"שוחחתי עם סטיבן ואני משוכנע שאנחנו לא צריכים להיות מודאגים לגביו. כשהוא אימן את קבוצת הנוער שלנו, פיתחנו יחסים קרובים ונשארנו בקשר. אני יכול לשער עד כמה הפיטורים קשים עבורו בגלל האמוציות המעורבות, אבל הוא חלק מהמשחק לאורך כל כך הרבה שנים, ועוד יחזור לאמן. אין לי ספק", כך פתח יורגן קלופ את מסיבת העיתונאים שלו ביום שישי האחרון, שעות לאחר שאסטון וילה הוציאה את ההודעה הרשמית על סיום דרכו של מנג'ר הקבוצה סטיבן ג'רארד. ג'רארד השחקן, שנחשב בקרב אוהדי המייטי רדס לאגדת המועדון הגדולה אי פעם לצדו של סר קני דלגליש, חווה על בשרו את מה שמרבית כוכבי העבר במועדונים השונים חוו כשגילו שהחיים של מאמן מורכבים ושונים מאלה של שחקן פעיל.
בסרט הדוקומנטרי שליווה את קריירת המשחק שלו ויצא לאור לפני ארבע שנים, שיתף ג'רארד כי לא היה יום בו הוא לא חשב על ההחלקה על כר הדשא באפריל 2014 נגד צ'לסי – שגיאה שהובילה לספיגת שער ומנעה זכייה עתידית באליפות היסטורית של קבוצתו. ג'רארד השחקן פרש בסיום קריירת משחק מרשימה עם זכייה בתארים שונים, אך ללא אליפות אנגליה, וקיווה שמסע האימון שלו ישיב אותו לאנפילד מהדלת הקדמית לעמדת המנג'ר על מנת להשלים את אשר החמיץ בקריירת המשחק. קריירת האימון שהחלה באקדמיית הנוער של ליברפול, המשיכה לאימון בוגרים לראשונה בקריירה צפונה ממרסיסייד ובחלק הכחול של גלזגו, והובלת ריינג'רס המקומית לזכייה באליפות דומיננטית (תוך מניעת האליפות העשירית ברצף של היריבה הגדולה סלטיק, מהלך שהקנה לו נקודות זכות רבות בקרב אוהדי ריינג'רס) בעונתו השלישית בתפקיד.
ההזדמנות להתמנות למאמן אסטון וילה בנובמבר 2021 הצטיירה כאידיאלית עבור ג'רארד: מועדון עם בעלים אמיד, מסורת עשירה, בסיס אוהדים עצום ומשולהב (ברמינגהאם היא העיר השניה בגודלה בבריטניה) ובעיקר קבוצה שבמשך שנים שיוועה ליציבות. לווילה אין משקעי שנאה עם ליברפול, וג'רארד הפנים היטב כי קדנציה חיובית בקבוצה ושדרוג מעמדה, לאחר שבמשך שנים התנדנדה בין מרכז טבלת הפרמיירליג לירידת ליגה, יעניקו לו את הניסיון והקרדיט הראוי על מנת להחליף את יורגן קלופ בעמדת המנג'ר באנפילד כשהגרמני יעזוב. 11 חודשים בלבד מאז מינויו, ודקות ספורות לאחר שסיים את מסיבת העיתונאים שלו בקרייבן קוטג' בתום תבוסת קבוצתו 3:0 בידי פולהאם, ג'רארד פוטר מתפקידו וסיים את פרק האימון הראשון שלו בפרמיירליג באופן קטסטרופלי.
"אני לוחם, לעולם לא ארים ידיים", ענה ג'רארד בריאיון הסיום שלו במערב לונדון ביום חמישי, בלי לדעת שהנהלת אסטון וילה כבר חרצה את גורלו. ההפסד בפולהאם היה ציון דרך שלילי שה"אריות" מעולם לא חוו בכל שנותיהם בפרמיירליג, כאשר במשחק אחד כבשה וילה שער עצמי, ספגה בפנדל ואחד משחקניה הורחק – אובדן שליטה טוטאלי וכלל מערכתי שהיווה עדות מכרעת ומסכמת לסיום פועלו של המאמן בן ה-42 במועדון.
שאלת מעמדו ועתידו המקצועי של ג'רארד הפכה לדיון יומיומי בשבועות האחרונים, כאשר התוצאות שסיפק (שהיו מאכזבות במיוחד לנוכח המשאבים הכלכליים שהמועדון העמיד לרשותו) לא עמדו בקנה אחד עם ציפיות ההנהלה והאוהדים. לשם ההשוואה, עת החליף "סטיבי ג'י" דין סמית' על הקווים, הקבוצה דורגה במקום ה-16 עם שתי נקודות מעל הקו האדום, ואילו בזמן פיטוריו ניצבה במקום ה-17 עם מספר נקודות זהה לוולבס שנמצאת באזור ירידת ליגה, כשרק הפרש השערים מפריד ביניהן. ב-38 משחקי פרמיירליג בהם ג'רארד עמד על הקווים (כמות משחקים זהה לעונה שלמה), וילה הפסידה ב-18 משחקים, ניצחה ב-12 והשיגה 44 נקודות בלבד: לא הנתונים שעליהם פנטזו הבעלים השאפתניים של המועדון, ווס אדנס ונאסף סוויריס, כאשר העניקו לו את הג'וב הראשון כמאמן בפרמיירליג.
הגיבוי של הנהלת המועדון כלפי ג'רארד בתחום הרכש הצטייר כאבסולוטי, והחל עם צירופו של לוקה דין מאברטון בינואר, תמורת 25 מיליון ליש"ט. אליו הצטרפו בקיץ האחרון ליאנדר דנדונקר הבלגי מוולבס ודייגו קרלוס מסביליה (שנפצע במשחקו השני בסך הכל בקבוצה) תמורת 26 מיליון ליש"ט, בנוסף להחתמה בהעברה חופשית של הקשר בובקאר קמארה ממארסיי, אולם ההעברה שסימלה את הכישלון של ג'רארד באופן המובהק ביותר היא החתמתו הקבועה של פיליפה קוטיניו. השאלתו הראשונית של הברזילאי מברצלונה הסתמנה כהצלחה יחסית בווילה פארק, וג'רארד קיווה שמימוש סעיף הרכישה יספק לקבוצה את הניסיון והאיכות הנדרשים לפרק זמן ממושך. בפועל, הקשר הוותיק נראה כצל של עצמו ולא הזכיר במאומה את השחקן שעליו שילמה ברצלונה מעל ל-140 מיליון ליש"ט לפני קרוב לחמש שנים.
מעבר להחתמות הכושלות והתוצאות המאכזבות, הקושי הגדול ביותר עמו ג'רארד התמודד עד רגעיו האחרונים כמנג'ר אסטון וילה היה מערכת היחסים הטעונה עם אוהדי הקבוצה, שמעולם לא הצליחו לפתח חום אמיתי כלפי המאמן החדש שלהם, בניגוד מוחלט לדמות הקודמת על הקווים, דין סמית' (שאף גדל ביציעים כאוהד הקבוצה בעצמו). ג'רארד, שזכה להערצה מוחלטת בימיו כשחקן בליברפול וכמנג'ר ריינג'רס, נתפס בעיני מרבית אוהדי וילה כדמות קרה ונטולת רצון ממשי להטביע חותם במועדון, ובעיקר כמי שרוצה להשתמש בהצלחת קבוצתם כקרש קפיצה עתידי למינוי היוקרתי בליברפול במקומו של קלופ. האווירה ביציעי וילה הפכה לרעילה במיוחד בשבועות האחרונים והגיעה לשיאים חדשים במהלך התבוסה לפולהאם, אז החלו אוהדי הקבוצה לשיר שירים בגנות מאמנם, כשבין היתר שרו בציניות את השיר המפורסם העוסק בהחלקתו על כר הדשא לפני שמונה שנים בדציבלים עוצמתיים, ובזמן שהמנג'ר הלך על כר הדשא בפעם האחרונה לעמדת הראיונות, שאגו "סטיבן ג'רארד, צא מהמועדון שלנו!", בהפגנה גלויה של תחושותיהם כלפיו.
למרות שמעולם לא זכה באליפות במדי ליברפול, סטיבן ג'רארד השחקן נחשב לאחת האגדות הגדולות בהיסטוריית הפרמיירליג, למנהיג מלידה שצמח בעיר הנמל בצפון-מערב הממלכה וגילה קשיחות ואורך רוח יוצאת דופן לאורך כל שנותיו ככדורגלן. המציאות כמאמן, כפי שגילה כעת לאחר סיום כהונתו בקבוצה מברמינגהאם, היא לעתים רבות שונה לחלוטין ואין ספק כי הוא פגוע ומתוסכל מהאופן בו פרק האימון האחרון שלו הסתיים בטונים צורמים. הקדנציה הכושלת באסטון וילה היא בוודאות לא חלק בו יתהדר בקורות החיים שהוא ישלח כאשר יתמודד על משרות אימון פוטנציאליות, אולם כפי שעשה בתקופתו כשחקן פעיל, דווקא מרגעי הכאב והשפל הנמוכים ביותר הוא ינסה לצמוח כשבעתיד ישוב לעמדת המנג'ר במועדון אחר.
מה דעתך על הכתבה?