בימים כתיקונם, נבחרת הטאקוונדו של ישראל הייתה נמצאת כרגע בעיצומן של ההכנות לקראת תחרות הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו. יחיעם שרעבי, מאמן הנבחרת, היה אמור להיות שקוע באימונים אינטנסיביים לקראת התחרות החשובה, בה חניכיו יכולים לזכות בכרטיסים לאירוע השיא של כל ענף אולימפי. אבל נגיף הקורונה, שמשבית כרגע את עולם הספורט כולו, הגיע כמו בעיטה אל תוך הלב של הספורטאים, ולא, לא מדובר בבעיטה שהם מכירים כל כך טוב, לראש או לבטן. הוא ניצח כל שבב של תכנית שהייתה קיימת בענף הלחימה וגרם לקצר ששיבש כמעט לחלוטין את המגן האלקטרוני.
"תחרות הקריטריון הייתה אמורה להתקיים במקור במילאנו בחודש אפריל. בגלל הקורונה, הזיזו אותה למאי והעבירו את היעד שלה למוסקבה. עכשיו ביטלו גם את זה, כי לספורטאים בהרבה מדינות אין איך להגיע", מספר שרעבי בראיון לספורט1 על המציאות החדשה. "בארץ, ההנחיות של משרד הבריאות כל פעם משתנות ואנחנו באמת לא יודעים איך להיערך אליהן. מצד אחד, מותר שבחדר יהיו תשעה ספורטאים ומאמן. מצד שני, יש הנחייה שצריך לשמור מרחק שני מטרים אחד מהשני, שהיא מאוד בעייתית לנו. אנחנו בונים תכנית אימונים של כושר וטכניקה לעבודה עם הספורטאים. בואי נגיד שהמצב הזה לא הכי אופטימלי".
ברגע שאוסרים על מגע בענף קרב, על מה נשאר לעבוד?
"כמו שאמרתי, טכניקה. ויש גם גמישות. אנחנו עובדים על בעיטות באוויר עם בובות אימונים תוך כדי שמירה על הרווח הדרוש. זה לא אידיאלי. זה יכול להחזיק מעמד רק לתקופה קצרה. זה כמובן עדיף מכלום. מאוד קשה לענף קרב לעבוד בלי מגע. לפי ההנחיות של משרדי הספורט והבריאות, אסור לנו אפילו להחזיק את רקטת האימונים כי ככה הספורטאים קרובים אחד לשני".
איך הספורטאים מגיבים למצב החדש? חלק ממש חיכו לתחרות הזו.
"הם מאוכזבים. הם התכוננו כל כך הרבה לתחרות הזו. יש גם את עניין המשקל אצלנו, ובמצב של חוסר אימונים – קשה לשמור עליו. גם לא קל להישאר מרוכזים במטרה. הבעיה אצל כולם בעולם, אני רואה גם ברשתות החברתיות של ספורטאים מחו"ל מהענף מה קורה. בכל מדינה יש נהלים שונים. אני מכיר כאלה שסגרו לגמרי את האימונים שלהם ויש כאלה שכמו פה, עם הגבלות".
אבישג סמברג. הספורטאים מאוכזבים מביטול תחרות הקריטריון (איגוד הטקוואנדו)
איך נראים אימוני הנבחרת בימים אלה?
"כרגע רק הנבחרת הבוגרת נמצאת כאן (ומתאמנת ברמלה ס.א). אנחנו מצמצמים את כמות הספורטאים, ככה שהנבחרות הצעירות מושבתות עד הודעה חדשה. אני מחלק אותם לחמישה-שישה כדי שיהיה קל להפריד ביניהם. זה לא קל להתאים את האימונים ביחס להנחיות, אבל בינתיים אנחנו מסתדרים. כמה זמן זה יחזיק מעמד? אנחנו לא יודעים. אנחנו רק בהתחלה. אי אפשר לשמור על שגרה באמת בתקופה הזו. אנחנו כן משתדלים להתקרב לשגרה, נקרא לזה ככה. אם הזמן יהיה באמת חמישה שבועות כמו שמדברים, נצטרך להיות מאוד יצירתיים. אני מאמין שתמיד נמצא מה לעשות. יש לנו מכשירי ריצה, אופניים ודרכים נוספות להורדת משקל. יש לנו גם חדר כושר במתחם שלנו, שהספורטאים יכולים להשתמש בו כל עוד הם שומרים על המרחק הדרוש זה מזה. חלק עובדים על מזרן וחלק שם. זה מה שיש כרגע ועם זה נסתדר".
לדעתך, אם המשחקים האולימפיים אכן ייערכו בסופו של דבר ביולי כסדרם, התקופה הזו תפגע בהישגים?
"אני לא אשקר בנושא הזה. אני מאוד מקווה ואני מניח שכולם מקווים שבשביל רוח הספורט יידחו את המשחקים האולימפיים. בכל העולם אין הכנה אופטימלית לאולימפיאדה עכשיו, וזה לא רק אימונים. כל עוד אין טיסות ותחרויות, אנחנו לא יכולים לבנות תכנית אימונים כמו שצריך. אף מדינה לא מסוגלת לעשות את זה. יש גם לא מעט ספורטאים שלא קבעו את הקריטריון. בסופו של דבר, ספורט הוא משהו שצריך להיות הוגן. כולנו נפגעים כבר עכשיו. כבר חודשיים אין יציאה לתחרויות כמו שצריך, ואם יוצאים אז זה עם הרבה חשש. רק אם יגידו, נגיד, שבשבועיים הקרובים חוזרים לשגרה – אז דברים יסתדרו. זה לא המצב, ואם הכל יישאר ככה לחודשיים הקרובים, אנחנו ניפגע. תחרות קריטריון היא תחרות אחת".
תומאס באך, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, אמר השבוע שאם תחרויות הקריטריון יתבטלו, יתחשבו בספורטאים. תגובתך?
"איך אפשר להתחשב אם אצלנו בענף התחרות בכלל לא הייתה? במה יתחשבו? גם ככה בטאקוונדו המשקלים מצטמצמים במשחקים האולימפיים, לפחות ממה שנהוג בתחרויות אחרות (בכל התחרויות ישנם 8 משקלים לנשים וגברים, אך במשחקים האולימפיים 4 בלבד ס.א), אז זה לא יהיה קל להתחשב. לדעתי ייקחו את הספורטאים שנמצאים בדירוג העולמי במקומות 1-12 בכל משקל. יש הרבה ספורטאים שבכלל לא מסתכלים על הדירוג כי מראש הם התכוננו לתחרות הקריטריון ועושים את כל ההכנה בשבילה. זה לא יהיה לטובתנו. אני מעדיף שתהיה תחרות קריטריון".
אבישג סמברג. הייתה נושאת הדגל (איגוד הטקוואנדו)
ענף הטקוואנדו בארץ הוא סוג של אח קטן לענף הקרב המוביל הישגית – ג'ודו. בשנים האחרונות הוא אמנם סיפק נציגים בכחול-לבן למשחקים האולימפיים, אך לא התקרב לפודיום. על המזרן הצבעוני מתמתחת לה תקווה העונה לשם אבישג סמברג, עליה מדברים לא מעט זמן. סמברג בת ה-18, שממשיכה לזכות במדליות בסבבים העולמיים ואף הייתה נושאת דגל ישראל במשחקים האולימפיים לנוער לפני שנתיים, נמצאת כעת בתוך מציאות שונה לגמרי ממה שדמיינה לפרק הזמן הספציפי הזה בדרך להגשמת החלום שלה. "הכל השתנה," היא מספרת. "המצב באמת נוראי בעיניי. אנחנו מנסים לשמור על שגרה באימונים, אבל כשאין מגע והכל באוויר – זה הורס הכל. אין רקטות, אין מגני גוף, אין שום דבר. זה לא ענף כמו ריצה או שחייה שלא צריך את המגע. אנחנו חייבים".
איך זה בשבילך שתחרות הקריטריון, לה כל כך חיכית והתכוננת, התבטלה כרגע?
"באמת התחרות הזו עכשיו הפכה להיות משהו לא ודאי. זו התחרות הכי חשובה שיש. גם האולימפיאדה עצמה בסימן שאלה. ברור שחיכיתי לשנה הזאת מאוד, אבל אני משתדלת לא לחשוב יותר מדי וכן להתרכז בדברים החיוביים. אני אומרת לעצמי 'אני ילדה בת 18. אני יכולה להגיע גם למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028'. אני עוד מסתכלת לטווח הארוך, לעומת ספורטאים שאולי טוקיו היא הפעם האחרונה שלהם. זה מטורף בעיניי שאין את תחרות השיא שכולם מתכוננים אליה. התחושות לא נורמליות, כי כל השנים האחרונות הן סביב טוקיו 2020. פתאום זה לא נתפס שאולי היא לא תהיה. הלם".
הלוחמת הצעירה (עד 49 ק"ג) מספרת שלפני כשבועיים בדיוק, בעודה מורידה משקל לעוד תחרות בהולנד, קרה משהו שרמז שהקורונה היא לא דבר קטן. "הייתי בסאונה חמש שעות לפני הטיסה, הכל כבר ארוז ומוכן. פתאום אמרו לנו שהתחרות מבוטלת. אמרתי לאמא שלי 'איזו באסה. הורדתי משקל ובא לי להתחרות כבר ופתאום אומרים שאין תחרות. זה לא הגיוני שלא יוצאים כנבחרת ישראל'. עכשיו מבטלים את כל התחרויות, אין קשר לנבחרת או להחלטות של המאמן. זאת הפעם הראשונה שהתבטלה לי תחרות ככה. באמת הייתי מוכנה".
אבישג סמברג. "הכל השתנה" (איגוד הטקוואנדו)
יחיעם תיאר את האימונים בצל ההנחיות החדשות של משרד הבריאות. האם לדעתך תוכלי להמשיך ככה לתקופה ארוכה?
"כבר משעמם לי לבעוט באוויר. היום למשל עשינו אימון, הכל היה באוויר. כולנו רחוקים אחד מהשני. שום דבר לא דימה קרב. שום דבר לא הזכיר לי תחרות. זה היה נטו טכניקה. אימון טאקוונדו אמור להיות שעתיים מאוד אינטנסיביות. אי אפשר לעשות את זה ככה. אנחנו עושים את אותן התנועות בלי יריב, וזה לא אותו דבר. אני לא יודעת איך להמשיך להתאמן בלי מגע. כל פעם כשנוספת עוד הנחיה מה אסור, אני בודקת על ההשפעה שלה עלינו. מה נותן לי להיות הכי גמישה או מהירה בעולם, אם אין לי יריב אימונים או את הידע? יש תזמון מתי לתת בעיטה, למשל. אני בפחד מוות גם שיגידו שכולנו ניכנס להסגר ואסור לצאת מהבתים. אני אומרת לעצמי: 'איך אני אשרוד?'. אני אמורה לשמור על המשקל ופתאום להיות בבית כל היום בלי לשרוף, בקושי להתאמן וגם הכושר שאני צריכה להיות בו. הדברים הכי בסיסיים עליהם עבדתי במשך שנים".
את נשמעת לחוצה בהקשר הזה. את עוקבת הרבה אחרי החדשות?
"אני ממש עוקבת. אמא שלי עובדת בכירה ב'כללית' וכל יום אני חופרת לה מה חדש. אני מתעניינת מהפחד שיורידו לי עוד ועוד דברים. אמא מקפידה גם שאשמור על ההנחיות של משרד הבריאות ולכל מקום שאני יוצאת היא דוחפת לי אלכו-ג'ל לידיים. אני מתבאסת כל פעם שיש הנחיות חדשות כי באמת המצב הוא… מבאס, אבל אני יודעת שהוא זמני. אני בטוחה שהכל ייגמר בשלב מסוים והכל יהיה יותר טוב".
מה דעתך על הכתבה?