ביום ראשון שעבר, כאשר הוחלף גרניט ג'אקה לקראת סיום המשחק מול נוטינגהאם פורסט, העניקו לו אוהדי ארסנל תשואות ממושכות – גם כי ההופעה שלו היתה מזהירה בניצחון 0:5, וגם כי היה זה משחק הליגה ה-200 שלו במדי התותחנים. וזה מרשים בכל המישורים. עד לא מכבר, היה ג'אקה אחד השחקנים המושמצים ביותר מבחינת הקהל, וסימל עבורו במידה לא מבוטלת את המשבר המתמשך של המועדון.
הסלידה ממנו התעצמה בדיוק לפני שלוש שנים, כאשר שריקות הבוז הצורמות שהתפרשו על ידו כהבעת שנאה גרמו לו לקלל את האוהדים ולזרוק את החולצה בזעם בדרכו לחדר ההלבשה. היה זה בתיקו מול קריסטל פאלאס באוקטובר 2019, שהיה משחק הליגה ה-108 שלו בקבוצה. כאשר השערוריה היתה בעיצומה וסרט הקפטן נשלל ממנו, נדמה היה כי יהיה זה גם המשחק האחרון. מי יכול היה להעלות אז בדעתו שהוא יגיע ל-200?!
הקשר השווייצרי עצמו בוודאי לא חשב כך. אפילו במשפחתו הקרובה אמרו לו אז שהוא חייב לעבור למקום אחר, כי הסיפור הזה לא יכול להיגמר טוב, ואין סיבה להאריך את הסבל. אז הוא כבר היה ארז את המזוודות, והכל היה מוכן לקראת החתימה בהרטה ברלין בינואר 2020. אלא שאז אמר לו המאמן החדש מיקל ארטטה, שמונה ימים ספורים קודם לכן, שהוא מבקש ממנו להמתין. "יש לי תפקיד בשבילך, ואתה בתוכניות. תן לזה הזדמנות עד סוף העונה, ואם זה לא ילך תוכל לעזוב בקיץ", הסביר הבאסקי. ג'אקה הקשיב – והסכים מיד. והוא כבר לא רצה לנטוש באותו קיץ. הוא עדיין שם.
ארטטה, שהיה קשר מרכזי בעצמו, ידע להעריך את איכויותיו של ג'אקה, גם אם הוא רחוק משלמות. נכון – הוא נוטה לבחור לעתים מסירות יומרניות ומאבד כדורים. נכון – הוא סופג יותר מדי כרטיסים בגלל תיקולים פראיים. נכון – הוא לא תמיד שולט בעצביו כאשר דברים לא מסתדרים. אלא שיש לזה הסבר פשוט. השווייצרי לוקח את הדברים ללב, והוא מנסה להנהיג ולקחת אחריות.
זו הסיבה בגללה הוא היה קפטן בורוסיה מנשנגלדבאך בגיל צעיר מאוד. זו הסיבה בגללה הוא עונד את הסרט בנבחרת, במדיה חצה כבר את רף 100 ההופעות. זו הסיבה בזכותה מינה אותו גם אונאי אמרי לקפטן, בהחלטה שהוגדרה כשגויה, ולא בהכרח בצדק. כי גם אם היחסים של ג'אקה עם האוהדים היו מתוחים, בחדר ההלבשה מעריכים אותו מאוד, והוא שמר על מעמדו גם אחרי התקרית הגדולה מול פאלאס. "ברור שאני לא יכול להיות הקפטן יותר, אבל אני מבטיח שאני ממשיך להתנהג כמו קפטן. תמיד אעזור לצעירים ותמיד אקח אחריות למשחקים שלנו", הוא טוען.
מבחינת ארטטה, הוא היה שחקן מפתח קריטי בבניית הקבוצה החדשה. פייר-אמריק אובמיאנג היה קפטן בסגנון אחר לגמרי, והיו לו יתרונות משלו, אבל המחוייבות של ג'אקה לא יודעת גבול, וכך גם הנאמנות שלו. דרוש חוסן מנטלי לא מבוטל על מנת לשים את התקרית המכוערת מאחור, להישאר בניגוד לתוכניות המקוריות, ולהמשיך לשחק בדיוק כמו קודם. היו לג'אקה המון טעויות בשלוש השנים שחלפו מאז, והיו גם כרטיסים צהובים ואדומים מיותרים, אבל הוא שחקן חכם שיודע להנהיג את הקישור, לשלוט בקצב, לשלוח מסירות לכל טווח, וקבלת ההחלטות שלו בחלק הקדמי טובה מאוד בדרך כלל. היתה לו תרומה חשובה לכך שארטטה התגבר בהדרגה על משברים לא מעטים שהמתינו לו בדרך, והעונה הגיעה הפריחה המיוחלת – הן של ארסנל כולה, והן של ג'אקה.
עם 3 שערים ו-3 בישולים ג'אקה מציג נתונים נהדרים מבחינה אישית – לשם השוואה, היו לו שער בודד ושני אסיסטים במשך העונה שעברה כולה. אלא שזה לא רק עניין של סטטיסטיקה יבשה. הדרך בה מעורב ג'אקה ברוב המהלכים, תוך שהוא מעניק תמיכה מושלמת לקפטן הצעיר החדש מרטין אודגור, מעוררת התפעלות. הוא מועמד לתואר שחקן החודש באנגליה באוקטובר, ועשוי לזכות בפרס. "גרניט נהנה מאוד מהמומנטום, ומהתנופה הקבוצתית. הוא חשוב מאוד להצלחה של ארסנל העונה", הצהיר מרטין קיאון מעמדת הפרשן. ארטטה תמיד שיבח את חניכו, גם כאשר הדברים לא התסדרו לפרקים בעונות הקודמות. כיום הוא מהלל אותו עוד יותר, ובמועדון מדברים על האפשרות להאריך את חוזהו מעבר ל-2024.
אם הכל ילך כשורה, הקצנציה הזו, שהחלה אי שם ב-2016, ממש לא תיעצר ב-200 משחקים. כבר עכשיו עבר ג'אקה את רובר פירס ואת רובין ואן פרסי. עד סוף העונה הוא צפוי לחלוף על פני ססק פברגאס ופרדי ליונגברג. בעונה הבאה גם תיירי הנרי יכול להישאר מאחור, כאשר השווייצרי יתפרץ במלוא הכוח לעשיריה הפותחת של שיאני ההופעות של התותחנים בפרמייר-ליג.
זו לא המטרה המרכזית, כמובן – השאיפה היא קודם כל לתקוע יתד בצמרת הגבוהה, להחזיר את המועדון למעמדו הטבעי בליגה ואולי אפילו להמשיך להתמודד על האליפות. ובכל זאת, בהתחשב בעברו של ג'אקה, גם למספר המשחקים יש חשיבות מיוחדת. הוא עושה את זה כנגד כל הסיכויים, ואת האהבה הגדולה לארסנל אי אפשר לפספס. "אני גאה מאוד להגיע למספר כה רב של משחקים במועדון המפואר הזה", הוא אמר בשבוע שעבר.
ועכשיו מתחילה הספירה גם לעבר 300. במשחקו ה-201 יפגוש ג'אקה את צ'לסי בסטמפורד ברידג' (14:00, ספורט1), והביקור במגרשם יזכיר לו את אחד המשחקים הטובים ביותר שלו במדי ארסנל. באפריל האחרון פירקו התותחנים את היריבה הכחולה 2:4 בחוץ כדי לקטוע רצף של שלושה הפסדי ליגה רצופים, והשווייצרי היה השחקן הטוב ביותר על הדשא.
הוא אמנם לא היה חתום על שערים או בישולים, אבל שלט ללא עוררין במרכז המגרש על חשבונו של אנגולו קאנטה, וגם ביצע סלאלום נאה ליד הרחבה שלו כאשר בנה את המהלך שהוביל לכיבוש של אמיל סמית-רואו. לו היה מאבד את הכדור, המהלך היומרני הזה היה גורר שוב טונות של ביקורת, אבל הוא הצליח – ואולי זו היתה נקודת המפנה הגדולה. עכשיו זה הזמן להלום בצ'לסי פעם נוספת על מנת לשמור על המקום בפסגה. אם זה יקרה, סביר שלג'אקה יהיה חלק מרכזי בכך, והאוהדים שנהנו לשנוא אותו ימשיכו להריע לו.
מה דעתך על הכתבה?