ב-21 בדצמבר 1983 התקיים בסביליה משחק במסגרת המחזור האחרון של מוקדמות יורו 84', בו אירחה ספרד את מלטה. לכאורה, לא משחק שמרחיבים עליו את הדיבור, אלא שבאותה תקופה לא שיחקו 24 נבחרות באליפות אירופה אלא רק 8, והיריבה של ספרד לעליה מהבית הייתה הולנד שהוליכה ערב המשחק ביתרון של ניצחון ובהפרש שערים משמעותי, כזה שספרד הייתה צריכה לנצח בהפרש של 11 שערים כדי למחוק אותו ולחלוף על פניה.
ספרד הוליכה 0:1, ספגה שער שוויון, הובילה במחצית רק 1:3, אבל במחצית השנייה הריחה את ההזדמנות ולחצה על הדוושה. בין אם זה היה בכוונה או לא (טענות לשיחות בין הצדדים במחצית, לשתייה מוגברת של מים מצד הספרדים כדי לטשטש עקבות של סמים ממריצים), בדקה ה-84 הייתה התוצאה 1:12, וספרד עלתה על חודו של שער לאליפות אירופה, באליפות הבאה הולנד כבר זכתה בתואר.
נדמה לי שיותר מאשר מכבי חיפה התקשתה להכיל את גודל האירוע אליו נקלעה אי שם בסוף אוגוסט, היא התקשתה להכיל את האירוע שהתרחש אתמול מעל ראשה. הקבוצה המקסימה מחיפה, ששיחקה כדורגל אמיץ, וסירבה להתבטל בפני יריבותיה, מצאה את עצמה בעל כורחה בדמותה הבזיונית של מלטה, שותפה קקיונית בתפקיד בשר התותחים למאבק על הפרש שערים בין שתי מעצמות על בכדורגל האירופי. וכל זה אפילו לא על מקום באליפות אירופה, אלא על הזכות שלא לפגוש את מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר. השמחה של כדורגלני בנפיקה בסיום הייתה הזויה, מבחינתם מכבי חיפה הייתה שקופה, ו-13 השערים שספג ג'וש כהן בתוך 8 ימים שיקפו את מעמדה האמיתי שהתברר בסוף הקמפיין: לא יותר מאשר שק חבטות. הטענות של פ.ס.ז' (שכבשה שביעייה מול חיפה בשבוע שעבר) כי תוספת הזמן בסמי עופר (שגם נתנה לבנפיקה צ'אנס להבקיע את השער המכריע של ז'ואאו מאריו), הייתה מיותרת וקצת חשודה, כל זה על הראש של אלופת ישראל האומללה, באחד הקמפיינים הטובים בתולדות הכדורגל הישראלי.
אופ"א ביטלה לפני שנה את ההכרעה בשערי חוץ במקרה של שוויון בהפרש שערים, דבר שיוצר תחרות עד לרגע האחרון ומונע שימוש בשחקני ספסל, אבל זה גם מה שהוביל לכך שחיפה לא נהנתה משער החוץ של דין דוד במאבק של מול יובנטוס על המקום השלישי. האירוני הוא שכדי לשבור את השוויון בין בנפיקה לפ.ס.ז', דווקא כן השתמשה אופ"א במספר שערי החוץ של כל קבוצה רלוונטית למאבק על המקום הראשון…
זו לא תהיה הפעם הראשונה, אבל אולי כן האחרונה העונה, שבה נדבר על הפער העצום בין הספסל של מכבי חיפה לבין ההרכב הראשון שלה. בהיעדרם של דניאל סונדגרן ודולב חזיזה הפצועים, שלא לדבר על היעדרו של דילן בטובינסיקה, חיפה עלתה למשחק מול הקבוצה הטובה ביותר של בנפיקה מאז ימי יוזביו, כשהיא מטולאת להפליא. הרכב חסר, ושחקנים שלא באותה רמה, לא רק שיוצרים פער עצום בין המערכים, הם מורידים את הביטחון של הקבוצה לשחק את המשחק שלה, וחיפה התעקשה גם אתמול לשחק את המשחק שלה, אבל הרבה פחות טוב. זה לא תירוץ, רז מאיר לא שייך לרמות האלה, ועבדולאי סק הוכיח בשני המשחקים האחרונים שהוא אולי יתרון בהתקפה, אבל כלום בהגנה, מה שהוריד גם מרמתו של שון גולדברג שנהנה כנראה מצילם הגדול, בחיפה ובנבחרת, של פלאניץ', דילן ומיגל ויטור. כשאתה חשוף, ומתקשה לפעמים לעבור את החצי, אתה גם מגלה שהשוער הוא לא ברמה של ליגת אלופות.
מכבי חיפה, פעם שלישית בליגת האלופות בתוך 20 שנה, לא יכולה לבנות קבוצה לשלב הבתים של ליגת האלופות, זה מיותר ובזבזני, ובעיקר לא פיירי כלפי הסגל הקבוע והנאמן למועדון. להזכירכם, מכבי תל אביב החתימה את פרדרג ראיקוביץ' במקום חואן פאבלו לאחר העלייה לשלב הבתים ב-2015, וספגה בכל זאת 16 שערים, מבלי שראיקוביץ' ייצר הבדל בינן לבין קודמו הספרדי.
ליגת האלופות הייתה וכנראה שגם תהיה בעתיד הקרוב, נוכח הקשיים להעפיל אליה, הזדמנות לקבוצות ישראליות לכסות הפסדים וליישר גב כלכלי, ותו לא. למכבי חיפה הייתה הזדמנות להגיע לליגה האירופית, אבל זה לא נבע מכך שהיא הייתה חסרת תקדים בבית הזה, אלא כיוון שיובנטוס הייתה "חלשה" כמוה, ואפילו יותר ממנה. קבוצות שממשיכות לליגה האירופית עם 4 נקודות, אומרות הרבה על זו שמסיימת אחרונה, במקרה הזה יובה מגיעה לליגה האירופית עם 3 נקודות.
הדרך של קבוצות ישראליות לעשות משהו משמעותי יותר במפעל, הוא להעפיל אליו מדי עונה. כדי שזה יקרה, ישראל צריכה לעשות את הניקוד שלה, שיאפשר לה להתמודד בפחות שלבים ועם עדיפות בהגרלות, ואת זה עושים בליגה האירופית או בקונפרנס ליג הפחות חזקות, לא בשלב הבתים של ליגת האלופות. חיפה צריכה להחזיק הערב אצבעות להפועל באר שבע ולוויאריאל, כי עוד ניקוד ישראלי, משפר את הסיכוי שלה להגיע גם בהמשך לליגת האלופות, להתחשל, ולייצר הרכב יותר איכותי שיידע להתמודד ברמות האלה. בכל קבוצה ששיחקה מול מכבי חיפה בשלב הבתים יש בין 9 ל-11 שחקנים שנמצאים בסגלים המורחבים לקראת המונדיאל שייפתח בעוד שבועיים וחצי, רובם גם ישחקו במונדיאל.
במכבי חיפה נמצא עבדולאי סק בסגל הסופר מורחב של סנגל למונדיאל, וספק אם יהיה בין ה-23 הסנגלים שיהיו שם. זה מהות ההבדל ברמות. חיפה מושכת שחקנים מליגות שניות בכירות, מנבחרות קצה דירוג פיפ"א, מוגבלת בכמות זרים, וזו תחרות – חייבים לומר – לא הוגנת לשום קבוצה ישראלית. הבנפיט הגדול של קבוצה ישראלית בהעפלה לליגת האלופות הוא הכסף, והחוויה לצופים, אבל לכדורגל הישראלי, בטווח הארוך – זה יותר נזק מתועלת. מה יזכרו באירופה ממכבי חיפה בקמפיין הזה? את המחצית הראשונה מול פ.ס.ז', את המחצית הראשונה והניצחון על יובנטוס, או שיזכרו לה את זה שהתפרקה בבית 6:1 במשחק שהפרשי השערים בו קבעו מי תסיים ראשונה בבית? אף אחד לא יזכור לה שהוגרלה בבית בו שיחקו מסי, ניימאר ואמבפה בקבוצה אחת ויובנטוס עשתה בו רק 3 נקודות. זה לא מעניין את אירופה.
ועדיין, זה היה קמפיין נהדר של מכבי חיפה, שהגיעה לשלבים האלה אחרי שלא הייתה מדורגת מול אולימפיאקוס והכוכב האדום בלגרד, והצליחה להזיז אותן מהדרך, תוך תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל. ה-0:4 בפיראוס וה-2:2 בהר הגעש בבלגרד נתנו למכבי חיפה את ההכשר להיות קבוצת ליגת אלופות. כדי להיות קבוצת שמינית גמר ליגת האלופות, צריך הרבה הרבה יותר.
חיפה כבשה 7 שערים בשלב הבתים, יותר משער למשחק, שיחקה כדורגל התקפי, חיפשה את השער, אבל לרוב נעדרה את היכולת לעמוד בקצב הרצחני וכמובן את שחקני הקלאץ' שיעשו את ההבדל. פרנזי פיירו, שהגעתו עשתה רעש גדול, כמו גם חמשת השערים שלו במוקדמות, התברר כמעט כחסר תועלת במאבקים מול בלמים בקבוצות הטובות ביבשת. עומר אצילי שטוב בליגה, טוב מאוד, לא היה מספיק טוב לפתוח בחלק מהמשחקים בליגת האלופות. דין דוד שעושה יותר עבודה וגם עושה תנועה לעומק, הועדף על פניו. הבעיה שדין דוד הוא לא חלוץ יבשת טיפוסי, ומה שאפשר לעשות עם העקב בליגה אי אפשר לעשות בפס לפינה הרחוקה בליגת האלופות.
ההגנה ספגה 21 שערים, 13 בשני המשחקים האחרונים. דילן היווה מחליף ראוי לפלאניץ', נטע לביא ועלי מוחמד נראו נהדר בקישור, אבל המספרים לא מדברים בשבחה של הקבוצה. רק ויקטוריה פלזן וריינג'רס ספגו יותר מחיפה בשלב הבתים, הן גם לא הביאו נקודה.
ועדיין, בדירוג הקמפיינים המוצלחים ביותר של קבוצה ישראלית בליגה האלופות יהיו לפני הקמפיין של מכבי חיפה, הקמפיין שלה ב-2002/3, הקמפיין של הפועל תל אביב ב-2009/10 והקמפיין של מכבי תל אביב ב-2004/5. לשתי הראשונות היו יריבות פחות מאיימות, למכבי תל אביב בהרכב שחקנים שרובו תוצרת בית ולא שחקני נבחרות, היו 4 נקודות בבית של באיירן, יובנטוס ואייאקס. ובכל זאת, אלמלא הטעם הרע מהמשחק האחרון, הקמפיין הזה של מכבי חיפה היה מוגדר כמוצלח מאוד.
