ברזיל עלתה לבמה אחרונה. כיאה לשחקנית הראשית בהצגה, היא המתינה לסוף התור כדי לסחוט את מחיאות הכפיים. היא ראתה את צרפת, אנגליה וספרד מטיילות, היא ראתה גם את ארגנטינה ואת גרמניה מופתעות. עכשיו היה זה הזמן שלה להראות מה היא שווה, והגורל זימן לה את היריבה המאתגרת ביותר בהשוואה למועמדות אחרות לכתר.
היא לא שיחקה מול ערב הסעודית, אוסטרליה או קוסטה ריקה, ואפילו לא נגד יפן או איראן. היא התייצבה מול סרביה – נבחרת אירופית איכותית ומסוכנת, שמוגדרת על ידי פרשנים לא מעטים כסוס השחור של הטורניר. כבר אחרי ההגרלה סומן המשחק הזה כאופציה לסנסציה, והבטחון העצמי של הסרבים רק הלך והתעצם ככל שהטורניר התקרב. לכן, אחרי הניצחון המשכנע, עלו מאוד המניות של סלסאו. החבורה בצהוב הוכיחה שהיא מסוגלת להתגבר על מכשולים וגם לעשות את זה בסטייל, בלי להילחץ.
ראשית, המאמן טיטה הלך על הרכב התקפי. אפשר היה לצוות לקישור את ברונו גימראייש או את פאביניו, וזה אפילו התבקש – אבל ברזיל עלתה עם לוקאס פאקטה, בעוד ניימאר הוגדר משום מה על מסכי הטלוויזיה הרשמיים כקשר. העובדה כי מאמן סרביה דרגאן סטויקוביץ' העדיף להיות זהיר יותר, ולא לשלוח למערכה את דושאן ולאחוביץ' לצד אלכסנדר מיטרוביץ', בהחלט עזרה – וכך גם הפגיעה של פיליפ קוסטיץ' שלא שותף אתמול בסופו של דבר למרות האופטימיות שפיזרו בנבחרתו.
ואולם, זה לא מוריד מההישג המרשים של סלסאו, כי חניכיו של טיטה קטעו את אספקת הכדורים לחוליה הקדמית של הסרבים עם קשר מרכזי אחד בלבד בדמותו של קאסמירו. גם אם המשחק היה שקול יחסית במחצית הראשונה, הסרבים לא הגיעו למצבי הבקעה כלל. לעומת זאת, אצל ברזיל היתה תחושה שהיא מסוגלת להתפוצץ בכל רגע נתון.
התחושה הזו נובעת בעיקר משינויי הקצב הנהדרים. ברזיל מסוגלת לעבור תוך שבריר שניה מהחזקת כדור סבלנית וסוג של טיקי טאקה לכאוס מוחלט, כאשר אחד הכוכבים שלה מעלה לפתע להילוך חמישי בלי התרעה. ויניסיוס יודע לעשות זאת טוב מכולם, ושליטה שלו בכדור תוך כדי תנועה מהירה מהווה נכס עצום.
הכותרות ידברו בעיקר על רישרליסון שהבקיע צמד, אבל הקיצוני השמאלי של ריאל מדריד היה אחראי יותר מכולם לתוצאה הסופית – 0:2. הוא זה שסחט בבעיטה חדה את ההדיפה הלא מוצלחת של השוער ואניה מילינקוביץ'-סאביץ', ואיפשר לחלוץ טוטנהאם לשלוח את הריבאונד פנימה בדקה ה-62. הוא זה שבישל לו את חצי המספרת המרהיבה בדקה ה-73. ויניסיוס היתה בלתי ניתן לעצירה לפרקים, והוא נהנה לקחת את המעמסה על כתפיו.
הנכונות הזו משחררת את ברזיל מהתלות בניימאר. ב-2014 נבנתה הנבחרת סביב הכוכב הראשי שלה באופן מוגזם, והסיבה לכך לא היתה רק ספורטיבית נטו, אלא גם פוליטית, חברתית, כלכלית ושיווקית. היה ניסיון למתג את המונדיאל הביתי באמצעות כוכב על, והתוכנית המביכה הזו גרמה להתרסקות מפוארת אחרי הפציעה של ניימאר ברבע הגמר.
כאשר עמדו השחקנים לנגינת ההמנון בחצי הגמר והחזיקו את החולצה מספר 10 של ניימאר כאילו הלך לעולמו, היה ברור שהם גמורים פסיכולוגית. גם בחלומות הגרועים ביותר לא ניתן היה לשער עד כמה. זה נגמר עם תבוסה 7:1 היסטורית ומכוננת, ומאז יודעים אנשי סלסאו עד כמה "ניימאריזציה" לא היתה בריאה. אז עכשיו, גם אם האוהדים מדואגים מאוד מהפגיעה של הכוכב הגדול בקרסול, הם לא הולכים להתאבל. הם יודעים שהנבחרת מסוגלת לתפקד היטב גם בלעדיו במידת הצורך. גם בחדר ההלבשה מרגישים זאת, וזה החלק הקריטי ביותר.
לרשותו של טיטה עומדות אופציות התקפיות מגוונות. הוא אמנם התמקד בגיוס שחקני אגף, וזימן רק שני חלוצים מרכזיים טבעיים בדמותם של גבריאל ז'סוס ופדרו, אבל השאיר את שניהם על הספסל אתמול, וזה מדגיש שיש מגוון תוכניות פעולה. רישרליסון, שהועדף כסוג של תשע מדומה, לא היה דומיננטי במשחק הקבוצתי, אבל יש לו רקורד הבקעה אדיר בחולצה הצהובה בתקופה השנה. בששת המשחקים הקודמים של הנבחרת כבש האיש שגדל בשכונת עוני אלימה שבעה שערים, והמאמן החליט להמשיך לסמוך עליו, גם אם לא היו לו שערי ליגה כלל במדי טוטנהאם מאז עבר מאברטון בקיץ.
אז רישרליסון נגע בכדור 25 פעמים בלבד – לצורך השוואה, לאלכסנדר מיטרוביץ', החלוץ המרכזי הסרבי, היו 27 נגיעות למרות שהגנת ברזיל הצליחה לקטוע את האספקה אליו. בניגוד לשחקנים האחרים בצהוב, רישרליסון היה מאופק ולא בהכרח מעורב, אבל יש לו חושים מפותחים להיות במקום הנכון בזמן הנכון. אחרי שניצל אותם כדי להעלות את ברזיל ליתרון ולפתוח את הפקק, הוא תיעל את הבטחון העצמי כדי להבקיע שער ראוותני באמת – ועכשיו כבר אי אפשר יהיה להוציא אותו מההרכב. ביחד עם ויניסיוס, הוא נער הפוסטר של הנבחרת הזו, ואפשר יהיה להשתמש בו אפילו במשבצת של ניימאר אם הכוכב הראשי לא יהיה כשיר במשחק הקרוב.
השער הזה גם מעניק לניצחון הזה טעם אחר לגמרי. במקום 0:1 קשה ודי דחוק, קיבלה ברזיל 0:2 שצבע את הערב בצבעים של פריחה, וכך אפשר להתמקד בדברים שעבדו היטב. אפשר לדבר על ההופעה המצוינת של אלכס סנדרו, שסומן כחוליה החלשה לפני תחילת הטורניר, אבל סיפק 90 דקות מצוינות והיה קרוב מאוד לכבוש כאשר שלח בעיטה אדירה ממרחק לעמוד. אפשר לדבר על קאסמירו ששילב יעילות הגנתית רגילה עם יצירתיות והמון מסירות חכמות קדימה. בשורה התחתונה, לא היתה לסרבים אפילו בעיטה אחת למסגרת של אליסון, וכך ניתן לייצר מומנטום טוב גם בעורף. לטיאגו סילבה יש הבנה מצוינת עם מרקיניוס מהשנים המשותפות בפריז, וזה המונדיאל המשותף הראשון שלהם בהרכב.
אז ברזיל נכנסה אחרונה לבמה, וביססה את מעמדה כמועמדת המובילה לזכות במדליות הזהב. היא נראית מאוזנת יותר מבעבר, יש לה עומק לא מבוטל בסגל, המאמן נהנה מגיבוי מלא, ואת המבחן הראשון היא עברה בצורה טובה – גם אם רחוקה משלמות. האם מכאן אפשר יהיה להמשיך בתנופה ולהשתפר לקראת אתגרים משמעותיים עוד יותר? את התשובה לכך איש עדיין לא יודע.
מה דעתך על הכתבה?