היום השני של מונדיאל 2022 נפתח באצטדיון ח'ליפה הבינלאומי בדוחא. אוהדי אנגליה ואיראן עשו את דרכם בצהריים נעימים, כשברקע השיר "Let's get down to business" של די ג'יי טייסטו. באופן אירוני, זה השיר שמלווה את אצטדיוני המונדיאל הזה, כאילו בפראפרזה על המשפט שנשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו ביקש מהנבחרות ערב הטורניר: "Let's focus on the football" – בוא נתרכז בכדורגל, בואו ניגש לעניינים, לעסקים.
וככה, המשפט הזה – בואו ניגש לעניינים – הכין את הקרקע למה שאמור היה להיות יום הפתיחה "האמיתי" של הטורניר, כאילו בניסיון לומר – כל הדיבורים, הביקורות, הקריאות לחרם, היו ועברו, ועכשיו זמן התכלס.
אבל רק ב'כאילו'.
מה רואים היום? לוח שידורי מונדיאל 2022
אחרי התצוגה החיוורת של נבחרת קטאר במשחק הפתיחה והאוהדים המקומיים שנטשו את היציעים מוקדם, מחנות האוהדים של אנגליה ואיראן, שידועים באווירה המיוחדת שהם יוצרים, גדשו את האצטדיון. ביציע היה רוב איראני שיצר אווירה מחשמלת עוד לפני שהמשחק התחיל, אבל למרות שטייסטו הפציר בנוכחים "לגשת לעניינים", שוב הפוליטיקה, שכה מושרשת בטורניר הזה שנים רבות, הרימה את ראשה, דווקא במחווה יוצאת דופן ששוב לקחה את המונדיאל הזה הכי רחוק מהביזנס שלו – כדורגל.
הבוז האדיר שנשמע באצטדיון בעת נוגן ההמנון האיראני, יחד עם השתיקה של כל שחקני ההרכב, במחאה נגד השלטונות האיראניים ובהזדהות עם מחאת החיג'אב ומהסה אמיני ששוטפת את המדינה בחודשיים האחרונים, הוא אחד הרגעים הפוליטיים המטורפים ביותר שידע גביע העולם.
על המגרש, האיראנים קרסו מול נבחרת אנגלית חזקה, הובסו 6:2 ונתנו תזכורת למה שהעולם ראה כבר מאלופת אסיה: הפערים העצומים שקיימים בין הנבחרות המזרח תיכוניות לשאר העולם. כחלק מהשלכות נגיף הקורונה על הנבחרות האסיאתיות, הן שיחקו בעיקר אחת נגד השנייה בשנתיים האחרונות. אבל זה לא עניין מקצועי בלבד. להפסדים הכה צורמים של קטאר ואיראן, וייתכן שגם של סעודיה לארגנטינה היום, יש מטען פוליטי חברתי מעניין.
קטאר, שבין השאר קנתה את המונדיאל כדי להראות שהמטוטלת העולמית זזה מן המערב מזרחה, ושגם במפרץ ובעולם הערבי אפשר לקיים טורניר גדול ולהצליח בכדורגל, פיתחה דור של כדורגלנים שהצליחו לזכות בגביע אסיה, אך קרסו במשחק החשוב בקריירה שלהם, אליו התכוננו בערך 16 שנה. כל זה, כשהאוהדים המקומיים עוזבים עוד לפני הדקה ה-60. יום לאחר מכן, נבחרת איראן, שאף פעם לא רגוע אצלה לפני ובזמן גביעי עולם, מנצלת את הבמה שלה להראות לעולם מה חשוב להם באמת.
אז נכון. המונדיאל בקטאר הוא פוליטי, הוא שנוי במחלוקת, הוא מעורר את המוח והוא גבה קורבנות בדרך, אבל בתוך כל זה הוא גם חושף את המזרח התיכון לעולם בצורה ובזווית לא קונבנציונלית כל כך. פתאום אנחנו יודעים איך קטארים מגיבים להפסד – דבר שרבים מהם לא טעמו – ואיך איראנים מתנהגים כשהחיים שלהם תלויים בזה.
במציאות של מונדיאל 2022 אין זמן אפילו להתעכב על זה. צריך לגשת לעניינים, והכול מהיר, הכול נוצץ והכול קורה עכשיו. המשחק השני של היום באצטדיון א-ת'ומאמה המרהיב, שמעוצב כולו כמו החלק העליון של הכאפיה המפרצית המסורתית ונותן תחושה של מבנה דת כמעט, הפגיש את הולנד, שחזרה למונדיאל אחרי שלא העפילה ל-2018, עם אלופת אפריקה סנגל, שחסרה את הכוכב הגדול סאדיו מאנה שנפצע ולא ייקח חלק בטורניר. למרות היעדר מטען פוליטי ממשי במשחק, איכשהו, בקטאר, הוא כן הפגיש שוב את הציפיות של הדרום/המזרח של העולם, בהתמודדות שלו מול המערב. "סנגל תנצח 1:2 את הולנד", אמר באבאקאר סאר, אוהד סנגלי לוואלה ספורט!, "שאף אחד לא ישכח שאנחנו אלופי אפריקה ואנחנו אחת הנבחרות הטובות בעולם!".
האוהד באבאקאר לא טעה הרבה. מול הולנד שהיתה חיוורת לאורך רוב המשחק, סנגל נראתה מסודרת, מאורגנת, נחושה, אבל חסרונו של מאנה הורגש בהיעדר רגל מסיימת ומסוכנת באמת ברחבה. סנגל שיחקה בדיוק לפי קצב התופים של האוהדים שלה – אחיד, קצבי, שלא הפסיק לדקה. פתאום, כשהולנד הראתה נרפות התקפית גדולה, וסנגל התעצמה ממהלך למהלך, אצטדיון א-ת'ומאמה הדגיש את זה שהמונדיאל הזה לא משוחק באירופה, וגם לא בדרום אמריקה. הוא קורה בחלק המזרחי/הדרומי של העולם הזה. הקצב היה אפריקאי, אך כמו גם במאזן הכוחות הגאופוליטי לאורך ההיסטוריה, הנקודות הלכו לאירופה. בדקה ה-84 קודי גאקפו נגח את הולנד ליתרון. אחרי האופטימיות הגאה של האוהדים, המאמצים הגדולים למצוא את הנקודה הרכה בהגנת הולנד והדפיקות הבלתי פוסקות על התופים, סנגל נכנעה, וגם תשע דקות תוספת זמן לא סייעו, כאשר דייבי קלאאסן המחליף קבע 0:2 הולנדי ודאג שהסדר יישאר על כנו גם הפעם. אין מה לעשות, בסוף, צריך לגשת לעסקים.
היום השני הסתיים עם המשחק הכי "מערבי" של הטורניר עד כה, ויילס נגד ארצות הברית באצטדיון אחמד בין עלי באל-ראיאן. שם, בניגוד גמור למוקדמות, בניגוד גמור למשחקי ההכנה המועטים שהיו, ארצות הברית נראית פשוט מצוין. הוולשים כאילו ניסו לשחק גולף עם בייל ולמצוא אותו בכדורים ארוכים שוב ושוב כמעט ללא הצלחה, והאמריקאים, עם אחד עשר שחקנים בהרכב שרשמו בכורה במונדיאלים (כולל כובש השער טים וואה, שרשם הופעה אחת בטורניר יותר מאביו ג'ורג', נשיא ליבריה ובעבר זוכה נעל הזהב ואחד השחקנים הדומיננטיים באירופה) שיחקו ללא סדר ברור, אבל הציגו כדורגל טוב וסוחף.
אבל בין כל הגאופוליטיקה העמוקה שיש במונדיאל הזה, טוב שתהיה גם פשטות. ובסוף, אם יש משהו שגארת' בייל אוהב יותר מגולף, זה את נבחרת ווילס ולכבוש ברגעים המכריעים האלה שמצילים קבוצות. בעזרתו של קיפר מור הפעלתן, בייל סחט פנדל ותרגם אותו לשוויון אדיר שהשאיר את בית ב' – וגם, ייתכן, את איראן בחיים בתמונת הבית, אחרי ששיחקה כבר את המשחק הקשה ביותר שלה על הנייר, נגד אנגליה.
בשלושת המשחקים של היום היו תוספות זמן גבוהות מהרגיל. 14:08 במחצית הראשונה של איראן-אנגליה (בגלל פציעת השוער האיראני ביראנבנד), 13:08 במחצית השניה; 10:03 בסנגל הולנד; ו-10:34 בארה"ב ווילס. התוספות האלו הן חלק מהנחיות חדשות לשופטי פיפ"א, לשכלל כמעט כל שניה שהמשחק לא משוחק כדי שאכן יהיו כמה שיותר קרוב ל-90 דקות של משחק נטו. באופן אירוני, ההנחיות האלו, כמו שיר הנושא באצטדיונים, גם מתלבשות נהדר על הקו הסיפורי של המונדיאל הזה, שכאילו שמרוב ביקורות, תקריות פוליטיות ותוספות זמן ארוכות במיוחד, כאילו מבקש Let's get down to business.
במזרח התיכון, וגם בפיפ"א יש לציין, כנראה שאין דבר כזה עסקים ללא פוליטיקה.
מה דעתך על הכתבה?