יממה לפני מחזור פתיחת העונה בפרמיירליג, התייצב יורגן קלופ למסיבת עיתונאים שגרתית ונשאל האם לדעתו העונה הנוכחית תהיה מרתון או שני ספרינטים. "החלק השני הוא בוודאי לא ספרינט", ענה המאמן. "אני מבין את השאלה, אבל לא מוצא תשובה אמיתית", הוא המשיך, אבל כשניסה לפרט, התשובה באה לו לבד. הוא דיבר על הפגרה ועל ההבדל בין השחקנים שיגיעו רחוק בטורניר לאלה שינוחו וקינח: "לא כעסתי לפני שבאתי, אבל אחרי שהתחלנו לדבר, אני כועס".
קלופ הוא אחד הקולות הבולטים המייצגים בעצם את רוב עולם הכדורגל. קולות הסולדים מעצם קיומו של המונדיאל בקטאר, שרואים בו סמל לשחיתות, לדורסנות ולתאוות הכוח של פיפ"א. עבור מאמנים, שחקנים ואוהדים, המונדיאל בקטאר הוא כתם על הענף. מפגן ראווה בזבזני שגבה חיים, רמס זכויות אדם, התעלם מצרכי מהשחקנים הראשיים שבו – הכדורגלנים עצמם – והפך אותם לבובות על חוט שמישהו גדול, בכיר וחזק מהם מזיז. עוד לפני שריקת הפתיחה, המונדיאל בקטאר מעורר תחושות גועל שאי אפשר להתעלם מהן.
עכשיו שימו הכל בצד ובואו נתמקד בשאלה אחרת: האם מונדיאל בחורף זה משהו שאפשר להתרגל אליו? האם בסיטואציה אחרת של בחירת מארחת נקייה יותר, נוכל בעתיד לקבל את פגרה שנייה באמצע העונה? עולם הכדורגל שמרן ומסורתי באופן יחסי. שינויים מתקבלים אוטומטית בחשדנות. למשל, אנחנו עדיין לומדים לחיות לצד ה-VAR, אבל מבינים שהוא כאן כדי להישאר ומתקשים לדמיין את חיינו בלעדיו. המעבר לחמישה חילופים שנולד אחרי פגרת הקורונה המאולצת תפס ונשאר. אז האם אפשר יהיה לנרמל מונדיאל חורף?
קצת רקע: קטאר "נבחרה" לארח את המונדיאל בדצמבר 2010, אך כמעט חמש שנים יעברו עד האישור הרשמי שהמשחקים יתקיימו בחורף. ההחלטה על משחקים בחורף, טענו אז ראשי פיפ"א, הייתה "בלתי נמנעת" למרות התנגדויות מקיר לקיר כולל מצד זכייני השידור. על התאריכים התווכחו. מספרים שאופ"א דרשה בזמן הדיונים שהמשחקים יתקיימו בינואר 2022, אך נתקלה בסירוב בשל הסמיכות לאולימפיאדת החורף בבייג'ינג. הקטארים דרשו לקיים את הגמר ב-18 בדצמבר, יום החג הלאומי שלהם, כאשר התירוץ הרשמי היה שמדובר בתאריך שיאפשר לתיירים לשוב בזמן לחג המולד. האנגלים מצדם עמדו על הרגליים האחוריות ולא הסכימו לוותר על חגיגת מחזור הבוקסינג דיי המסורתי. כך נולד מונדיאל החורף הראשון בהיסטוריה. הכל ידוע מראש כמעט שבע שנים – ועדיין תפס איכשהו את הקבוצות לא מוכנות.
"אם לכל השחקנים הייתה פגרה, זאת לא הייתה בעיה, זה אפילו טוב", אמר קלופ באותה מסיבת עיתונאים באוגוסט. "פגרת חורף כמו שהייתה לי כששיחקתי בגרמניה זה דבר חיובי שאנחנו יודעים להתמודד איתו. אבל עבור שחקנים שיגיעו לשלבים המאוחרים, זה לא בסדר. הבעיה שלי היא שכולם יודעים שזה לא בסדר, אבל אף אחד לא עושה מספיק כדי לשנות. אי אפשר להתייחס בצורה כזאת לשחקנים מהטופ העולמי. זה כמו משבר האקלים. כולם יודעים שצריך לעשות משהו, אבל אף אחד לא שואל מה צריך לעשות".
מונדיאל בנובמבר יוצר מצב של אי ודאות, שאולי הכי נכון לדמות אותו לפגרת הקורונה המאולצת של 2020. יש כמובן הבדל משמעותי אחד עליו זעם קלופ – יש מועדונים שלמים ואפילו ליגות שלמות שנכנסות להשבתה מוחלטת, שבעצם מקבלות פגרת קיץ נוספת באמצע העונה, ויש קבוצה קטנה של שחקנים שייאלצו לחזור למשימות הקבוצתיות שלהם כמעט ללא מנוחה. זה מצב לא טבעי ולא שוויוני שלא עובר חלק בגרון, בטח לא לקבוצות שנמצאות במומנטום חיובי.
"אני קרוע", הודה לאחרונה מאמן באיירן מינכן יוליאן נגלסמן. "מבחינת תוצאות והצורה בה אנחנו משחקים, הפגרה לא באה בזמן, אבל גם הפגרה בליגת האלופות כל שנה לא תמיד באה טוב. אם אתה נראה טוב, אתה רוצה להמשיך בזרם".
ביקורת דומה נשמעה ממאמני הנבחרות עצמן. לא הייתה להם הזדמנות לעשות הכנה כמו שצריך. כשהמונדיאל נערך בקיץ, הנבחרות יכולות להתכונן במשך מספר שבועות, לצאת למחנה אימון, לשחק משחקי הכנה. זה נותן גם לשחקנים קצת פצועים זמן התאוששות. זה יוצר באז ומפתח התרגשות אצל הצופה. לא הפעם. קיום המונדיאל בחורף הרג את הציפייה.
יתרה מזאת, בשבועות האחרונים קיבלנו שוב ושוב את המבטים המבועתים של שחקנים שחששו להיפצע במשחקים האחרונים של הקבוצות. מיקל ארטטה, לדוגמה, הפציר בשחקניו "להוציא את המונדיאל מהראש". בארסנל, כמו בלא מעט קבוצות בכירות ביבשת, סגלים שלמים ייקרעו באמצע העונה. כלפי חוץ, ארטטה ניסה לשדר עסקים כרגיל: "מי שלא משתתף בטורניר, יקבל זמן מנוחה שמגיע לו. עבור השאר, הם מגשימים חלום של כל ילד – לייצג את המדינה שלהם בגביע העולמי. אין יותר טוב מזה". אוקיי, רק שאלה: מה יקרה אם התותחנים ייעצרו אחרי הפגרה ולא יזכו בתואר? תהיו בטוחים לארטטה יש תירוץ מוכן. הוא כבר יישמע אחרת.
הכעס נובע גם מההחלטה החד צדדית של פיפ"א, כי מדובר ברמיסה גסה של לו"ז הכדורגל העולמי ולשחקנים אין באמת 'סיי'. הם לא אוהבים את זה, הם לא אוהבים את מה שקורה בקטאר, אבל לא יכולים לעשות כלום כדי למנוע את זה. אי אפשר לדרוש מהם להביע עמדה נחרצת ולהחרים אירוע שהוא פסגת הקריירה עבורם. מצד שני, אין גוף שיכול להביע בשמם התנגדות נחרצת. להבדיל, כשב-NBA דנו עם השחקנים על סיום עונת הקורונה במתכונת "בועה", ארגון השחקנים דרש כתנאי את ביטול בדיקות הקנאביס. הליגה הסכימה וכך נוצר מצב נורמלי חדש שלא שונה עד היום. כדורגלני העילית יכולים להעביר ביקורת, אבל קולם לא נשמע.
עבור פיפ"א ובעלי הממון המושכים בחוטים, השחקנים מקבלים שכר גבוה ולכן הם צריכים להסכים לשחק בכל מקום ובכל זמן ללא קשר להשפעות הפסיכולוגיות או הפיזיות של מונדיאל בחורף. שחקן העבר והפרשם ג'יימי קראגר ראה בהחלטה הזאת כאבסורדית, כזו שמסכנת כל תחרות כדורגל גדולה העונה, כולל המונדיאל עצמו. הוא סיפר שנגעל מהסיטואציה שבה מצאו את עצמם שחקנים – "מתלבטים" האם לשמור על הרגליים. "פיפ"א מתייחסת לשחקנים כמו אל עדר בקר. מונדיאל בחורף זו החלטה מחרידה. אסור שזה יקרה יותר… מונדיאל 2022 הוא סמל לכוח האולטימטיבי של פיפ"א. הם דחפו לזה, קרעו את לו"ז הכדורגל בידיעה ששום דבר לא יכול לעצור אותם", כתב קראגר.
"אצפה במונדיאל, אבל אני לא אוהב את העובדה שהשחקנים הם אלה שצריכים להעביר את המסר", תקף קלופ את התקשורת לאחרונה. "אתם עיתונאים, אתם צריכים להעביר את המסר, אבל לא כתבתם מאמרים ביקורתיים על נסיבות שהיו ברורות. כולנו אשמים. כדורגלנים צריכים לשחק ולעשות את הטוב ביותר עבור המדינה שלהם. אל תעמידו את גארת' סאות'גייט בסיטואציה בה הוא צריך לדבר על הכל. הוא מאמן, לא פוליטיקאי. אם אתם רוצים לבקר, תבקרו, אל תגידו קלופ אמר או סאות'גייט אמר, כאילו זה ישנה משהו. אתם יותר ממני גרמתם לזה לקרות לפני 12 שנה".
יש גם קולות אחרים. הבעיות של מונדיאל בקיץ הן היתרונות של מונדיאל בחורף, ולהיפך. השחקנים אמורים להגיע בכושר פיזי טוב יותר ולכן יש המצפים לטורניר ברמה גבוהה יותר. "שיחקתי בשלושה מונדיאלים ולכולם הגעתי אחרי 50-60 משחקים בעונה. השחקנים יגיעו לקטאר רעננים, נרגשים ובשיא האנרגיה. אני חושב שעל המגרש נראה מונדיאל שלא היה כדוגמתו", אמר דייויד בקהאם. אפילו ניימאר סיפק אמירה דומה: "ההכנות למונדיאל הזה טובות מבדרך כלל, כי הן מגיעות באמצע העונה, כשאנחנו בשיא שלנו מבחינה פיזית. שחקנים יכולים להיות עייפים בסוף העונה ולכן אני חושב שהמונדיאל הזה יהיה ברמה מאוד גבוהה".
בעבר היו גם כאלה שטענו שיהיה צורך לבחון האם המודל הזה נכון יותר, האם יש מקום ליציאה מהמסורות והמוסכמות – הרי מדוע אפשר לקיים באמצע העונה משחקי סופרקאפ שונים במדינות שמשלמות הרבה כסף לקבוצות כמו סעודיה, איחוד האמירויות, סין וקטאר עצמה? הרי גם הקבוצות עצמן יוצאות למסעות מפרכים ששוחקים את השחקנים כדי לכבוש שווקים חדשים ולהגדיל את ההכנסות. הטיעונים הללו טעוני הוכחה, אבל התחושה היא שהדרך לנרמל מונדיאל בחורף ארוכה.
גם מונדיאל ברמה גבוהה יעמוד בהשוואה לכאוס שיהיה בקבוצות אחריו, לכמות הפציעות, למצב הגופני והמנטאלי אליו יגיעו קבוצות טופ היבשת במשחקי ההכרעה במאי. כשאין הייפ אמיתי, נותרנו רק אם ניסיונות לדמיין איך החיה המוזרה הזאת תיראה. האבסורד הוא שאותם שחקני עילית שנרמסו על ידי פיפ"א הם היחידים שיכולים להציל את כבוד הארגון השערורייתי והמושמץ, לנקות את הכתם ולהשכיח את הבושה. מונדיאל איכותי ייתן לפיפ"א אליבי לפחות עד סוף העונה, אבל ספק אם כוחות האור בעולם הכדורגל יעמדו שוב מנגד שנים וייתנו לחרפה כזאת לקרות עוד פעם.
מה דעתך על הכתבה?