחר עיתוי, רגע, וסצנריו השמורים רק לו.
ב-2014 הפועל ת"א עוד היתה מסוגלת לנצח דרבי, והיא גם עמדה לנצח אותו כשעלתה לקראת הסיום ליתרון 1:2, אבל לערן זהבי היו תוכניות אחרות: הוא השווה לקראת הסיום ובתוך זמן פציעות קיבל כדור לתנועה לעומק מברק בדש, ושלח לפינה הרחוקה, ממש על הבאזר, 2:3. המרוץ של פאולו סוזה, מאמן אירופי מכובד, אחרי זהבי, כבר נכנס לפנתאון. זהבי חתם את הדרבי הכי גדול שהיה בישראל – על כל הדרבים שלו, כולל רחובות – והוא ממשיך לכבוש בדרבים גם אחרי כמעט עשור, תיכף נוגע בשער ה-100 שלו רק בבלומפילד. מפלצת שהייתה באמת.
3 בנובמבר 2014 – הלילה של פואד
פעם שלישית זהבי, אבל לא גלידה, ממש לא. ומה שתקראו כאן, זה רק מתאבן למה שקרה בשבוע שעבר בדרבי, כולל הריינשרייבר לקינוח.
אלרואי ידעי הוא אחד האוהדים המפורסמים של אולטרא הפועל. כולם קוראים לו "פואד". פעם הוא ארגן אפילו מחאת טרופיות נגד מחירי המזנון בבלומפילד. את הדרבי הרביעי של 2014 – הפועל הספיקה לנצח את מכבי (בפעם האחרונה) בין לבין – הוא החליט לפוצץ. במצב של 1:1, אחרי עוד שער של זהבי, הוא פשוט נכנס למשטח, ללא הפרעה, והחל להתעמת עם זהבי. התפתחה של תגרה, לא ממש אסתטית, של החלפת מהלומות ובעיטות, רובן באוויר, אבל פואד נעצר, ריינשרייבר החליט להרחיק את זהבי וגם להפסיק את המשחק לאחר כניסה של אוהדי מכבי ת"א למשטח. זה היה הדרבי הראשון בהיסטוריה שפוצץ, ואפשר להתערב שהוא לא יהיה האחרון.
18 בנובמבר 2019 – פיפ"א 2020 ליד "הנשיקה הצרפתית"
מרטין בריית'וויט, לורנצו אינסנייה, אלסנדרו פלורנצי, הרברט פרוהסקה, מריו בלוטלי, הנריק לארסון, רובי קין, דמיטר ברבטוב, מילאן בארוש, הארי קיואל, ג'ורג' סמאראס, לודוויק ג'ולי, ג'ורג'יניו וינאלדום, פיטר קראוץ', ריקרדו קווארסמה, דייגו קוסטה, מוחמד סלאח, ניימאר וסרחיו ראמוס. זו רשימה חלקית של כוכבי כדורגל זרים שכבשו שערים בבלומפילד, רק שאירוע השיא של כוכבי כדורגל משני הצדדים, דווקא במשחק ידידות, התרחש לפני פחות משלוש שנים כשארגנטינה ואורוגוואי, שני הפינאליסטיות מהמונדיאל הראשון נפגשו לא הרחק מהריו דה לה מוסררה. אדינסון קבאני קבע 0-1 לאורוגוואי, סרחיו אגוארו השווה, לואיס סוארס עשה 1:2 ואחד, ליאו מסי, כבש מול שער 5, בתוספת הזמן, פנדל שאיזן את התוצאה.
מה דעתך על הכתבה?