לסכם שלב בתים של נבחרת שמסיימת ראשונה את הבית המוקדם, ללא הפסד, שסופגת רק שער אחד, ולהתאכזב. הולנד של מונדיאל 2022 עדיין לא הגיעה לטורניר, אבל כבר מתכוננת לשמינית הגמר. אז למה לסכם אותה כאכזבה?
קודם כל, בהולנד מצפים מהנבחרת לא רק לתוצאות אלא גם לכדורגל התקפי וסוחף. נכון, ההיעדרות מהמונדיאל האחרון הטמיעה מעט צניעות בציפיות של ההולנדים, אבל כשהם רואים את הנבחרת משחקת, הרצון הוא תמיד לראות כתומים רוקדים ותוקפים. לכן, כשלאחר שני המשחקים הראשונים הסטטיסטיקה הראתה שהולנד איימה 12 פעמים בלבד לשער (רק קוסטה ריקה איימה פחות מבין כל 32 הנבחרות) הקהל ההולנדי החל לאבד אמונה בנבחרת שלו.
וזה לא שמראש הייתה התלהבות גדולה. המחאה נגד קטאר גרמה לכך שמעט מאד הולנדים הגיעו לתמוך בנבחרת. יותר מכך, גם בהולנד עצמה טורניר הגביע העולמי פחות מענין. מבחינת נתוני הרייטינג, זהו הטורניר עם אחוזי הצפייה הנמוכים ביותר במילניום הנוכחי. אפילו ב-2018, כשהולנד לא השתתפה, המספרים היו גבוהים יותר.
הסיבה לכך היא לא רק הכדורגל: זה עניין של סטטוס, של שיחות על קפה בעבודה, של ערכים. המחאה כל כך גדולה, שאנשים תופסים מרחק. ממש כמו שהולנדי לא יעז לומר היום שאינו ממחזר זבל או לחילופין משאיר את החימום דולק כשאינו בבית, כך ההולנדי הממוצע ידבר פחות ויתעניין פחות בטורניר הנוכחי. העובדה שהטורניר משוחק בחורף ולא בזמן החופש הגדול משפיעה גם היא, כמובן.
ללוח שידורי המונדיאל המלא
מונדיאל 2022 בוואלה! ספורט
הולנד ניצחה את סנגל 0:2 במשחק הראשון, סחטה תיקו מול אקוודור העדיפה ועברה בקלות את קטאר החלשה במשחק האחרון בבית. קשה להסיק מסקנות מהמשחק מול הנבחרת המארחת. היא לא ברמה של אף נבחרת אחרת שמשתתפת בטורניר. בשני המשחקים הראשונים הולנד לא הרשימה כלל, אבל ידעה להוציא את התוצאה שרצתה.
מבחינת כדורגל, ואן חאל כבר זמן רב משחק בשיטה הגנתית משהו עם שלושה בלמים. לאורך משחקי המוקדמות דיילי בלינד ודנזל דמפריס היו נהדרים ושיחקו כשחקני התקפה לכל דבר ועניין. לטורניר הזה שני המגינים בכנפיים הגיעו בכושר לא טוב והם אינם מאיימים על השער כלל. יותר מזה, המיקום הממוצע שלהם נמוך מאד ביחס למקום שמצפים לראותם. דמפריס, שרשם עד הטורניר ממוצע של שני איומים לשער במשחק במדי הנבחרת בשנתיים האחרונות, לא איים על השער כלל בשלושת המשחקים הראשונים.
בשער ואן חאל הפתיע את כולם כשקידם את אנדריס נופרט להיות השוער הראשון. שוער הרנביין שערך את הבכורה בנבחרת בטורניר הגביע העולמי, לא עשה טעויות, ושער חובה אחד בשלושה משחקים זה נתון נהדר. שלושת הבלמים שלפניו יציבים וסולידיים, ולא נראה ששם הבעיה של הולנד.
אבל בחלק הקדמי יותר – שם מתחילה הבעיה. ואן חאל עוד לא חיבר את הפאזל בקישור. פרנקי דה יונג עם בישול ושער והמון איבודי כדור (נגד סנגל רשם אחוז דיוק במסירה של 85% – המשחק השני הכי מפוזר שלו אי פעם בנבחרת). דה יונג הוא השחקן החשוב ביותר בנבחרת, הוא מכתיב את הקצב וקובע בכל התקפה איך ומהיכן תתקוף הנבחרת. לכן חשוב הציוות שלצידו ולואי עוד לא מצא מי יעזור לפרנקי. בכל אחד משלושת המשחקים פתח שחקן אחר לצד קשרה של ברצלונה: סטיבן ברחהאוס, טון קופמיינרס ומארטן דה רון נוסו כולם בתפקיד. אף אחד מהם לא הרשים.
נראה שואן חאל מצא את השלישיה הקדמית שלו. דייבי קלאסן עם שער ושני בישולים בעמדת ה-10, קודי גאקפו (שהשווה את שיאו של אלסנדרו אלטובלי מ-1986, לכבוש בשלושת משחקי הבית המוקדם את השער הראשון במשחק) וממפיס דפאיי שעוד מחפש את כושרו הטוב בנבחרת אחרי חודשיים של פציעה.
ארצות הברית תהיה יריבה קשה מאד בשמינית הגמר. האמריקנים רצים, נמרצים, ספגו רק שער אחד ולא מפסיקים לאיים על השער. הולנד מנוסה יותר ותגיע פייבוריטית, אבל אחרי משחקי הבית המוקדם כלום לא בטוח. הולנד השיגה את התוצאות אבל לא הרשימה בכדורגל.
ואן חאל אמר כבר ב-2014, כשהוביל את הנבחרת לחצי הגמר, שיעילות חשובה מכדורגל יפה. זה מנוגד לכל מה שההולנדים מאמינים בו, אבל אם יהיו תוצאות טובות הביקורת נגד הסגנון של הנבחרת תתרכך. האם הביקורת נגד קטאר והנסיעה לשם כדי לראות את הנבחרת תתפוגג אם הנבחרת תגיע רחוק? מוקדם לקבוע, אבל זה יהיה מבחן מעניין לערכים ולעמידותם של ההולנדים.
