הדרך מגבעתיים ליפו הייתה קצרה. להוציא פקק קטן באיילון, עניין של שגרה בשעות הערב, לא הורגשה תנועה מיוחדת. בסביבת האצטדיון לא היו שוטרים ומחסומים שימנעו מנהגים ללא תו להיכנס. חניה לא היה מאוד קל למצוא, אבל גם לא קשה מדי. בקיצור, כל מה שקורה בערבו של יום רביעי שגרתי בסביבת אצטדיון בלומפילד.
רק שאתמול הערב לא היה שגרתי. זה היה אחד מאותם ערבים נדירים של מחזור אמצע השבוע בליגת העל, ועוד כזה שמארח עימות בין הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים. את ההמולה המתוכננת החליפה נוחות מעיקה. במקום 20 אלף איש בפנים עודדו כמה מאות בחוץ. את המשחק על הדשא ניתן היה להעתיק בקלות לספורטק דרום. הרי מה כבר ההבדל בין אנשים שהד צעקתם נשמע בתוך אצטדיון ריק ובין קריאת "תמסור" במגרש הפתוח? סתם טקס קבורה עצוב לאירוע מפואר.
בקורונה עברנו את זה כי לא הייתה ברירה, אבל אי אפשר לקיים מבחירה משחקים ללא קהל. זה נראה רע בטלוויזיה ומרגיש איום במגרש. אמרו את זה קודם, לפניי, לא משנה. בעצם, משנה ועוד איך, כי כל שיאמרו את זה יותר, אולי מישהו יבין שזהו, הגיע הזמן לזרוק את העונש הזה לפח האשפה של ההיסטוריה, לקבור אותו קבורת חמור ולא לקחת מהכדורגל את הנשמה שלו.
בעשרים הדקות האחרונות שחקני בית"ר ירושלים לא עמדו על הרגליים. המאמץ העצום שהשקיעו נתן את אותותיו. ירדן שועה כבר שיחק בהליכה, לא היה לו אוויר, הוא נתן את הכול. יוסי אבוקסיס הקים מספר שחקנים להתחמם. אדוארדו גררו לא היה ביניהם.
בדקה ה-84 הבקיע ניב זריהן ואבוקסיס הורה לגררו לקום מהספסל ולהיכנס, ככה בלי חימום. אם תרצו, זו ההודאה הכי משמעותית של מאמן בית"ר בכך שהיה מסתפק בנקודה, למרות העדיפות. לו זריהן לא מבקיע, אבוקסיס לא חושב אפילו להכניס את גררו, בטח ובטח שללא חימום.
מותר למאמן לשחק על תיקו, זו לא בושה, אבל כשאתה עושה את זה במשחק שבו אתה עדיף, כשהיו לך אין ספור הזדמנויות לנצח ואם רק תלחץ עוד קצת תשיג את השער, כשהיריבה כל כך חלשה, אתה לא יכול להרשות לעצמך להסתפק בנקודה. כשאתה משחק כדי לא לנצח, בסופו של דבר תפסיד. כשבית"ר פיגרה 1:0 היא רשמה את הדקות הטובות ביותר שלה העונה, עם משחק מעבר מצוין, כדורי עומק והמון מצבים. ואז היא הבקיעה והחלה אט-אט לדעוך.
נכון שלבית"ר אין מספיק כלים לשלושה משחקים בשבוע, אבל דווקא בגלל זה, כשהנקודות מונחות על הרצפה היא חייבת לאסוף אותן. ההחמצות אמש בגדו באבוקסיס, האופי הנסוג שלו הוא זה שגרם לו לעשות עוול לעצמו.
להפועל תל אביב היה הרבה מזל ובעיקר היה לה את ניב זריהן, הקריפטונייט של בית"ר. כשהוא רואה צהוב-שחור הוא מוצא, איכשהו, את הרשת, ואין מילה טובה יותר מ"איכשהו" כדי להגדיר את הגול הזה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר המשחק הוא ישב לצד סלובודן דראפיץ'. הוא נחשב לטאלנט, זריהן, אבל כששיחק בבאר שבע לא תרם יותר מדי מלבד, כמובן, גולים לרשת בית"ר. "קורה שלשחקני כדורגל הולך יותר נגד קבוצות מסוימות", אמר, "אבל אני מוכן שכל השערים הבאים שלי לא יהיו נגד בית"ר".
דראפיץ' עצמו נראה מוטרד. כשנשאל האם הוא חושב שהקבוצה מתחברת השיב בכנות שלא. הוא יודע שעם מה שיש כרגע להפועל תל אביב קשה לצאת למלחמה. המשחקים נטולי הקהל הביאו לקבוצה שלו שש נקודות, אבל הניצחונות הללו לא הושגו בזכות היכולת. "אנחנו עדיין בשלב הניסיונות", הודה, רגע לפני שהוא פוגש בחוץ את מכבי חיפה, משחק שבו בסבירות גבוהה הפועל תל אביב לא תוציא נקודות. לשמחתו, הוא ניצח אתמול כך שהוא יכול להישאר עוד קצת בשלב הניסיונות.
הפגרה באה בזמן להפועל תל אביב ובעצם לרוב קבוצות הליגה – למכבי חיפה המותשת, למכבי תל אביב הלא רגועה, לבית"ר שצריכה להחזיר לעצמה את הביטחון. יש רק קבוצה אחת שאולי הייתה מעדיפה שהעסק ימשיך עוד קצת – הפועל באר שבע.
הקבוצה של אליניב ברדה משחקת כרגע את הכדורגל הכי רענן וטרי בארץ. נראה שהכול התחבר שם, כשגם להבות כמו ההתמרמרות של רותם חטואל ביום ראשון כבות במהירות. הסגל של באר שבע עמוק ורחב, אבל המומנטום הזה ייעצר בברוטאליות בגלל המונדיאל. הקלפים ייטרפו מחדש, ובאר שבע תצטרך לשוב ולהקים מחדש את העדנה שהיא חווה כעת. אפשר לסמוך על ברדה שיידע לעשות את זה, אבל הוא יצטרך את שאפי, שגיב יחזקאל ורמזי ספורי, חטואל ואחרים בכושר שאיתו יצאו לפגרה. לכו תדעו מה יהיה בסוף דצמבר.
חאתם עבד אלחמיד נחשב עד לעבר הלא מאוד רחוק לאחד השחקנים הטובים בישראל. הוורסטיליות שלו, יחד עם המהירות והבנת המשחק, גרמו לו להפוך לשחקן מבוקש ביותר. הפועל באר שבע החזירה אותו לשורותיה ב-2021 וקיוותה לקבל את אותו אלחמיד שעזב אותה שנתיים לפני כן.
מאז, המעמד שלו בפיחות מתמיד. פעם עומר אצילי חוגג לו על הראש, בפעם אחרת הוא עושה פנדל שטותי ומורחק באדום. פעם הוא מתעמת עם רוני לוי, בפעם אחרת מבקש לעזוב בגלל המרחק, ואז הוא עוזב בגלל המרחק, רק כדי לחבור לבסוף לאותו רוני לוי.
השער העצמי, הכרטיס האדום שנשלף לעברו ושפיכת המים על הצלם חותמים עוד פרק בפיחות הלא זוחל במעמד של עבד אלחמיד. מאחד מעמודי התווך בנבחרת הוא הפך למר טעות אחת (לפחות) למשחק. בגיל 31 הקריירה שלו בדעיכה מתמדת והוא פשוט לא מצליח לעצור את המפולת. צריך לקוות בשבילו שהפיאסקו בדרבי היה האחרון שלו למשך תקופה ארוכה.
על מכבי חיפה לא נותר הרבה לומר. היא הוציאה מעצמה את המיץ ומשיגה ניצחונות בזחילה, אבל כמעט עם מקסימום נקודות. בהנחה שתנצח את הפועל תל אביב, האלופה תסגור את הסיבוב הראשון עם עשרה ניצחונות והפרש של מינימום ארבע נקודות מהמקום השני. לפני קמפיין ליגת האלופות ברק בכר היה קונה חצי מהפער הזה, אולי אפילו פחות מכך.
בעונה שבה אין מונדיאל, ההפרש הזה לא היה אומר הרבה. העומס היה מכריח את בכר לעשות שינויים שייתכן שהיו עולים לו בנקודות. כעת יש לו חודש שלם לנוח, לתת לשחקנים שלו להשתקם. החידה הגדולה לגבי מכבי חיפה היא כיצד תחזור מהפגרה. היא לבטח תשוב בריאה יותר, השאלה היא האם גם תרצה יותר. המשימה הבאה של בכר תהיה להביא את שחקניו במקסימום מוטיבציה לליגה. והם יצטרכו את המוטיבציה הזאת, משום שהאדים שעליהם שיחקו לא היו רק פיזיים, הם היו גם מנטליים.
בנובמבר 2021 זומן יוני סטויאנוב לנבחרת הצעירה של בולגריה, המדינה בה נולד. זה קרה דווקא כששיחק בליגה הלאומית. למה דווקא בולגריה הצעירה ואיך זה קרה כששיחק בליגה השנייה בישראל? "היום כל המידע חופשי, הם ראו את האזרחות הבולגרית שלו וגילו אותו ואת היכולות שלו", מספר סוכנו של סטויאנוב אדם קידן ומסביר איך חמק הכישרון הצעיר מהרדאר הישראלי: "בנבחרת ישראל לא יודעים לזמן שחקנים מהליגה הלאומית. היו שם יחד עם יוני עוד שחקנים טובים שלא קיבלו תשומת לב. רק עכשיו, כשהם בליגת העל, הם מקבלים זימון".
סטויאנוב, שחתם אשתקד לארבע שנים בהפועל באר שבע, הושאל לנס ציונה ובינתיים הולך לו לא רע, בלשון המעטה. בשבת הוא הבקיע נגד מכבי תל אביב ואתמול בישל שני שערים, כל אחד ברמת מיומנות אחרת – בראשון דריבל ומסירה נפלאה, בשני הגבהה מדויקת. הוא אחד הטאלנטים הכי גדולים כרגע בליגת העל, שחקן שכדאי לשים עליו עין, במיוחד אם קוראים לך אליניב ברדה.
השער והבישולים של סטויאנוב הניבו לנס ציונה רק שתי נקודות בשבוע האחרון, אבל גם אם נס ציונה לא תשרוד בליגת העל, הוא ללא ספק ימשיך בה, כל עוד יישאר בישראל. "ביום שראיתי אותו בהפועל הרצליה אמרתי לעצמי 'זה הולך להיות דולב חזיזה הבא שלי', מספר קידן, "הייתה לי הרגשה מאוד מוצלחת לגביו. אני מאמין שיהיה לו תפקיד מרכזי בבאר שבע, או שירכשו אותו מחו"ל. יש לו חשיפה מאוד גדולה".
