מקלט בלתי צפוי: כך עיר רוויה בקרטלי סמים ופשע הפכה לבית של נבחרת איראן

התוכנית המקורית של נבחרת איראן הייתה שונה בתכלית. השחקנים האיראנים היו אמורים להעביר את החודש הקרוב מעבר לגבול, בעיר טוסון שבאריזונה, שם תכננו להתכונן במרץ למשחקי המונדיאל שייערכו בלוס אנג'לס ובסיאטל. אלא שהמציאות הגיאופוליטית טפחה על פניהם, והנבחרת מצאה את עצמה בסופו של דבר בעיר הגבול המקסיקנית טיחואנה. בדיווח נרחב של עיתון ה"וושינגטון פוסט", נחשף כיצד עיר שנודעה לשמצה בשל קרטלי סמים ופשע, הפכה לבית החם של כדורגלני הרפובליקה האסלאמית.

גירוש דה-פקטו בחסות המלחמה ופוליטיקה עולמית

בפעם הראשונה בהיסטוריה של גביע העולם בכדורגל, מדינה מארחת נמצאת במצב של מלחמה עם אחת המתמודדות בטורניר. פיפ"א, הגוף המנהל את הכדורגל העולמי, נאלצה למצוא אלטרנטיבה מהירה לנוכח המתיחות הגוברת וחוסר הוודאות האם הנבחרת האיראנית בכלל תורשה להיכנס לארצות הברית. מקסיקו, המארחת המשותפת של משחקי הגביע, נחלצה לעזרה. נשיאת מקסיקו, קלאודיה שיינבאום, חשפה כי פיפ"א פנתה אליהם מאחר ש"ארצות הברית אינה מעוניינת שהנבחרת האיראנית תלון בשטחה".

המארגנים בחרו בטיחואנה, עיר גבול הקרובה מספיק לאצטדיונים בארה"ב, המציעה אצטדיון אימונים מתאים וממשל מקומי ששמח לארח אותם במטרה לשפר את התדמית הבעייתית של העיר ברחבי העולם. המלחמה זרעה כאוס גם בעונה הסדירה של השחקנים, כשמרביתם משחקים בליגה המקומית שהושעתה בסוף פברואר, ומשחק ידידות שתוכנן להתקיים באריזונה בוטל לחלוטין. אפילו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פרסם רשומה ברשת החברתית שלו שבה הבהיר כי השחקנים אמנם "מוזמנים", אך יעץ להם להימנע מכך "למען חייהם וביטחונם". רק ימים ספורים לפני הטיסה, השחקנים גילו כי אשרות הכניסה שלהם אושרו, אך בקשות הוויזה של 15 מחברי צוות המעטפת נדחו.

קבלת פנים של גולים באשמורת ראשונה

כך, בשעה ארבע לפנות בוקר, בעוד מועדוני הלילה של טיחואנה נסגרים והרחובות חשוכים, התקבצה קבוצה קטנה של גולים איראנים בתחנת דלק מקומית. דגלי איראן הודבקו על רכבי השטח שלהם. סאדק גלאווי וקרובי משפחתו יצאו לקבל את פני הנבחרת.

עבור העולם, טיחואנה היא עיר גבול מסוכנת ויעד זול למסיבות. אך עבור סאדק ואשתו מרים אסידי, שהגיעו לשם לפני ארבע שנים, מדובר בעיר רב-תרבותית המחבקת מהגרים. סיפורה של מרים מתחיל לפני כ-50 שנה, כשאביה, איש צבא איראני, ביקר בסן דייגו, התאהב במקסיקנית ונולד להם בן משותף. כשמרים הגיעה לבקר את אחיה למחצה שנים מאוחר יותר, היא ובעלה החליטו להשתקע בעיר. השניים עבדו במשך שבועיים מול שגרירות איראן כדי לשכנע את השחקנים שהעיר בטוחה. הבוס של סאדק אף ערך סיור לשגריר המקומי ולקח אותו למסעדה בה הומצא סלט הקיסר, תוך שגורמי תיירות מקומיים מקווים לנצל את ההזדמנות למיתוג מחדש. השגריר אף ביקש ממרים לתעד את קבלת הפנים.

גאווה לאומית מול סמל של משטר מדכא

על פי ה"וושינגטון פוסט", הגעתה של הנבחרת, הידועה כ"טים מלי", חושפת קרע עמוק בקרב האיראנים. בעבר היא הייתה מוסד שאיחד את העם. אך כיום, רבים רואים בה שלוחה של המשטר.

המתח גלש גם לנבחרת הנשים האיראנית, שחברותיה ספגו לאחרונה ביקורת חריפה מצד כלי תקשורת המזוהים עם המשטר לאחר שעמדו בדומיה במהלך ההמנון הלאומי כמחאה על הרג המוני מפגינים. אוסטרליה אף העניקה ויזות הומניטריות לשישה מחברי נבחרת הנשים מחשש שיירדפו, למרות שחלקן חזרו בסופו של דבר לאיראן. פדרם מיימנד, גולה איראני החי בטיחואנה, ביטא את התסכול כלפי הנבחרת: "שהנבחרת תגיע לפה כשהמדינה מתאבלת… הייתי שואל אותם: 'אין לכם בושה?'".

חיים חדשים בצל כאוס פוליטי

שגריר איראן במקסיקו, אבולפזל פסנדידה, ניסה להדוף את הביקורת האמריקנית תוך שהוא מבהיר כי "הפוליטיקה צריכה לשרת את הספורט ולא להפך". בנוסף לדחיית הוויזות לצוות, התאחדות הכדורגל האיראנית טענה כי הקצאת הכרטיסים לאוהדיה בוטלה, במהלך שנוי במחלוקת המפר את חוקי פיפ"א להקצאת 8 אחוזים מתכולת האצטדיון.

אך בתוך המהומה הגיאופוליטית, הדרמה נותרת אנושית. עבור סאדק ומרים, הנבחרת נותרה סמל של גאווה. בטיחואנה הם גילו חירות שלא הכירו; סאדק טעם שם אלכוהול לראשונה בחייו ומרים הסירה את החיג'אב. כשמרים איבדה את אמה ונאלצה לברוח חזרה לאיראן לתקופה קצרה במהלך מתקפות צבאיות, דווקא החזרה לטיחואנה היא שחילצה אותה מהדיכאון העמוק שחוותה.

כשהאוטובוס המאובטח של הנבחרת יצא לבסוף משדה התעופה בלוויית משמר לאומי מקסיקני חמוש, סאדק מיהר לנופף בדגל וקרא "ברוכים הבאים" באנגלית במקום בפרסית, מרוב התרגשות. נציג הנבחרת חייך והשיב "מרסי". הרגע הקטן הזה סימל עבורם הכל. מרים סיכמה בהתרגשות: "אני חושבת שעכשיו אני נמצאת במדינה שלי", וסאדק מיהר לכתוב ברשתות: "הנבחרת הלאומית שייכת לכל האיראנים. ברוכים הבאים לטיחואנה"