קשה לשים במדויק את האצבע על המקום שבו אליניב ברדה הוציא את הפועל באר שבע מהבוץ של תחילת העונה. שער הניצחון של אנסה בבלומפילד? אולי. המהפך בנתניה? ייתכן. הרביעייה בטדי? יש סיכוי. כל התשובות הללו אולי קרובות להיות נכונות, אבל אף אחת מהן לא מדויקת במלואה.
ההתקדמות של באר שבע איטית אבל ליניארית. הדרך של ברדה העונה מלאת מהמורות. סגנית האלופה סיימה פעמיים בתיקו ביתי מול יריבות מהתחתית, היא לא נצצה בקונפרנס ליג ולא אחת שמה לעצמה ברקס גדול במקומות שבהם הייתה צריכה לדהור. העניין הוא שבכל פעם שהיא עשתה צעד אחורה, היא לקחה שניים קדימה. חשבנו שהתיקו הביתי מול פוזנן יסגור את הסיפור? באה מחצית שנייה מצוינת מול ויאריאל. תהינו אם התיקו מול הפועל חיפה ונס ציונה יעכיר את האווירה? הגיעה שלישייה ב-26 דקות נגד הפועל ירושלים. עייפות מאירופה לקראת מכבי תל אביב? אל חשש, שאפי כבר יסדר.
בין כל הפציעות שהכריחו אותו לאלתר, ברדה עשה בשבועות האחרונים מהלך מבריק, כזה שמעיד משהו על האישיות שלו כמאמן. את שגיב יחזקאל הוא מכיר יום או יומיים, הוא יודע שאת הכישרון העצום שיש לו עוטפת תכונה אחת משמעותית: קבלת החלטות גרועה. אז הוא הפך אותו למגן ימני.
עד כמה שזה מרגש (וזה מרגש!) לראות חלוץ עושה הסבה לעמדת מגן, יש בכך קושי מובן. יחזקאל היה מבולבל לא אחת במשחקים הראשונים שלו, הוא גם לא יצא בזמן לנבדל בשער השני של ויאריאל ביום חמישי, אבל הוא מביא איתו יכולות התקפיות שאין לאף מגן בישראל ולראיה שער השוויון בספרד והבישול אמש. אז אם זה הספיק נגד מכבי תל אביב והספיק מול ויאריאל, אין סיבה שזה לא יספיק בהמשך.
יחזקאל היה שרוף בין אוהדי באר שבע. הג'סטות הלא רצויות, ההחלטות הלא נכונות, התקרית ההיא שגרמה לבסוף לסילוקו של ז'וזואה מהמועדון, ההחמצות – כל אלה המאיסו אותו על יושבי טרנר. עם שינוי העמדה הגיע ניצוץ אחר, באה המחויבות. בטדי, דווקא בשער של הפועל ירושלים, הוא ירד לגליץ' לאורך כל תיבת ה-5 כדי להציל. הוא נכשל, אבל המאמץ היה שונה. זה לא יחזקאל שהכרנו קודם, זה יחזקאל מחויב, נאמן לתפקיד שלו, שחקן אחר.
לא בטוח שיחזקאל יישאר בעמדה הזאת. סביר להניח שברדה כן יחפש מגן ימני בינואר, אבל את הרכש הראשון שלו בסתיו הנוכחי הוא כבר עשה. במקום חלוץ לא מנוצל, באר שבע מצאה כוח התקפי עצום שמגיע מההגנה. חורים? מותר לעשות כשלידך משחק אחד מגדולי הבלמים שהיו פה, אם לא הגדול שבהם.
עכשיו, יודע זאת כל שאפי סוליימנוב, צריך רק המשכיות, ובזה באר שבע לא הצטיינה עד לחודש האחרון.
הלקח של איביץ', הלקח של גלוך
בסיום העונה הראשונה שלו, לאחר שהאליפות הוכרעה אי שם בדצמבר, ולאדן איביץ' הגיע לבאר שבע. אז זה נגמר ב-0:4 מהדהד לצהובים ובהצהרה חד משמעית של העברת הכתר. זה היה ניצחון החוץ הראשון והאחרון של איביץ' על באר שבע. אפילו באשדוד הוא הפסיד לה שנה מאוחר יותר, במשחק שהיה אמור לחתום עונה שלמה ללא הפסד.
איביץ' מודע למגבלות של הקבוצה שלו. הוא יודע שהוא כבר לא ב-2018/19, אז היה לו סגל טוב ומאוזן מזה של היום ולא היו יריבות אמיתיות. הפעם יש לו את ברק בכר בעונת שיא ואת ברדה, שעשה לו אתמול שח-מט מהסוג שבכר עצמו עשה לג'ורדי קרויף ב-2016/17. אליפות? בואו נגיד שהפעם זה יהיה קשה בהרבה מהפעמיים הקודמות.
בניגוד למשחק בחיפה, הפעם הסרבי פתח בהרכב התקפי עם יותר תעוזה, אבל אחרי דקות ראשונות לא רעות אחז את מכבי תל אביב שיתוק. ואז הגיע הגול ששינה את הכול, ודווקא כאן מגיעה מילה טובה לאיביץ', על כך שעשה את מה שמתבקש – החליף במחצית את אוסקר גלוך.
קורה ששחקן מאבד כדור וגורם לשער. הרבה שחקנים של מכבי תל אביב איבדו כדורים אמש במחצית המגרש שלהם, אבל גלוך איבד כדור פעמיים באותו מהלך, בגלל דריבלים שחצניים של ילד שמתחיל לחשוב שהוא יותר גדול מהמשחק. את הדברים הללו צריך לגדוע כשהם קטנים וזה מה שעשה המאמן.
איביץ' טען שהחילוף של גלוך היה טקטי. אני נוטה להאמין שבאמצעות האמירה הזאת הוא רצה להגן על השחקן. זה לא היה חילוף טקטי, זו הייתה ענישה מוצדקת, כדי להנחית את הטאלנט הצעיר בחזרה לקרקע. זה כנראה קשור גם לפציעה, אבל לא רק. מתישהו גלוך אולי עוד יודה לו על זה.
כל מי שראה מחזה בחייו יודע שאקדח שנראה במערכה הראשונה יירה בשלישית, וכל מי שצפה בתקציר של משחק כדורגל מבין שאם השתרבב אליו כרטיס צהוב, בהמשך יבוא גם האדום. בדקה ה-14, כשאיתן שמואלביץ' שלח יד לכיס והזהיר את דן גלזר, היה ברור שהנה, האקדח הופיע. זה היה רגע נדיר שבו שידור ישיר הרגיש כמו תקציר, כי ברור שהאדום בוא יבוא, רק שבניגוד למחזה, גלזר לא חיכה למערכה השלישית. הוא העדיף להסתלק הרבה לפני כן.
סביר להניח שבשבת, לאחר ההרחקה השנויה במחלוקת של האח תמיר, בקרית שלום היו פרצופים מודאגים. עולם הכדורגל דיבר על סטיגמות ועל חשבון שנסגר, ובמכבי תל אביב בוודאי חששו שאותה פנקסנות תגיע גם אליהם. למזלנו, ואולי גם למזלם, גלזר דאג להבהיר איך עושים זאת נכון, ביושר ובלי שום השפעה של דעה קדומה.
