כמה הפחידו אותנו לפני המונדיאל הנוכחי. 48 נבחרות זה יותר מדי, יש הרבה נבחרות חלשות, הרמה תרד – אלה הטיעונים שחזרו על עצמם לפני פתיחת הטורניר.
בפועל, קיבלנו שלב בתים אדיר. חוץ מירדן ואולי תוניסיה, כל הנבחרות הקטנות היו בתמונת העלייה במחזור האחרון, כולל כף ורדה (שגם עלתה בסופו של דבר, לגמרי בזכות), קורסאו וניו זילנד. כל הנבחרות שרשמו הופעת בכורה עמדו בכבוד ולא התבזו – אפילו קורסאו התאוששה מה-7:1 לגרמניה במחזור הפתיחה.
נוסיף לזה 3 קרבות ענק במחזור האחרון על המקום הראשון – ספרד מול אורוגוואי, צרפת מול נורבגיה ופורטוגל מול קולומביה. בנוסף, במחזור האחרון היו גם לא מעט קרבות ישירים וסוערים על העלייה בין שתי נבחרות שלא נחשבות "גדולות" אבל המפגש ביניהן הוליד מתח גדול, כמו למשל מצרים מול איראן או אוסטריה מול אלג'יריה.
מעבר לעניין כשלעצמו, גם רמת הכדורגל שהופגנה עד כה במונדיאל גבוהה יחסית לטורנירים כאלה. מלבד שיא השערים שנשבר כצפוי (בגלל הגדלת הטורניר אבל לא רק), קיבלנו אינספור שערים מרהיבים, בעיטות מכל טווח אפשרי וסיומות קטלניות מהאוויר.
נקודה חשובה נוספת: כל כוכבי העל הגיעו בענק למונדיאל הזה, צעירים כוותיקים, אפילו כריסטיאנו רונאלדו בדיליי לא אופייני. תסתכלו על טבלת הכובשים ותראו בעצמכם – כמעט אך ורק שמות גדולים. מליאו מסי, דרך אמבפה ודמבלה ועד ארלינג הולאנד.
שלב הבתים במונדיאל 2026 התעלה מעל ומעבר לכל הציפיות שלי. למרות השעות הלעיתים מאתגרות – נהניתי מכל רגע. כל שנותר הוא לקוות שהרמה תישמר גם בנוקאאוט. יאללה, מי בא לראות דרום אפריקה מול קנדה?
מה דעתך על הכתבה?